ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בשנת תרנ"א, שנת הולדתו של הרב צבי יהודה, הייתה התעוררות גדולה בנושא של ארץ ישראל. אנחנו מוצאים בשנה זו מכתבים של הרבה מגדולי ישראל על חביבות ארץ ישראל. באותה שנה ר' מאיר שמחה מדווינסק, ה"אור שמח", התבקש לכתוב מכתב ברכה על ספר שהוצא בעניין מעלותיה של ארץ ישראל (הרב אברהם סלוצקי, שיבת ציון, ורשה תרנ"ב), וכך הוא כותב:
הנה דע יקירי, כי להראות גודל המצווה הזאת ומעלתה הוא אך למותר. כי מי הוא האיש הישראלי אשר יסתפק בזה? הלא מיום קרוא ד' לצור מחצבתנו, הבטיח לו בארץ חמדה. ושלוש מתנות ניתנו לישראל: תורה, וארץ ישראל ועולם הבא כולם כאחד (ברכות ה, א), וכל פרטי התורה מתאימים עם הבטחת הארץ ויישובה!... ואחרי שהכעיסו בחורב ועשו עגל מסכה נעתר ד' והשיב חמתו מהשחית, ובמאסם בארץ נעשה ידו להפילם במדבר וכו', ובהוציאם דיבה ודברי נרגן על הארץ החמירו מאשר חטאו דברים עליו יתברך. וכן תורתנו המסורה מלאה בשבח הארץ, ושקלו רבותינו מעלת ספר יהושע עם מעלת התורה לפי שהוא ערכה של ארץ ישראל (נדרים כב, א) ורבי יוחנן התפלא כי שמע כי איכא סבי בבבל (ברכות ח, א) - "למען ירבו ימיכם" (דברים יא, כא) כתיב, התבונן איך שקל מצוות ישיבת ארץ ישראל בזמן חורבנה, עד כי חש פן יעלה בלבב אחד לאמר: "הלא בחוץ לארץ אקיים מצוות יתירות, וזה: יום טוב שני של גלויות ושתי חלות בסוריה, קרי רבי יוחנן על זה: 'וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם'". שיותר טוב להיות בארץ ולשמור רק יום אחד (ירושלמי עירובין ג, ט). ופרקים שלמים בתוספתא ובספרי דבי רב ובתלמודים שמפליגים בשבח הארץ עד כי המלקט (מהם מאמרים במעלות הארץ ויישובה, הוא כמלקט) אגלי טל מיני ים. כלליות תורתנו המסורה היא המקושרת במעלות הארץ.
כל התורה מלאה במעלות ארץ ישראל, מי שעוסק בתורה חייב שארץ ישראל תהיה יקרה בעיניו מאוד והשאיפה להיות בארץ ישראל צריכה למלא את כל לבבו. כשנפתחים שערי הארץ ואפשר לעלות, השמחה צריכה להיות עצומה וההודאה לריבונו של עולם בלי גבול.
ספר חרדים אומר:
צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנוה שנאמר: "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים קו, כד) ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתוב: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (שם קב, טו), ושם נאמר: "אתה תקום תרחם ציון" (שם יד).
הדרך שנזכה בחזרה בארץ ישראל היא רק על ידי שנשתוקק אליה. כלומר, אם רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, אם הם יחבבו את ארץ ישראל, אז "אתה תקום תרחם ציון". ספר החרדים ממשיך ומבאר בהרחבה את מעלותיה של ארץ ישראל, ואף שיש ייסורים בארץ ישראל צריכים להיות שמחים בייסורים. בפעם הראשונה שרצינו לעלות לארץ ישראל מתואר בתורה שעמלק בא "ויבא עמלק" (שמות יז, ח) וכך הוא הסדר, ארץ ישראל נקנית בייסורים. וממשיך בעל ספר חרדים וכותב:
וכתב רמב"ן במנין תרי"ג מצות ישיבת ארץ ישראל, כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצווה הזו, וידוע שעיקר שכר המצוות על השמחה הגדולה בה, כדכתיב: "תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה" (דברים כח, מז), אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה.
כשאדם שמח במצווה, על השמחה הוא מקבל את עיקר השכר. מי שנמצא בארץ ישראל צריך כל הזמן להיות בשמחה כי כל רגע ורגע הוא מקיים מצווה. ואם אדם יושב בארץ ישראל ולומד תורה זו וודאי שמחה עצומה, לכן תלמידי הישיבות בארץ ישראל צריכים להיות מאושרים כל הזמן. ומוסיף בעל ספר חרדים:
וגם צריך להיות ירא וחרד, כדכתב רבי שמעון בר יוחאי: "כל פיקודא דלאו איהי ברחימו ודחילו לאו פיקודא היא", לכן אמרו באבות דרבי נתן: "הוי שש וחרד על המצוות".
