ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מאגר פסקי דין רבניים
- משפט ציבורי
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שכנים ושותפים
הרב יעקב ורהפטיג אב"ד
הרב צבי ליפשיץ דיין
הרב יגאל צפירה דיין
התובע:א, אחד מדיירי הבית
הנתבע:ב, ועד הבית
עובדות וטענות
המקרה:
ועד הבית פרסם מודעה ובה החלטה בדבר איסור הנחת חפצים של דיירי הבניין בשטחים המשותפים, כמו כן פורסמה התראה, שלאחר זמן וועד הבית יפנה את החפצים המונחים בשטח המשותף וישליכם לאשפה, המודעה הייתה מפורסמת זמן מספיק ובמקום בולט כך שכל דיירי הבניין היו מודעים לתוכן ההחלטה.
במועד הפינוי פנה וועד הבית למנקה בהוראה לפנות את החפצים הנ"ל ולהשליכם לאשפה, חלק מהדיירים שראה את הפינוי פנו לוועד בבקשה שלא לפנות כעת את החפצים כיון שהם חשובים ויקרים, והוועד נעתר להם, שאר חפצי הדיירים פונו והושלכו לאשפה.
אחד מהדיירים פנה לוועד בתלונה מדוע זרקו את חפציו היקרים (מזגן) ותובע את תשלום הנזק שנגרם לו, ולפיכך מעכב את תשלום חובותיו לוועד הבית כל זמן שאינו מקבל את תשלום נזקו.
נושאי הדיון:
א. סמכות וועד הבית לאסור הנחת חפצים בשטח משותף
בשו"ע חו"מ סימן קסא' סעי' ה':
"אחד מהשותפים בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או רחיים או לגדל בה תרנגולים חברו מעכב עליו וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשות בחצרותיהם בכולם השותפים מעכבים זה על זה".
והנה הנחת חפצים בשטח מעבר, כגון בחדר המדרגות וכיו"ב אין דרך בני אדם להניח שם ומנהג ברור הוא, ובזה אין צריך החלטת רוב אלא אפילו דייר אחד יכול לעכב משאר השותפים שלא לחרוג מן המנהג.
אולם בשטחים משותפים שאינם שטחי מעבר, כגון בקומת המחסנים ושהשטח הציבורי בו גדול כך שהנחת חפצים אינה גורמת להפרעה ממשית למעבר אין בזה מנהג רווח לאסור או להתיר, ובזה צריך החלטת רוב דיירים. ועל דעת כן נשתתפו שבדברים שאין בהם מנהג ברור החלטת הרוב תחייב את השאר 1 ולפיכך וועד הבית נבחר ועיקר תפקודו הוא בניהול הבניין והחלטות בעניינים שוטפים, וקבלו עליהם הדיירים החלטות הוועד והחלטתם נחשבת כהחלטת הציבור עצמו, כל עוד אינם חורגים בהחלטותיהם מסמכויות שניתנו להם.
ועוד, כיון שהוועד פירסם מודעה בעניין זה והדיירים או רובם לא התנגדו להחלטתם, הרי זה מורה על הסכמה להחלטה והוי כהחלטת הציבור רובו או כולו שמחייבת את כלל הדיירים.
ב. פינוי חפצים והשלכתם לאשפה
בשו"ע חו"מ סי' שיט' סעי' א':
"מי שהכניס פירותיו לבית חברו שלא מדעתו או שהטעהו עד שהכניס פירותיו והניחם והלך, יש לבעה"ב למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוצאים אותם ומשליכים אותם לשוק, ומדת חסידות הוא שיודיע לבי"ד וישכרו במקצת דמיהם מקום משום השבת אבידה לבעלים אע"פ שלא עשה כהוגן".
וברמ"א שם:
"וי"א שצריך להודיעו תחילה ואם נאנסו לאחר שהודיעו פטור".
