ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בכל בוקר כשאנו מתעוררים, מיד פורצת מלבנו תודה: "מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי". אנו פוקחים את העיניים ורואים, והברכה בפינו: "פוקח עיוורים", אנו מתלבשים ומודים לקב"ה ה"מלביש ערומים". מניעים את האברים ואומרים: "מתיר אסורים". מזדקפים ואומרים: "זוקף כפופים". עומדים על הרצפה ואומרים: "ברוך... רוקע הארץ על המים". הולכים כמה צעדים ומברכים: "ברוך... המכין מצעדי גבר", חוגרים את עצמנו ואומרים: "ברוך... אוזר ישראל בגבורה", כי החגורה היא ביטוי לגבורה (שו"ע או"ח מו, א). בדורות האחרונים אנו אומרים את כל הברכות האלה על פי סדר הברכות בברכות השחר (שם), ולפני כן אנו מודים להקב"ה "שלא עשני גוי", ו"שלא עשני עבד", על הזכות להיות יהודי בן חורין. תודה וברכה מיוחדת אנו נותנים להקב"ה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה", ומודים על "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אשרינו מה טוב חלקינו שאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אשרינו שאנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים. אנו מודים לד' על כל טובה וטובה גשמית ורוחנית, ועל כל נשימה ונשימה, על הנשמה הטהורה שנתת בי.
גם בחגים אנו מודים לריבונו של עולם על הבחירה הכללית בנו, על יציאת מצרים ועל מתן תורה, ועל כל דבר ודבר בפני עצמו, "אילו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו את הים - דיינו". אין אנו כפויי טובה, אנו מודים ומשבחים את הקב"ה על כל טובה. התודה להקב"ה היא לא רק חובה יסודית, אלא גם זכות להיפגש עם ריבונו של עולם להודות לו ולבקש פניו. והיום הזה, יום העצמאות, "זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו". אנו מודים לריבונו של עולם אלוקי ישראל על הארץ הטובה והרחבה אשר נתן לנו. על כל מקום ומקום בפני עצמו - על הגליל ועל הנגב, על השרון ועל השומרון על הגולן ועל יהודה וירושלים. אנו מודים להקב"ה שהדביר שונאינו תחתינו ולא נתן להם להפיק את זממם ופחד נפל עליהם והם ברחו מפני יד ד'. וכמה פעמים הם עמדו עלינו בכוונה לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. ובכל שנה אנו מודים הודאה חדשה נוספת על המשך קיומה של המדינה, על בניינה של ארץ ישראל, על שכונות חדשות ועל הרבה כבישים חדשים, על הכלכלה המתרחבת, על הצבא המתחשל תוך כדי התמודדויות וניסיונות, על שיפור ותיקון בצמרת המנהיגות. ועל הכל תודה לד' שמקרב אותנו לעבודתו ולתורתו, על כך שעולם התורה מתרחב ומתעצם ועל תהליך של תשובה ההולך ומתרחב. על כל דבר ודבר עלינו להודות אילו רק זה עשה לנו דיינו, ועל אחת כמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו כשעשה לנו כל כך הרבה טובות. זה עניינו של יום - להודות לד'. ואין זה מתוך התעלמות מהדברים הטעונים תיקון וממה שעדיין חסר אלא יש להודות על הטוב ולבקש על מה שעדין חסר ולא מושלם.
יש אדם שקם בבוקר ואומר: אוי, לאיזה עולם התעוררתי, מלא קלקול ושחיתות! איך אוכל לומר: "מלביש ערומים" כשיש כל כך הרבה משפחות מתחת לקו העוני, איך אומר: "זוקף כפופים" כאשר המנהיגים כפופים וגלותיים וכך הוא ממשיך בחשיפת כל החסרונות והקשיים ולבו ממורמר. הוא לא כופר בטובת ד' ח"ו, אך מאשים את הציבור החוטא הגורם שהקב"ה מסתיר פניו. אדם זה רואה שהכול רקוב - הממשלה, הצבא, המשטרה, התקשורת, המשפט, החינוך, הכלכלה, והוא אינו יכול להודות, על מה יש להודות? אמנם הוא רואה שיש כמה נקודות אור קטנטנות, יש במאחזים אנשים יקרים, יחידי סגולה בריאים, אבל אלו נקודות אור קטנות בים של חושך... אצלו יום העצמאות אינו יכול להיות יום של הודיה. הצגתי כאן את המבט הקיצוני, מבט של אדם שהקשיים מאפילים אצלו על הטובה. לעומת זה גם מבט של אדם הרואה שהכל טוב ומתעלם מהחסרונות, גם הוא מבט חסר וחד-צדדי.
