ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת..."
שלש פעמים נאמרה כאן תרומה. ואמרו רבותינו (הובא ברש"י, מירושלמי שקלים פרק א, הלכה א):
"אחת, תרומת בקע לגולגולת, (כשמנו את ישראל נתן כל אחד מחצית השקל) שנעשו מהם אדנים. אחת, תרומת המזבח בקע לגולגולת, לקופות לקנות מהן קרבנות ציבור. ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד מישראל. שלשה עשר דברים האמורים בענין. שכולם הוצרכו למלאכת המשכן, או לבגדי כהונה".
לפי זה מובן מדוע נאמר, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", והרי נדבת המשכן נתקבלה גם מנשים ולאו דוקא מאנשים, ואפשר היה לכתוב, מאת אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, איש המוזכר בפסוק. אולם, כיון שמדובר על תרומה הבאה ממנין ישראל, שהוא לאנשים בלבד. וכן מחצית השקל שניתנה לקופות לקרבנות הציבור, אף בה נתחייבו אנשים בלבד, לפיכך נאמר בפסוק כל איש.
אולם, עדיין יש להבין המשך הפסוק, "כל איש אשר ידבנו לבו", הרי מפקד ישראל ומחצית השקל לקופות, אינו תלוי בנדבת הנותן. כמו ששנינו (שקלים פרק א, משנה ג) "ממשכנין על השקלים". שכל מי שאינו רוצה לתת, לוקחים ממנו בעל כורחו. והוא הדין מחצית השקל למנין העדה. אלא חלק הפסוק ודורשהו. ויקחו לי תרומה מאת כל איש. לא נאמר ויתנו לי, אלא ויקחו לי. כי מדובר שלוקחים ממנו גם אם אינו רוצה לתת, מאת כל איש. תרומות אלה, שהן של אנשים אינן תלויות ברצונם. אשר ידבנו לבו זו תרומת המשכן, שאינה מיוחדת לאנשים, והיא תלויה בנדבת לב הנודב.
אכן יש לשים לב, שיצור האדנים, מכסף שנתנו העוברים על הפקודים נעשה. ואילו מחצית השקל לקופות לקרבנות הציבור, לא נתנו ישראל את הקרבנות עצמן, אלא נתנו כסף לקופות ומהן קנו את הנצרך לקרבנות הציבור. ואם יחיד התנדב, או רבים שהצטרפו לתת כבש בשווי חיובם למחצית השקל, לא קבלו מהם, כי היו צריכים לתת דוקא מחצית השקל, והמקדש קנה את הנצרך. ועל תרומת המשכן, כתב ספורנו: "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת..., צווה שלא יקבלו כל שווה כסף, כגון פרות ומרגליות ואבנים טובות שאינן כאבני האפוד והחשן. אבל יקבלו תרומה שגופה נכנסת למלאכת המשכן, והם שלושה עשר דברים האמורים בענין". דהיינו לתרומת המשכן לא קיבלו דברים שמהם לא עשו את הנצרך למשכן. ומי שהתנדב כסף רב, שבו אפשר היה לקנות זהב ונחשת לצורך המשכן, לא קבלו ממנו. נמצא, שהנצרך לבנין המשכן, כולל האדנים, נעשה ממה שנתנו הציבור, ולא מתמורתו. מלבד מחצית השקל לקרבנות הציבור, שנתנו תמורתו והציבור קנה מה שהוצרכו. ומדוע.
אלא כידוע נדבת הלב של כל אחד ואחד מישראל אינה דומה אחת לשניה. כי יש נותן מתוך כוונה יותר שלמה ויש נותן בכוונה פחותה, ולפי שהמשכן נועד להשראת שכינה בתוכם, דהיינו בתוכם של כל אחד ואחד מישראל, ולא רק במשכן עצמו, בודאי שלא היתה השראת השכינה אצל כל אחד שווה. כי אם לפי כוונתו ושלמות מעשיו של כל יחיד.
לכן גם בנית המשכן שממנו נמשכה השכינה לכל אחד, שיקפה את תרומת כל אחד בפועל. ועוד, חביבה היא תרומתם של ישראל, שממנה עצמה נבנה המשכן. ולא שנידבו דבר אחד שנמכר ובמקומו הביאו דבר אחר, שלא מודגש בזה מעלתו של הנודב. ובודאי כל נודב ביטא את מעלתו הרוחנית בנדבתו. שיש שנדב זהב לארון, ויש שנדב נחשת למזבח, ויש שנדב צמר ליריעות וכדו'. כל אחד ומעלתו הנפשית האישית, ניכרו במשכן.
ברם האדנים, שהם הבסיס של המשכן, היו משותפים לכולם. כי כל הדרגות הרוחניות, גם הפחותה ביותר, שוה היא לעליונה ביותר, כדי ליצור את האפשרות שיהיה לישראל מקום מקדש בו תשרה השכינה. וכן קרבנות הציבור, שווים הם לכל העדה, הן לעשירים בדעת והן לעניים בה, שכולם חייבים בלא פחות ממנה, ולכן אין להבליט את הדרגות השונות בעבודת ה' שבישראל הנערכת בתפקוד המשכן והמקדש.
יש עוד לשים לב, שבנין המקדש, שזו מצוה על הציבור כולו (ולא כל יחיד חייב בה, כמבואר בחינוך מצוה צה) וגם נשים נדבו להקמת המשכן והמקדש. ואילו הקרבנות שמקריבים הציבור במשכן, לא נצטוו בהן הנשים, שאינן חייבות במחצית השקל, אף על פי שאם נדבו מקבלין מהן. ולאמור הדבר מובן, כי הקמת המשכן הוא משיכת הקדושה והשראת השכינה לכל אחד לתוכו, וכמובן שגם נשים נמצאות בכלל זה. משאין כן הקרבת הקרבנות שהיא אחת ממצות עשה, שנשים לא נצטוו ברובן ובעיקר לפי מה שנתבאר אצלנו בעזרת השם יתברך שעיקרי הקרבנות והשראת השכינה במשכן לצורך המשך התורה בישראל, שזו מצוה שלא נצטוו בה נשים והם זוכות לכך דרך בעליהן ובניהן שעוזרות להם ללמוד תורה. (עיין בדברנו בענין סגולת חתן וכלה).
______________________
ניתן לרכוש את הסט 'אבני ברקת' בחנויות הספרים
ובטלפונים: 9972675-02 /050-7126758
או באימייל: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
