ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אפרת בת יעל
עיקרון דומה מצאנו גם לגבי מצוות 'עלייה לרגל' בחגים – במשנה (חגיגה א, א) נאמר: "הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן...איזהו קטן - כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר (שמות כג, יד) שלש רגלים...". והגמרא (חגיגה ד ע"א) לומדת מהריבוי בפסוק (שמות כג, יז) "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך" – "לרבות את הקטנים", אך מסקנתה היא שמדובר רק ב'קטן שהגיע לחינוך', החובה מדרבנן, והפסוק הוא רק אסמכתא.
למרות הדמיון בין המקורות, בולט השוני – הגדרת הקטן בסוכה הינה 'שאינו צריך לאמו', ואילו בחגיגה 'כל שאינו יכול לרכב על כתפי אביו' או 'כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו'. ואכן הריטב"א (סוכה כח ע"ב) מציין שחינוך קטן למצוות שונה ממצווה למצווה – "שיעור קטן שהגיע לחנוך אינו שווה בכל המקומות אלא כפי העניין שחייב לחנכו בו, דלענין יום הכפורים אית ליה חד שיעורא, והכא גבי סוכה שיעורא אחרינא בשאינו צריך לאמו שראוי לחנכו, ובלולב אמרו (עיין סוכה מב ע"ב) קטן היודע לנענע חייב בלולב, ובתפילין אמרו קטן היודע לשמור תפילין חייב בתפילין, וכן בכל דבר ודבר כפי מה שהוא". ולכן שמאי הזקן (סוכה שם) החמיר בדבר, וסיכך מעל מיטת נכדו כי סבר שיש לחנך את הקטן במצוות במידת האפשר. המשנה ברורה (שמג ס"ק ג) הלך בדרכו של הריטב"א, אלא שחילק בין סוגי מצוות: במצוות עשה - החינוך הוא לפי חריפותו וידיעתו של הקטן, ובכל דבר לפי עניינו. ואילו במצוות לא תעשה - כל תינוק שמבין כשאומרים לו שאסור לעשות מעשה מסוים או לאכול מאכל אסור וכדומה יש מצווה למנועו מכך, אבל כשאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנועו מכך. הראי"ה קוק (קובץ ב,מד) מרחיב, שישנם מימדים נוספים בחינוך הילד – "החינוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזו הכרה, והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאוויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדשתם והייתם קדושים" – האווירה שהילד גדל בה, ותכונות ההורים עצמם, הם גורמים משמעותיים בעיצוב דרכו של הילד, ומטביעים בו את רישומם.
בגמרא (נזיר כט ע"א) נחלקו אמוראים בעניין חיוב בחינוך הבת למצוות, ופסק המאירי (שם) שהחיוב קיים אף בבת, במצוות הראויות לה. שמטרת החינוך היא "להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בליבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו". וכן פסק המשנה ברורה (שמ"ג ס"ק ב). עיינו בשו"ת במראה הבזק ח"ז תשובה ע"א. התשובה עוסקת לא רק בחינוך הבנות אלא גם בלימוד תורה לבנות בימינו.
הראשונים נחלקו בגדר החיוב לחנך קטן למצוות. המאירי (ברכות כ ע"א) והרמב"ן (קידושין לא ע"א) סוברים שזו מצווה על האב, אבל הקטן עצמו אינו חייב במצוות אפילו מדרבנן, ולכן גם אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה (ע"פ ריטב"א מגילה יט ע"ב). וכך משמע מהרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות יז, כח, וראה גם הלכות אבל ג, יב) שכתב שהאב מצווה להפריש את בנו מאכילת איסור, כדי לחנכו לקדושה. ולמד זאת מהפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו), ומשמע שהמצווה היא על האב. המשך חכמה (בראשית יח, יט) מעיר שאף שהרמב"ם מציין לפסוק ממשלי, עיקר חובת החינוך נלמדת מאברהם אבינו שנאמר בו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..." (בראשית יח, יט).
אולם מתוספות (מגילה יט ע"ב) משמע שגם הקטן בעצמו חייב במצוות משום חינוך. אך עדיין איננו יכול להוציא גדולים בברכתו כיוון שחיובו רק מדרבנן, ואף בקריאת מגילה שחיוב קריאתה מדרבנן, אינו מוציא אחרים, שכלפי הקטן יש 'תרי דרבנן' - שכל חיובו במצוות מדרבנן וגם קריאת מגילה מדרבנן, ואילו בגדול 'חד דרבנן', שבשאר מצוות חייב מדאורייתא. אמנם במקרה שהקטן חייב בברכה מדאורייתא כגון שאכל פת כדי שביעה, יכול להוציא את אביו במקרה שהאב אכל שיעור קטן המחייב ברכה רק מדרבנן.
השלכה מעניינת למחלוקת ראשונים זו מצאנו בשו"ת משנה הלכות (ד, פב) שנשאל לגבי מי שיש לו שני ילדים - האחד תינוק, והשני בן י"א שנה. האם עדיף שיניח את בנו הקטן בן י"א שנה עם התינוק, וכך אשתו תוכל לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת מגילה, או שמוטב שבנו הקטן יבוא אתו לשמוע מגילה כיוון שמחויב בדבר מדין חינוך, ואשתו תישאר עם התינוק ותקרא לעצמה.
ולכאורה, לרמב"ן וסיעתו שהבן עצמו לא חייב כלל במצווה, עדיף שהבן ילך לבית הכנסת מאשר האם, שהרי אין עניין שיקרא הבן לעצמו שהרי הוא אינו מחויב בקריאה כלל. אך למעשה פסק המשנה הלכות (שם), שאף לדעה זו עדיף שהאם תלך לבית הכנסת מהטעמים הבאים:
א. אב יוצא ידי חובת מצוות חינוך של בנו במגילה אף בקריאת מגילה של הבן הקטן לעצמו.
ב. רמת החיוב של אישה בקריאת מגילה, גבוהה מחובת הקטן. כפי שעולה מדברי השולחן ערוך (או"ח תרפט,א) "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכים את הקטנים לקרותה", ובהמשך כתב השולחן ערוך (שם ו) "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה".
הרי שחיוב הקטנים אינו כשאר אנשים ונשים, אלא רק מדין חינוך ומנהג ולא מצד הדין.
סיכום: קטן שהגיע לחינוך חייב במצוות מדרבנן (סוכה כח ע"א), אך ישנו שוני ממצווה למצווה. כגון בסוכה חייב רק 'קטן שאינו צריך לאמו', ובעלייה לרגל מחויב רק 'קטן שלא יכול לאחוז בידו של אביו' (ע"פ ריטב"א שם). המשנה ברורה (שמג ס"ק ג') חילק בין מצוות עשה - שהחינוך לפי חריפותו וידיעתו של הקטן, למצוות לא תעשה - שכל תינוק שמבין שמעשה מסוים אסור מצווה למנעו. חיוב זה קיים גם בבת, במצוות השייכות לה (מאירי נזיר כט ע"א ומשנה ברורה שם ס"ק ב'), שמטרת החינוך להרגיל הילדים במצוות כל אחד כפי שראוי לו (מאירי שם).
הראשונים נחלקו בגדר מצוות חינוך – מהרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות יז,כח) ועוד ראשונים, משמע שהמצווה מוטלת רק על ההורים, ונלמדת מהפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב,ו). והמשך חכמה (בראשית יח,יט) מציין שהמקור קדום יותר - מאברהם אבינו. אך לתוספות (מגילה יט ע"ב) גם הקטן עצמו חייב במצוות משום חינוך, אמנם לא יכול להוציא אחרים כיוון שחיובו רק מדרבנן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
