ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אפרת בת יעל
עיקרון דומה מצאנו גם לגבי מצוות 'עלייה לרגל' בחגים – במשנה (חגיגה א, א) נאמר: "הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן...איזהו קטן - כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר (שמות כג, יד) שלש רגלים...". והגמרא (חגיגה ד ע"א) לומדת מהריבוי בפסוק (שמות כג, יז) "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך" – "לרבות את הקטנים", אך מסקנתה היא שמדובר רק ב'קטן שהגיע לחינוך', החובה מדרבנן, והפסוק הוא רק אסמכתא.
למרות הדמיון בין המקורות, בולט השוני – הגדרת הקטן בסוכה הינה 'שאינו צריך לאמו', ואילו בחגיגה 'כל שאינו יכול לרכב על כתפי אביו' או 'כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו'. ואכן הריטב"א (סוכה כח ע"ב) מציין שחינוך קטן למצוות שונה ממצווה למצווה – "שיעור קטן שהגיע לחנוך אינו שווה בכל המקומות אלא כפי העניין שחייב לחנכו בו, דלענין יום הכפורים אית ליה חד שיעורא, והכא גבי סוכה שיעורא אחרינא בשאינו צריך לאמו שראוי לחנכו, ובלולב אמרו (עיין סוכה מב ע"ב) קטן היודע לנענע חייב בלולב, ובתפילין אמרו קטן היודע לשמור תפילין חייב בתפילין, וכן בכל דבר ודבר כפי מה שהוא". ולכן שמאי הזקן (סוכה שם) החמיר בדבר, וסיכך מעל מיטת נכדו כי סבר שיש לחנך את הקטן במצוות במידת האפשר. המשנה ברורה (שמג ס"ק ג) הלך בדרכו של הריטב"א, אלא שחילק בין סוגי מצוות: במצוות עשה - החינוך הוא לפי חריפותו וידיעתו של הקטן, ובכל דבר לפי עניינו. ואילו במצוות לא תעשה - כל תינוק שמבין כשאומרים לו שאסור לעשות מעשה מסוים או לאכול מאכל אסור וכדומה יש מצווה למנועו מכך, אבל כשאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנועו מכך. הראי"ה קוק (קובץ ב,מד) מרחיב, שישנם מימדים נוספים בחינוך הילד – "החינוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזו הכרה, והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאוויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדשתם והייתם קדושים" – האווירה שהילד גדל בה, ותכונות ההורים עצמם, הם גורמים משמעותיים בעיצוב דרכו של הילד, ומטביעים בו את רישומם.
בגמרא (נזיר כט ע"א) נחלקו אמוראים בעניין חיוב בחינוך הבת למצוות, ופסק המאירי (שם) שהחיוב קיים אף בבת, במצוות הראויות לה. שמטרת החינוך היא "להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בליבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו". וכן פסק המשנה ברורה (שמ"ג ס"ק ב). עיינו בשו"ת במראה הבזק ח"ז תשובה ע"א. התשובה עוסקת לא רק בחינוך הבנות אלא גם בלימוד תורה לבנות בימינו.
הראשונים נחלקו בגדר החיוב לחנך קטן למצוות. המאירי (ברכות כ ע"א) והרמב"ן (קידושין לא ע"א) סוברים שזו מצווה על האב, אבל הקטן עצמו אינו חייב במצוות אפילו מדרבנן, ולכן גם אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה (ע"פ ריטב"א מגילה יט ע"ב). וכך משמע מהרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות יז, כח, וראה גם הלכות אבל ג, יב) שכתב שהאב מצווה להפריש את בנו מאכילת איסור, כדי לחנכו לקדושה. ולמד זאת מהפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו), ומשמע שהמצווה היא על האב. המשך חכמה (בראשית יח, יט) מעיר שאף שהרמב"ם מציין לפסוק ממשלי, עיקר חובת החינוך נלמדת מאברהם אבינו שנאמר בו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..." (בראשית יח, יט).
אולם מתוספות (מגילה יט ע"ב) משמע שגם הקטן בעצמו חייב במצוות משום חינוך. אך עדיין איננו יכול להוציא גדולים בברכתו כיוון שחיובו רק מדרבנן, ואף בקריאת מגילה שחיוב קריאתה מדרבנן, אינו מוציא אחרים, שכלפי הקטן יש 'תרי דרבנן' - שכל חיובו במצוות מדרבנן וגם קריאת מגילה מדרבנן, ואילו בגדול 'חד דרבנן', שבשאר מצוות חייב מדאורייתא. אמנם במקרה שהקטן חייב בברכה מדאורייתא כגון שאכל פת כדי שביעה, יכול להוציא את אביו במקרה שהאב אכל שיעור קטן המחייב ברכה רק מדרבנן.
השלכה מעניינת למחלוקת ראשונים זו מצאנו בשו"ת משנה הלכות (ד, פב) שנשאל לגבי מי שיש לו שני ילדים - האחד תינוק, והשני בן י"א שנה. האם עדיף שיניח את בנו הקטן בן י"א שנה עם התינוק, וכך אשתו תוכל לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה, או שמוטב שבנו הקטן יבוא אתו לשמוע מגילה כיוון שמחויב בדבר מדין חינוך, ואשתו תישאר עם התינוק ותקרא לעצמה.
ולכאורה, לרמב"ן וסיעתו שהבן עצמו לא חייב כלל במצווה, עדיף שהבן ילך לבית הכנסת מאשר האם, שהרי אין עניין שיקרא הבן לעצמו שהרי הוא אינו מחויב בקריאה כלל. אך למעשה פסק המשנה הלכות (שם), שאף לדעה זו עדיף שהאם תלך לבית הכנסת מהטעמים הבאים:
א. אב יוצא ידי חובת מצוות חינוך של בנו במגילה אף בקריאת מגילה של הבן הקטן לעצמו.
ב. רמת החיוב של אישה בקריאת מגילה, גבוהה מחובת הקטן. כפי שעולה מדברי השולחן ערוך (או"ח תרפט,א) "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכים את הקטנים לקרותה", ובהמשך כתב השולחן ערוך (שם ו) "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה".
הרי שחיוב הקטנים אינו כשאר אנשים ונשים, אלא רק מדין חינוך ומנהג ולא מצד הדין.
סיכום: קטן שהגיע לחינוך חייב במצוות מדרבנן (סוכה כח ע"א), אך ישנו שוני ממצווה למצווה. כגון בסוכה חייב רק 'קטן שאינו צריך לאמו', ובעלייה לרגל מחויב רק 'קטן שלא יכול לאחוז בידו של אביו' (ע"פ ריטב"א שם). המשנה ברורה (שמג ס"ק ג') חילק בין מצוות עשה - שהחינוך לפי חריפותו וידיעתו של הקטן, למצוות לא תעשה - שכל תינוק שמבין שמעשה מסוים אסור מצווה למנעו. חיוב זה קיים גם בבת, במצוות השייכות לה (מאירי נזיר כט ע"א ומשנה ברורה שם ס"ק ב'), שמטרת החינוך להרגיל הילדים במצוות כל אחד כפי שראוי לו (מאירי שם).
הראשונים נחלקו בגדר מצוות חינוך – מהרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות יז,כח) ועוד ראשונים, משמע שהמצווה מוטלת רק על ההורים, ונלמדת מהפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב,ו). והמשך חכמה (בראשית יח,יט) מציין שהמקור קדום יותר - מאברהם אבינו. אך לתוספות (מגילה יט ע"ב) גם הקטן עצמו חייב במצוות משום חינוך, אמנם לא יכול להוציא אחרים כיוון שחיובו רק מדרבנן.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








