ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
בעקבות הדברים שכתבתי אודות האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' על יחסו למרן הרב קוק ועל יחסו לעלייה, הגיעו אלי מספר שאלות וקושיות.
בין השאר היתה גם התקפה כלפי הרבי כאילו הוא התנגד לעלייה לארץ, ולבסוף הציל את נפשו מהשואה. ועל כך כבר עניתי במאמרי השני, בו הראיתי את יחסו החיובי לעלייה לארץ, ושבזכות יחס זה ניצלו המוני חסידים מהמעגל הקרוב והרחוק.
מנגד הגיעו טענות כאילו יחסו של הרבי מגור לרב קוק היה יחס רגיל, כאל אחד הרבנים הרשמיים, לא יותר ולא פחות, ולעומת זאת את רבני העדה החרדית שהיו מקושרים ל'אגודת ישראל' הוא העריך הרבה יותר, ואף התייחס אל רב העדה החרדית הרב זוננפלד כאל רבה של ירושלים.
תוצאות פגישתם הראשונה
אכן, לפני פגישתו של הרבי עם מרן הרב קוק הפיצו אנשי העדה החרדית דברי דיבות על מרן הרב, אך מן הסתם הרבי לא האמין להם, אבל חשש שמא יש בהם אמת מסוימת.
אולם מיד לאחר פגישתו הראשונה עם מרן הרב, בשנת תרפ"א, יצא ואמר: "סבור הייתי שאני בא לבקר רב, ולבסוף מצאתי כאן רבי" (במובן צדיקות וחסידות). עוד אמר בהתפעלות: "הוא לא רק יודע ללמוד, הוא שקוע בלימוד" (תרגום מאידיש - ליקוטי הראי"ה ח"ב לרב נריה ע' 133).
סיפר בנו האדמו"ר רבי פנחס מנחם אלתר לרב נריה: "אחרי הפגישה הראשונה של אבא עם הרב, הוא הורה מיד לאנשי פמלייתו שיקנו בשר רק מהשחיטה העומדת תחת פיקוחו של הרב", ולא מהשחיטה שבפיקוח העדה הפורשת (ליקוטי ראיה ח"ב ע' 136).
גם הרב ברומברג כותב בספרו כי הרבי הקפיד תמיד לבקר תחילה את הרב קוק, ורק אח"כ את רבני העדה החרדית, למרות שהיו מבוגרים מהרב קוק ואף היו קשורים ל'אגודת ישראל' שהוא היה ממנהיגיה הבולטים. וכך נהג גם לאחר מכן, בשנת ת"ש, שהקפיד לבקר תחילה את הרב הראשי הרצוג, ורק אח"כ את הרב דושינסקי מהעדה החרדית.
'שהחיינו' על הפרשת תרומות ומעשרות בפעם הראשונה
כשביקר מרן הרב קוק במקום אכסנייתו של הרבי, סיפר לו הרבי שעתה הוא עומד להפריש תרומות ומעשרות בפעם הראשונה. אמר לו הרב קוק, אם כן תזכה גם בברכת 'שהחיינו', כדברי רש"י (מנחות עה, ב) ביחס לכהן המקריב בפעם הראשונה, וכפסק הרמ"א ביורה דעה כח. הרבי הקשה, הרי הש"ך מערער על פסק הרמ"א, וכן דעת הפר"ח. אולם מרן הרב חזר וביסס את דעתו, תוך כדי בירור שיטות החולקים ביסודיות ובהרחבה כדרכו. ואף הוסיף לומר לרבי, כי שמחת בואו לארץ ישראל אף היא מצטרפת לשמחת קיום המצווה בפעם הראשונה, והרי הוא יכול לברך בלא חשש. אחרי ששמע הרבי את דבריו המקיפים של הרב, קם ואמר: "אם מרא דאתרא, רבה של ירושלים, פוסק שיש לברך, מקבל אני את דעתו". וברך 'שהחיינו' בשמחה.
