ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
נושא הפרק: התורה נצחית ולכן אין בה שינוי
התורה היא סדר העולם ולכן שינוי בתורה הוא חורבן העולם
מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם גְּלוּיִים וִידוּעִים, וּמֵעִיד עָלָיו הַשֵּׂכֶל, אַחַר שֶׁנִּמְצְאוּ דְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חֹק נָתַן וְלֹא יַעֲבֹר1 . וְאִם בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שַׁיָּךְ בָּהֶם שִׁנּוּי אֵינָם מִשְׁתַּנִּים, וְאֵיךְ בַּתּוֹרָה שֶׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁסִּדֵּר כָּל הַנִּמְצָאִים, אֵיךְ יִהְיֶה שִׁנּוּי בָּזֶה*? וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ הַרְבֵּה. וּבְעֵרוּבִין(יג, א) : אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כְּשֶׁהָיִיתִי לוֹמֵד תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, הָיִיתִי מֵטִיל קַנְקַנְתּוֹם2 לְתוֹךְ הַדְּיוֹ, וְלֹא אָמַר לִי דָּבָר. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לִי: בְּנִי, מַה מְּלַאכְתְּךָ? אָמַרְתִּי לוֹ: לַבְלָר אֲנִי3 . אָמַר לִי: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתְּךָ, שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם, שֶׁמָּא אַתָּה מַחְסִיר אוֹ מוֹסִיף אוֹת אַחַת, נִמְצָא אַתָּה מַחְרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, עַד כָּאן.
וְרָצָה בָּזֶה, כִּי הַתּוֹרָה הִיא סֵדֶר הַמְּצִיאוּת. כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַחְסִיר אוֹת, אוֹ מוֹסִיף אוֹת, הֲרֵי יֵשׁ כָּאן תּוֹסֶפֶת, אוֹ חִסָּרוֹן עַל סֵדֶר הַמְּצִיאוּת. וּכְמוֹ שֶׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַמְּצִיאוּת בִּכְלָלוֹ, וּמַעֲשֵׂה אֱלֹהִים אֵין לְהוֹסִיף וְאֵין לִגְרֹעַ, וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ תּוֹסֶפֶת אוֹ גֵּרָעוֹן בְּסֵדֶר מְצִיאוּת הָעוֹלָם, הוּא חֻרְבָּן כָּל הָעוֹלָם. וְכֵן הַתּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ בָּהּ תּוֹסֶפֶת אוֹ גֵּרָעוֹן, הוּא חֻרְבָּן כָּל הָעוֹלָם. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ פְּעָמִים הַרְבֵּה, כִּי הַתּוֹרָה נֶחְשָׁב בְּרִיאָה חֲדָשָׁה בָּעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר יָצָא לָעוֹלָם הַסֵּדֶר, אֲשֶׁר סִדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם בַּתּוֹרָה4 , וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ פְּעָמִים הַרְבֵּה. וּלְכָךְ, הַמּוֹסִיף אוֹ גּוֹרֵעַ אוֹת אַחַת, יֵשׁ בָּזֶה שִׁנּוּי בְּרִיאָה, שֶׁאִם יֵשׁ תּוֹסֶפֶת אוֹ גֵּרָעוֹן, כְּאִלּוּ יֵשׁ חִסָּרוֹן אוֹ גֵּרָעוֹן בָּעוֹלָם, שֶׁמִּמֶּנָּה הִתְחַיֵּב סֵדֶר הַמְּצִיאוּת. וּלְכָךְ הַמְחַסֵּר בַּכְּתִיבָה, אוֹ הַמּוֹסִיף בַּכְּתִיבָה, הוּא שִׁנּוּי סֵדֶר הַמְּצִיאוּת, וְזֶה חֻרְבַּן הָעוֹלָם, כָּךְ יֵרָאֶה פֵּרוּשׁוֹ וְהוּא בָּרוּר.
וְרַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ: וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, אִם אַתָּה מַחְסִיר הָאָלֶ"ף, יִהְיֶה מֵת, וּבָזֶה אַתָּה מַחֲרִיב הָעוֹלָם. וַיְדַבֵּר ה', אִם אַתָּה מוֹסִיף אוֹת לוֹמַר וַיְדַבְּרוּ5 , אַתָּה מַחְרִיב, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. אֲבָל מַה שֶּׁאָמַר: אַתָּה מַחֲרִיב הָעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אַתָּה חַס וְשָׁלוֹם מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מוּכָח דְּפֵרוּשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְרַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָקַט דָּבָר הַמְבֹאָר יוֹתֵר, שֶׁהַשִּׁנּוּי בָּזֶה הוּא חֻרְבַּן הַתּוֹרָה שֶׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר חָרֵב דָּבָר מִן מַה שֶּׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, חָרֵב כָּל הַמְּצִיאוּת. כְּמוֹ שֶׁאִם יֵעָקֵר הַחַמָּה אוֹ הַלְּבָנָה, אֵין סָפֵק שֶׁיִּהְיֶה חֻרְבַּן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה חָסֵר דָּבָר אֶחָד מִן מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אֵין לְהוֹסִיף וְאֵין לִגְרֹעַ. וְגַם הַתּוֹרָה הִיא סֵדֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם•, וְכַאֲשֶׁר יֵצֵא שִׁנּוּי בַּסֵּדֶר הַזֶּה, הוּא בִּטּוּל הָעוֹלָם, וְאִם מְשַׁנֶּה דָּבָר, מְבַטֵּל כָּל הָעוֹלָם. וְהָאֱמֶת, דִּבְכָל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה קָאָמַר. שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהַתּוֹרָה סֵדֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם תּוֹסִיף אוֹת אַחַת, אוֹ תַּחְסִיר אוֹת אַחַת, הֲרֵי אַתָּה מוֹסִיף אוֹת עַל סֵדֶר הַמְּצִיאוּת, אוֹ שֶׁאַתָּה גּוֹרֵעַ. וְאִם כֵּן אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁדָּבָר שֶׁהוּא סֵדֶר הַמְּצִיאוּת יְשֻׁנֶּה.
___________________________________
אחד הדברים הידועים לכל, וגם השכל מעיד עליו, 1 שאין שינוי במציאות הטבעית. ואם בדברים אלו, ששייך בהם שינוי, אין שינוי, בודאי לא שייך לומר שיהיה שינוי בתורה אשר סדר אותה הקב"ה. דבר זה בארנו כבר בכמה מקומות.
שנינו במסכת עירובין, אמר רב יהודה אמר שמואל משמו של רבי מאיר: כשלמדתי תורה אצל רבי עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום 2 [חומר מסוים שגורם שהכתיבה לא תוכל להימחק] לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. כשבאתי ללמוד אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר 3 [סופר סת"ם] אני. אמר לי: בני, היה זהיר במלאכתך, שמלאכת שמים היא, שמא אתה מחסיר אות אחת או מוסיף אות אחת נמצא אתה מחריב כל העולם כולו.
רצו חכמים במאמר זה ללמדנו, שהתורה היא סדר כל המציאות. לכן אם היה מוסיף אות או מחסיר אות, הרי שיש כאן תוספת או חסרון בסדר המציאות. הקב"ה סדר את המציאות באופן מסוים, וכך היא צריכה להיות בלי תוספת או גרעון. כאשר האדם משנה את המציאות שסדר הקב"ה, בתוספת או חסרון, יש בכך משום חורבנו של עולם. כך גם בתורה, כאשר יש תוספת אות או חסרון אות, הוא חורבן העולם. כבר בארנו הרבה פעמים, 4 כי בריאת העולם היא בהתאם לתורה, לכן המוסיף או הגורע אות אחת בתורה יש בזה שינוי של העולם. כאשר מוסיף אות כביכול אין העולם שברא הקב"ה עולם שלם אלא עולם חסר, וכן כאשר גורע אות בתורה. לכן המחסיר אות או מייתר אות בתורה הוא שינוי המציאות, ויש בזה משום חורבנו של עולם. כך נראה פירוש דבריהם והוא דבר ברור.
רש"י בפירושו למסכת עירובין פירש: נאמר וה' אלוקים אמת, כאשר מחסיר אות וכותב מת במקום אמת, הרי הוא מחריב העולם. נאמר וידבר ה' וכו', אם מוסיף אות וכותב וידברו 5 [משמע ריבוי באלוהות], מחריב את העולם. אמנם רש"י כתב באופן ברור יותר, אבל לפירושו צריך היה לומר הרי זה מחרף ומגדף ולא מחריב את העולם. לכן צריך לומר כמו שפירשנו, שהתורה היא סדר המציאות, וכאשר משנה בחסר או ביתר את המציאות הרי זה חורבן העולם. למשל אם יעקר השמש או הירח, אין ספק שיש בזה משום חורבן העולם, כי לא יתכן שחסר דבר במעשה האלוקי, אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. כך גם התורה היא סדר שסדר הקב"ה בעולם, ולכן כאשר משנה התורה הוא מבטל דבר שסדר הבורא, ובזה הוא מבטל את כל המציאות. והאמת היא שכוונת חז"ל, שבכל אות שמוסיף וגורע, ולא רק באותיות המשנות את המשמעות לגידוף כלפי מעלה, מחריב את העולם. וזה כאמור לעיל, מפני שבכל שינוי בסדר האלוקי משתנה המציאות, וזה דבר שהוא בלתי אפשרי.
