ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
לימוד התורה הוא מרכז החיים הרוחניים של היהודי. לפיכך, היה מקום לחשוב, שעל כל יהודי להקדיש את כל ימיו לתורה בלבד. אך במציאות ברא ה' את עולמו כך, שרק מיעוט מעם ישראל פנוי ומתאים להקדיש את כל כולו לתורה, ואילו רוב האנשים עוסקים רוב יומם בענייני העולם הזה, ומוטל עליהם להקדיש רק חלק מזמנם לקביעת עיתים לתורה.
חז"ל ראו את דרכם של רוב ישראל בעין יפה, ואמרו חכמי יבנה על כך (פשט הגמרא ברכות יז.) – "אני ברייה וחברי ברייה, אני מלאכתי בעיר (בבית המדרש) והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו....ושמא תאמר - אני מרבה והוא ממעיט? שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין ליבו לשמיים".
ובאמת – כיצד יהודי יכול להסתפק רק בקביעת עיתים לתורה? אם התורה היא מרכז הרוחניות, כיצד אפשר להקדיש את רוב היום לעניינים אחרים?
דומה, שחלק מהתשובה נעוץ בסיפור בו פתחנו. לעיתים, הנקודה העיקרית מצומצמת כמותית, אך מבחינה איכותית היא העיקר מבחינת האדם, והכל סובב סביבה. לדוגמא – התבלינים נותנים את עיקר טעמו של האוכל, למרות שמבחינה כמותית הם מהווים חלק זניח מכלל התבשיל. בנוסף – אם כל עבודת היום היא הבסיס הנותן כוח לרגעי התורה והמצוות, הרי שכל היום מתעלה.
ביטוי לרעיון זה אנו מוצאים בפרשיות כלי המשכן. המתבונן בפרשות תרומה – פקודי יבחין שפרשיות כלי המשכן חוזרות ונשנות פעמים רבות. הסיבה לחזרה מרובה זו היא שבתחילה ה' מצווה למשה, אחר כך – משה מצווה את בני ישראל, אחר כך – מפורט כיצד בני ישראל עושים, אחר כך – בני ישראל מביאים את הכלים למשה, ושוב – ה' מצווה את משה להקים (להרכיב) את המשכן, ובסוף – משה מקים בפועל.
בכל הסבבים – התורה מפרטת את הכלים. והנה – דבר מדהים, בכל הסבבים בפרשיות שלנו, העוסקות בבניית הכלים, השולחן מופיע באופן עיקבי לפני המנורה. לעומת זאת - בפרשת אמור שבחומש ויקרא, כשהתורה עוסקת ב'תפעול' השוטף, העבודה בפועל בשולחן ובמנורה – הנחת לחם הפנים והדלקת המנורה, הרי שהמנורה מופיעה לפני השולחן.
נקודה זו אומרת דורשני בכפליים – ראשית – כידוע, השולחן רומז לברכה החומרית – הלחם, והמנורה לצד הרוחני – האור, וכפי שנאמר – "הרוצה להעשיר (חומריות) יצפין, והרוצה להחכים (רוחניות) ידרים, ששולחן בצפון ומנורה בדרום". ואם כן – מדוע הוקדם באופן עיקבי השולחן למנורה?
ושנית – אם הוקדם השולחן למנורה, מדוע בפרשת אמור הוקדמה המנורה?
דומה שהתשובה לכך היא, שבשעת הבניין המעשי של הכלים, הרי שמדגישים שקודם בונים את הבסיס החומרי ועליו את הקומה הרוחנית. כך בנויים חיי האדם, שבינקותו מסתפק באוכל וחומריות, ובהמשך החיים הולך ומוסיף קומה רוחנית. וכך בנוי העולם, שרובו חומריות, ועל כך אפשר להוסיף רוחניות. אולם, כאשר אנו מגיעים לשלב העבודה בפועל, השלב שהכלים 'החומריים' מתקדשים ועובדים בהם את עבודת המקדש הרוחנית, הרי שהעיקר היא המנורה הרוחנית, והיא מוקדמת לשולחן.
ועוד נקודה באותו עניין – גם על השולחן וגם על המנורה נאמר שעבודתם היא עבודת 'תמיד'. "לחם פנים לפני תמיד", "להעלות נר תמיד". (ומעניין – הציווי על ה'תמיד' בשולחן הוצמד מיידית לבנייתו, ואילו הציווי על נר התמיד נדחה מפרשיית בניית המנורה, והוזכר רק בפרשת תצווה). אולם יש הבדל גדול בין ה'תמיד' בשולחן ל'תמיד' במנורה. בשולחן, הלחם היה מונח תמיד כפשוטו – "עד שמושכין את הלחם הישן מן השולחן, כהנים מניחים עליו את החדש" (מנחות צט:). לעומת זאת – נר התמיד, היו מדליקים בכל יום, אך לא היו שמים בו שמן שידלק כל הזמן, כי אין חיוב שידלק כל הזמן (אמנם, לעיתים, הנר המערבי היה דולק בנס כל הזמן).
ואם כן, כדברינו, החומריות היא כל הזמן, והרוחניות לכאורה לעיתים מזומנות. ובכל זאת, הרוחניות מוגדרת כ'תמיד', כי היא המקרינה על כל זמנו של האדם.
נקבע עיתים לתורה, ומכוחם נתרומם כולנו וכל מהותנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