הרבי מאמץ את מנהג הרב קוק בסדר ברית המילה
בעת ביקורו השני של הרבי בירושלים, בשנת תרפ"ד, ביקש אחד מחסידיו לכבד את הרבי בסנדקאות, ורק אחר שהתברר לרבי שהרב קוק לא ייפגע מזה, הסכים. הרב קוק כובד בברכות, ושלא כמנהג הרווח, לאחר שגמר את ברכת 'כורת הברית', שתה מן היין, ורק אח"כ המשיך "אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה" וכו'. כשקם הרבי מכסא סנדקאותו, שאל את הרב מדוע נהג כך. השיב לו הרב: "כורת הברית" זה סוף הברכה, ואילו ההמשך הוא תוספת בקשה. תשובתו של הרב נראתה מאוד בעיני הרבי, והוא כתב אח"כ לאחיו והודיע לו שאע"פ שמקודם נהג לשתות בסוף הבקשה, הרי מכאן ואילך גם הוא ינהג כך. ואמנם כך נוהגים בניו אחריו.
הערצה לגדלותו של הרב בתורה
עוד אמר הרבי אחר פגישתו עם מרן הרב: "בעל מוח כזה לא היה במאה השנים האחרונות". וגם כשהזכירו לפניו את גאוני הדור שלפניו לא שינה את דעתו. ויש לדעת כי הרבי הכיר רבים מגאוני הדור: אביו הלא היה בעל ה'שפת אמת', סבו הגדול הוא בעל חידושי הרי"ם, גם הכיר את בעל ה'אבני נזר'. ואע"פ כן אמר משפט חריף שכזה.
במכתבו המפורסם כינה את הרב "איש אשכולות בתורה ומידות תרומיות". וכששאלוהו, והרי אמרו במשנה (סוטה ט, י), שבטלו אנשי אשכולות, השיב: עיינו בתוספות בבא מציעא כט, ב. וכוונתו היתה שאע"פ שבטלו, מעת לעת עדיין יתכן שיופיעו אנשי אשכולות.
שיחה של תורה
ידוע שבקיאותו וחריפותו של מרן הרב קוק ממש הבהילו את שומעיו, ובכללם גאוני הדור. מספרים שהרב איסר זלמן מלצר אמר לרבי חיים עוזר גורדז'ינסקי: שנינו נחשבים גדולים עד שאנו מגיעים לדלתו של הרב קוק. לעומתו כבר איננו נחשבים גדולים.
כדוגמא לכך מספרים שבעת ביקורו הראשון של הרבי, הציע לו הרב קוק לשבת בכורסה. אולם הרבי סירב, ואמר שגם בביתו אינו יושב אלא על כסא רגיל. אבל הרב שרצה לכבדו אמר לו: "כל מה שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא" (דרך ארץ פ"ז). השיב הרבי, אבי מורי מפרש "חוץ מצא" - חוץ מן הדברים המוציאים את האדם מן העולם, והרי אחד מהם הוא 'כבוד'. נענה הרב, אמנם פירוש נאה הוא, אבל הוא נגד התוס' בפסחים פו, ב, שם מפורש שאע"פ שיש בכך כבוד, יש לשמוע בקול בעל הבית.
הרבי, שהיה בעצמו גאון מופלג, וכבר זכה להכיר רבים מגאוני הזמן, התפעל מאוד מהערתו של מרן הרב שנאמרה כלאחר יד, והצביעה על זיכרון וחריפות שאין דוגמתם. אע"פ כן לא ויתר הרבי על מנהגו ולא ישב על הכורסה (הרב ברומברג).
יש להעיר כי ביתו של הרב קוק היה פשוט וכן רהיטיו, ולרב קוק עצמו לא היה כסף כלל, מפני שהיה מפזר את הכל לצדקה. ופעמים שהיו בני ביתו צריכים ללוות כסף כדי לקנות דברי מאכל.
הביקור עם הרב מבענדין
בביקור השלישי של ה'אמרי אמת' בארץ, בשנת תרפ"ז, התלווה אליו גיסו הרב צבי חנוך הכהן לוין, רבה של בענדין, שנודע כגדול בנגלה ונסתר, והיה עוסק רבות בסדר קודשים, ואף חיבר כמה ספרים.