[הַתּוֹרָה הִיא וכו' – ניתן להבין זאת בשני אופנים: א. גם התורה היא חלק מהסדר שסידר הקב"ה בעולם. ב. התורה היא מן הדברים אשר מהווים את סדר העולם.]
ביאורים
ריבוי הכללים והחוקים בטבע משלימים אחד את השני באופן מוחלט. אילו היו חלק מחוקי הטבע משתנים לא היה קיום לעולם. למשל, אילו כוח המשיכה היה משתנה אפילו במעט, כדור הארץ היה מתרחק מהשמש והיינו קופאים למוות.
חז"ל מתארים את הקב"ה בעת בריאת העולם כאדריכל. בתחילה שירטט הקב"ה את העולם על נייר ועל פיו ברא את עולמו. התורה היא השירטוט שעל פיו נברא העולם. אך בשונה משאר הבניינים, שאחרי בנייתם אין חשיבות לשירטוט הראשוני, התורה מקיימת את העולם בכל רגע – כפי שאנחנו אומרים בתפילה "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". העולם נוצר כל רגע בידי הקב"ה על פי התורה. נוכל ללמוד מכך שהתורה היא נשמת העולם, היא המקיימת והמחייה אותו. לכן אם נעשַה באותיות התורה שינוי, ממילא יוקרן שינוי בחוקי הטבע של העולם וזה יוביל לחורבן.
רש"י פירש שר' ישמעאל אמר לר' מאיר להיזהר במלאכתו כיוון שטעות בכתיבה עלולה לשנות את משמעות המילה ולהפוך את כוונת התורה. לדוגמה, אם הסופר יחסיר אל"ף מהמילה 'אמת' תשתנה משמעות המילה מ'אמת' ל'מת'. לכן אומר רש"י שטעותו של הסופר יכולה להיות קריטית. אך לפי המהר"ל, כוונתו של ר' ישמעאל היא להזהיר את ר' מאיר מפני חורבן בעקבות שינוי של אות בתורה, ללא קשר אם טעותו של הסופר משנה את משמעות הכתוב או לא. החורבן, כפי שהסברנו, נובע כתוצאה מכך שכל חוק אותו ברא הקב"ה מוכרח בבריאה כדי שתהיה הרמוניה מוחלטת. קל וחומר שכל שינוי בתורה שעל פיה נברא העולם והיא זו שמקיימת אותו, יפגע בהרמוניה של העולם.
הרחבות
*נצחיות התורה
וְאֵיךְ בַּתּוֹרָה שֶׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁסִּדֵּר כָּל הַנִּמְצָאִים, אֵיךְ יִהְיֶה שִׁנּוּי בָּזֶה? רס"ג בספרו 'אמונות ודעות' מוכיח גם הוא את נצחיות התורה, אך באופן שונה. רס"ג מביא לכך שתי הוכחות:
א. נצחיות התורה מפורשת בפסוקי התורה: "שהרבה מן המצוות כתוב בהן ברית עולם, וכתוב בהן לדורותיכם, וכן לפי שאמרה התורה – תורה צוה לנו משה מורשה" (התורה היא ירושה נצחית לישראל).
ב. נצחיות עם ישראל מחייבת את נצחיות התורה: "לפי שאומתינו, בני ישראל, אינם אומה אלא בתורותיה, וכיוון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כימי השמים והארץ, הרי בהכרח שתורותיה עומדות כימי השמים והארץ" [מאמר שלישי פסקה ז].
רס"ג הוכיח שהתורה נצחית, אולם לא הסביר מדוע התורה אינה יכולה להשתנות. לפי המהר"ל הדבר מוסבר. התורה היא סדר המציאות, ולכן, כשם שהמציאות אינה יכולה להשתנות, כך גם התורה אינה יכולה להשתנות.
שאלות לדיון
מתי 'תוספת' תהיה דבר חיובי, ומתי היא תהפוך לרועץ?
מהי החשיבות הגדולה שיש בכל אחת מאותיות התורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