המבט השלם
המבט השלם הוא הרואה גם את הטובה והברכה וגם את הקשיים, אך יודע למוד את ערך הטוב לעומת מה שחסר, ויודע להודות על הטוב שהוא עיקר, ועל זה תקנו את כל הברכות וההודאות ב"נשמת כל חי" בשבת. אין האומר "נשמת" מתעלם מהחסר אך יודע מה עיקר. יודע שהחסר בוודאי יושלם וכל הקשיים הם זמניים וחולפים. אכן בפועל במבט של כאן ועכשיו, תפקידנו לעסוק בתיקון מתוך הכרת כל מה שצריך תיקון, ואם אנו באים להסתכל על חיי השעה מתוך חיי עולם, המבט הכללי נותן לנו את הביטחון ואת הכוח לתקן ולהאמין ביכולתנו לתקן.
כאשר אנו מודים לד' אנו מסתכלים במבט הכללי. אנו מתאימים את מבטינו לעין של מעלה, הרואה את השלמות. כאשר אנו עוסקים בתיקונים הפרטיים אנו מסתכלים במיקרוסקופ, כאשר מסתכלים בו על חיידקים הם נראים בריות גדולות וממשיות, אך מבט זה הוא מצומצם שמתמקד בנקודה אחת. אי אפשר לראות במיקרוסקופ את כל המציאות, לשם כך צריך להסתכל במכשיר מסוג אחר. אך לצורך תיקון עיוותים יש צורך להשתמש במיקרוסקופ. במבט הכללי, הגדול, עמנו נראה עם נפלא, עם אלוקי. יש בו הכל, כל מגוון השאיפות הטובות. יש כאלו שמתרכזים בעסק התורה והמצוות ומגיעים לתוצאות גדולות ומבורכות, הם אומרים שהכול: העם והארץ תלוי בלימוד התורה וקיומה, יש כאלה שמתרכזים בהכרת הסגולה הישראלית, הם אומרים: "אשר בחר בנו" או "ונתן לנו את תורתו" והכרת הסגולה היא השורש של כל האמונה. ויש כאלה שמתמקדים בארץ ישראל, מכירים שארץ ישראל היא יסוד הכול, רק בארץ ישראל יכול העם לחזור לתורה בשלמות וכל פגיעה בארץ ישראל היא בלב, "הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה" (כתובות קי, ב), והרי העם והתורה קשורים בארץ - וכך "מיניה ומיניה יתקלס עילאה". בנוסף לכך, כמובן "אם אין קמח אין תורה" (אבות ג, יז). יש כאלה שעוסקים בקמח כאילו לפרנסת עצמם, אבל בכך הם מגדילים את כלכלת ישראל.
נאמר בפסחים (סח, ב) שרב ששת כל שלושים יום חזר על כל תלמודו ונשען על הפתח ואמר: שמחי נפשי, לך קראתי, לך שניתי. שואלת הגמרא: והרי אמר רבי אלעזר: אלמלי תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה), ואם כן אדם לא לומד בשביל עצמו, אלא בשביל העולם כולו? משיבה הגמרא: בתחילה אדם לומד בשביל עצמו, אך הלימוד פועל על כל העולם. כך גם בכל התחומים אדם מפתח פיתוח מדעי למטרה של התקדמות אישית, אך זה מועיל לעולם והעולם נבנה באופן כזה. מה שחסר אצל אחד השני משלים אותו וכך העם והמדינה מתקדמים בכל התחומים. ובצד ההתקדמות יש קלקול וצל שצריך לסלק אותם, וכגודל העשייה כן גודל הכישלונות - "הא בהא תליה".
אשרי מי שמלאכתו סנגור ואוי למי שמלאכתו קטגור. אך העולם צריך את שניהם. ולכן טוב שיש את הקיצוניים למען ארץ ישראל, את הקיצוניים למען התורה ואת הקיצוניים למען העם, וככל שהקיצוניים יקצינו את עמדותיהם כך מתגדלת האומה בכל צדדיה והעושר הרוחני והאידיאלי הולך ומתרבה. גם על כל זה עלינו להודות ביום הזה, גם הקטרוגים הם בכלל מעלתם של ישראל החפצים בתיקון הגמור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