מבואר, שאם הודיעו והשליכם לחוץ פטור. אולם יש מקום לדון אם רשאים להשליכו לאשפה, והנה ברמב"ם הל' חובל ומזיק פרק ו' הל' ה' כתב:
"דאם הכניס לחצר חברו כדי יין שלא מדעתו, כל שישתבר מן הכדים בכניסה וביציאה פטור, ואם שברן בכוונה חייב".
מבואר, שאם הודיעו והשליכם לחוץ פטור. אולם יש מקום לדון אם רשאים להשליכו לאשפה, והנה ברמב"ם הל' חובל ומזיק פרק ו' הל' ה' כתב:
"דאם הכניס לחצר חברו כדי יין שלא מדעתו, כל שישתבר מן הכדים בכניסה וביציאה פטור, ואם שברן בכוונה חייב".
משמע מהרמב"ם דאע"פ שיש לו רשות להוציא אולם לשוברו בידיים אסור "ואם שברן חייב" ולכאורה השלכה לאשפה הוי כעין שברן בידיים.
בשו"ת חוות יאיר שאלה קסה' דן בשאלה אם לאחר שהודיעו כראוי מותר לזורקו בחוץ לאבדן כגון לזרוק בגדים בחוץ באופן שברור שמי הגשמים יאבדו את ערכם, ונראה עיקר מסקנתו שאף בכהאי גוונא פטור, וא"כ הוא הדין בנדון דידן אע"פ שאסור לשבור בידיים אם השליכו במקום שברור שיפסידו פטור כיון שהודיעו.
ג. פינוי חפצים של חלק מהדיירים
בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' א' ד"ה "אך" הביא דברי כנסת הגדולה סי' יג' סעי' מג':
"לא מהני רוב הבא מתוך כולו אלא בדבר שיד כולם שווה בו, אבל אם יסכימו כולם על אחד מהם לגרוע כוחו נעשו כולם נוגעים בדבר".
מבואר, שהחלטת דיירים או הוועד תקפה רק אם ההחלטה שווה כלפי כל הדיירים, ובנידון דידן אמנם ההחלטה שווה כלפי כולם אולם הפינוי היה חלקי, כיון שמי שביקש שלא לפנות חפציו נעתרו לו ובהחלטה זו יש בה משום טעם לפגם דכיון שלא עמדו על התראתם כלפי אלו, ויתכן ולא היו מוסמכים לפנות כלל.
וכן לאחר בירור עם וועד הבית, התברר שכל מטרת ההודעה היתה כדי לדעת רק האם יש חפצים ללא בעלים ואת החפצים האלו לזרוק וכל מי שיבוא ויידע את הועד שחפצים אלו ואלו שלו לא יפנו לו אותם, אך דייר זה לא הבין כך את המשמעות וגם לא היה כל כך מובן דברים אלו מתוך ההודעה שהועד פירסם ולכן יותר מתחזק הענין שלא היו צריכים לפנות רק חלק מהדברים.
ד. אחריות וועד הבית
בשו"ע חו"מ סי' קעו' סעי' ח':
"השותפים שומרי שכר הן ... בד"א בזמן שכל אחד מתעסק בשותפות זמן ידוע", וברמ"א שם "אבל אם אחד אינו מחויב להתעסק רק עושה מנדבת ליבו הוי כשומר חינם".
מבואר שאם וועד הבית מתחלף כל אחד בתורו נחשבים כשומרי שכר, אך אם וועד הבית הוא קבוע שמטפל בענייני הבניין בהתנדבות הוי שומר חינם.
ובאפוטרופוס מצאנו מחלוקת, השו"ע בחו"מ סי' רצ' סעי' כ' סובר שחייב בפשיעה ופטור מגניבה ואבידה, ובש"ך שם בס"ק כה' נשאר בצ"ע על המחבר, דלדעת הרמב"ן ור' חיים ורבינו ירוחם במינהו אבי יתומים פטור אף בפשיעה.