סיפר הרב אהרון טייטלבום על ביקורם של הרבי וגיסו אצל הרב קוק: "הייתי נוכח אז בבית הרב. לאחר חילופי דברים בין הרב לרבי, התחיל הרב מבנדין שואל את הרב על דברים בהלכה שהוקשו לו בלימודו במקומות שונים, והרב השיב על כל שאלה ושאלה, מתרץ קושיות, מיישר תמיהות ומגלה עמוקות. והנה שמתי לב שעם כל תשובה שהרב משיב, מפנה הרבי מגור את ראשו אל הרב מבענדין, בתוספת של הנהון, שמשמעותו היא "אתה רואה!"
כיוון שהדבר התמיה אותי, הרשיתי לעצמי לפנות אחר תום הביקור אל הרב מבענדין ולשאול אותו לפשר הדבר. הסביר לי האורח החשוב: כשנסעתי עם הרבי באוניה, נשאנו ונתנו בהלכות שונות. היו דברים שהרבי השיב עליהם, והיו דברים שעליהם אמר: כשנבוא ירושלימה וניפגש עם הרב קוק תשאל אותו והוא כבר ישיב לך. (מן הסתם הרב מבענדין תמה, וכי הרב קוק כל כך מופלג בחכמתו עד שיוכל לענות על כל שאלה, גם כאשר מדובר בשאלות שגדולים אחרים שעוסקים באותן הסוגיות לא יכלו ליישב?! והרבי השיבו, שאכן כן). כפי שראית, השיב לי הרב על כל שאלותי, ותנועותיו של הרבי באו לומר שאכן צדק כשהיה בטוח שהרב ישיב לי על הכל" (ליקוטי הראיה ח"ב ע' 149).
הרב מבענדין עוד הספיק לשאול את הרב שאלות בענייני קודשים וענייני קבלה, וכולו היה מלא הערצה כלפיו.
לאחר שחזר לפולין, סיפרו שהרב מבענדין היה מספר בשבחו של מרן הרב, ואמר: "העולם אינו יודע, העולם אינו יודע את הגדלות של הרב קוק! בירושלים מכהן רב בעל השגות מופלאות ביותר!"
על פי כל זה אפשר לשער, כי עמדתו של הרבי מגור בזכות העלייה לארץ הושפעה במידה זו או אחרת מפגישותיו עם הרב קוק.
חילוקי דעות על היחס לציונים החילונים
עם זאת, כפי שמצוי בין גדולי ישראל, ישנם גם חילוקי דעות. הרבי לא הסכים עם כל עמדותיו של הרב קוק. אבל אין זה פוגם ביחס הכבוד וההערכה העצומה ששררו ביניהם.
ישנו מכתב מפורסם שכתב הרבי לאחר ביקורו הראשון בארץ. עיקרו של המכתב נועד לעודד עלייה של חסידים לארץ. במכתב הארוך הרבי מתאר את פגישותיו וכותב בהערכה על הרב קוק, יחד עם ביקורת על שיטתו ביחס לציונות החילונית.
אצטט חלק מהדברים הקשורים לרב קוק: "והנה בחוץ לארץ היה מושג וציור אחר ממה שהוא באמת. כי על פי הידיעות היה נחשב הרב הגאון הרב אברהם קוק שיחיה כאילו היה רב נאור ורודף שלמונים, ויצאו נגדו בחרמות וגידופים. וגם מערכות 'היוד' ו'הדרך' הביאו לפעמים מידיעות האלו שיצאו מצד אחד, ואולם לא זה הדרך לשמוע רק מצד אחד, יהיה מי שיהיה.
והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו".
ומוסיף שהרבה התווכח עמו על יחסו לציונים החילוניים, ואמר: "אם כוונתו רצוי, אבל מעשיו וכו', שנותן יד לפושעים, כל עוד שעומדים במרדם ומחללים כל קודש...". עוד כתב שאף שהוסכם באסיפה של אגודת ישראל שלא לגרום נזק לפעולות התנועה הציונית "כי יבוא הטוב מכל מקום", אולם לשבח את ההתעמלות של פושעי ישראל ולהחניפם, זה מרגיז את החרדים באופן שאי אפשר לתאר. גם "שיטתו בהעלאת ניצוצות הוא דרך מסוכן. כל עוד שאינם שבים מפשע אז הניצוצות אין בהם ממש, ומביא סכנה לנפשות טהורות ונקיות...".
אח"כ מספר שניסה לפעול למען השלום, ושהרב קוק הסכים להרבה מהצעותיו. וסיים את דבריו: "והנה מדברי הרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הנ"ל תכירו מידותיו - כי הגם שרוב מאנשי עיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו, עם כל זה חולק כבוד להרבנים הזקנים". היינו שלמרות שרוב הרבנים ואנשי ירושלים לצידו, ואין הוא צריך להתיירא מהחולקים עליו, בכל זאת חולק כבוד למתנגדיו.
בספר 'ארץ ישראל בספרות התשובות' כרך ג' עמוד תתג, העיר שמדפיסי 'מכתבי תורה' עשו דבר שלא ייעשה, והשמיטו ממכתבו של הרבי את המשפט הנ"ל בו הוא מספר שרוב הרבנים ואנשי ירושלים תומכים ברב קוק, ועל כן אין הוא צריך להתיירא ממתנגדיו, ובכל זאת מוכן לכבדם ולהשלים עמם.
האם יחסו של הרבי השתנה במשך הזמן?
חובה לציין, כי מכתב זה נכתב לאחר הביקור הראשון בארץ. ולמרות שהספיקו לדבר מספר פעמים כמה שעות, עדיין זו היתה היכרות ראשונית. הרבי עוד הספיק לבקר שלוש פעמים בארץ בימי חייו של מרן הרב, ובכל ביקור שוחח עם הרב שעות ארוכות. בשנת תרפ"ד, לאחר הביקור השני, אף הפליגו לחוץ לארץ באותה אוניה.
ידוע שקשרי הידידות וההערכה ביניהם הלכו ונתחזקו. ומן הסתם עם הזמן הרבי עמד יותר על עומק וגודל דבריו של מרן הרב קוק. ואף שלא הסכים לכל דבריו, מכל מקום מסתבר שהבין והעריך יותר את שיטתו ודרכו. אמנם אין בידי עדויות על כך. למרבה הצער, חלק מכותבי תולדותיו השתדלו להעלים את יחסו של הרבי לרב, ומהם לא ניתן ללמוד דבר. אולם מסתבר שקשר ההערכה והידידות כלפי מרן הרב לא היה הולך ומתחזק לולי גם גברה הערכתו לדרכו.
פרידה
כששמע הרבי על מחלתו של הרב, פקד במכתב על בנו רבי שמחה בונים אלתר (שלימים היה האדמו"ר) לבקר את הרב ולמסור לו את איחוליו בכתב ידו: "הנני לברך את כבוד תורתו ברפואה שלמה. המקום יהיה בעזרו שישלח לו רפואה שלמה בקרוב, לשמחת לב אוהביו".
כשסיפרו להרב בשלהי שנת תרצ"ה שהאדמו"ר מגור עומד להגיע לארץ ישראל, בכה הרבה ואמר: "ולוואי ויעזור הקב"ה שעוד ניפגש". והוסיף וביקש שיכתבו לאדמו"ר על משאלתו זו.
סיפר האדמו"ר רבי פנחס מנחם, שבהיות הרבי באניה בדרכו לארץ ישראל, באלול תרצ"ה, שמע על פטירתו של הרב, וגעה בבכיה בלתי רגילה. זה היה דבר נדיר מאוד אצל הרבי, שכמעט ולא בכה. אין זאת אלא כי ידע את גדולתו של מרן הרב קוק זצ"ל.
לכתבת המשך
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