ובפתחי תשובה חו"מ סי' שא' ס"ק ח' דן בגבאי בית הכנסת אם חייב בפשיעה, דיתכן שיש לדמותו לאפוטרופוס שנחלקו בו הפוסקים אם חייב בפשיעה או לא, דהרי הש"ך בסי' רצ' ס"ל דהוי ספיקא דדינא. אך יש לדון אם בנידון דידן הוי פשיעה או שמא מקרי מזיק בידים, שהרי אין לועד הבית סמכות להחליט שרק חפצי חלק מהדיירים יוצאו מהבנין, ולא לכלל הדיירים שלכך לא הוסמכו, וכאן הרי הותר לחלק מהדירים להשאיר חפציהם, אף ששווים פחות ממזגן ומכערים את השטח יותר.
וא"כ לכאורה צריך חייב את חברי ועד הבית אישית או את זו שעשתה הפליה זו, ואין זה בגדר פשיעה אלא מזיק ממש.
אך אחר בירור עם האשה מוועד הבית שטיפלה בנושא, הוברר כי היו כמה פעמיים שבהם התבקשו הדיירים להודיע מהם חפציהם, כדי שיוכלו לפנות מה שאינו שייך לדיירים, אך הודעה שכזו לא עזרה, ועל כן נוסחה המודעה, שמפנים כל החפצים ומתוך מגמה שמי שמעונין להשאיר חפציו יבוא ויאמר זאת לוועד הבית ובאמת דבר זה פעל.
לאור זאת יש לומר שלא היתה כאן כוונת הפליה שאינה בסמכות עד הבית, אלא טעות בשקול הדעת, שהרי מנוסח המודעה לא נשמע שאפשר לבקש להשאיר החפצים, וא"כ פשיעה יש כאן ולא מזיק בידים, וחזרנו לדברינו שמחמת ספיקא דדינא אין לחייב את הועד אישית.
ה. פינוי ע"י פועל
בגמ' בבא קמא דף נה' ע"ב:
"השוכר עדי שקר להעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דאין שליח לדבר עבירה והעדים חייבים לשלם ואם אינם משלמים מחויב השולח בדיני שמים".
ונראה לענייננו אין מקום לחייב את המנקה על הפינוי, כיון שלא ידע שעושה עבירה ואינו בקי בענייני הבניין, והסתמך על המודעה ויתכן שחשב שזה רצון כולם ועשה כהוגן.
אחר הערכת הנזק ע"י קבלת הצעת מחיר למזגן משומש בסדר גודל דומה לזה שנזרק ע"י המנקה, יש לשלם לתובע חצי מערך המזגן ועל התובע לשלם חובותיו לועד הבית.
אחר שבי"ד קבל 2 הצעות מחיר למזגן משומש עם התקנה, (מה שלא היה אצל התובע) ובגודל 1.5 או 2.5 כוח סוס בעוד שלתובע היה מזגן בן 0.9 כוח סוס בלבד, שתי ההצעות הן בסך 1000 ₪ (אחת מהן אפי' 1000-800) החליט בית הדין לדון לפי הצעה זו.
לאור האמור לעיל:
א. לאחר שומת הנזק ועד הבית ישלם 500 ₪ לתובע ע"י קיזוז מחובותיו לבנין. ב. יתרת חובו לוועד הבית מחויב התובע לשלם תוך 30 יום ממועד פסק זה.
ובאנו על החתום היום יום...
הרב יעקב ורהפטיג אב"ד, הרב צבי ליפשיץ דיין, הרב יגאל צפירה דיין
^ 1.וראה רמ"א חו"מ סי' קסג' סעי' א' "כל צרכי ציבור שאינם יכולים להשוות עצמם יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר את דעתו" ובשו"ת הרא"ש כלל ו, ה כתב הטעם "דאם לא כן לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כוח ביחידים לבטל הסכמתם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