כל מצווה שנעשית בלי יראה ואהבה היא לא מצווה, כביכול. צריך לקיים את המצוות גם בשמחה וגם ביראה. ואנחנו שחיים את ערכה הגדול של ארץ ישראל ממילא מלאי שמחה. מי שלא ראה את מורנו ורבנו הרב צבי יהודה ביום העצמאות לא ראה שמחה מימיו. כשהוא בא לתפילה בליל יום העצמאות, הפנים שלו היו זורחות באור מיוחד, היה אפשר לראות על הפנים שלו רגש מלא שמחה ותודה לריבונו של עולם על כך שזכינו. צריך לדעת להודות לריבונו של עולם ולשמוח בטוב ד'.
חביבות המצווה
המציאות מורכבת. אז צריך לדעת להתמודד עם המציאות הזאת, להודות על הטוב ולהתפלל שהדברים שעדיין לא טובים יושלמו, אך הטוב הוא כל כך גדול עד שאי אפשר שלא להודות עליו. הציבור החרדי כשמו כן הוא, הוא חרד מד' והוא חרד מהשפעות לא טובות ולכן הוא חושב שלומר כמה מילים טובות על מדינת ישראל זה אומר לשבח את האנשים שפעלו להקמת המדינה, זה אומר לשבח את החילונים, זה כאילו אומר שהמעשים שלהם טובים וגם המרידה שלהם ביהדות היא טובה ובסופו של דבר זה יביא לריחוק מהתורה, לכן יש סכנה להתחבר למהלך הזה. לא צריך לפחד מזה. הנצי"ב מוולאז'ין התייחס לכך כבר אז בשעתו (בפתח החוברת "למען ציון", ווילנה תר"ן) והוא אומר:
מצאתי מקום בזה להגיד לרבים עד כמה חביבה ישוב ארץ ישראל בעיני ד', עד כי בעת שהיה קול ה׳ דופק על ידי כורש לאמר: "מי בכם מכל עמו יהי ה׳ אלוקיו עמו ויעל" (עזרא א, ג), והמה סירבו ולא רצו לעלות, באמרם: "רחצתי את רגלי איככה אטנפם" (שיר השירים ה, ג), ופירשו חז״ל במדרש שיר השירים (ה, א) על זה המקרא: "רחצתי את רגלי מטינופות עבודה זרה, שאותו המקום משיאני לעבודה זרה".
בזמן שישראל יצאו מארץ ישראל הם הפסיקו לעבוד עבודה זרה והם שמחו בכך, לכן הם אמרו שאחרי שהם רחצו כבר את רגליהם, איך עכשיו הם יחזרו לארץ ישראל, מקום שגורם להם לנטות לכיוונים רעים ולעבודה זרה.
ולפי קלות דעתנו היא טענה נמרצה! ובכל זאת אנו רואים שהתרעם הקב״ה הרבה על זה כמו שנראה בהמשך השיר הקדוש... ומזה אנו רואים כי אין להקל במצות הישוב משום שרואים שם איזה עוברי תורה, אחר שיכולין ליזהר יפה.
לכאורה הטענה מאוד הגיונית, ויהיה אסור לעלות לארץ ישראל, כי בארץ יש השפעות רעות ושליליות, הנצי"ב קורא לטענה זו: "טענה נמרצה", ובכל זאת אומר שאפשר להיזהר ולא צריך להיות מושפעים מהדברים השליליים. הנצי"ב מביא גם את דברי חז"ל בבראשית רבה (עו, ב) על יעקב שהולך להיפגש עם עשיו וחושש כי בגלל שהיה הרבה שנים בגלות ועשיו ישב בארץ ישראל, לכן אולי יש לעשיו יותר זכויות. נשים לב על מי מדובר, על עשיו הרשע, זאת אומרת שמי שיושב בארץ ישראל יש לו מעלה גדולה גם אם הוא רחוק מאוד, גם אם הוא עשיו הרשע.
זכות הפועל ליישוב ארץ ישראל
המציאות מורכבת. צריכים לדעת להתבונן במציאות, להודות על הטוב ולראות שהוא גדול מאוד. את מה שיש לתקן צריך באמת לתקן, אבל זה לא מונע מהצורך להודות לד' על כל הטובה שישנה בפועל. אנו רואים שמי שמשתדל למען יישובה של ארץ ישראל, מי שלוחם כדי להגן על עם ישראל בארץ ישראל, יש לו זכויות, יכול להיות שהקב"ה נותן לו בתור שכר כוח ושלטון.
הגמרא (סנהדרין צו, א) אומרת שבזכות ארבע פסיעות שנבוכדנצר הלך לכבוד ריבונו של עולם, קיבל כח רב והשתמש בו לרעה - להחריב את בית המקדש. נבוכדנצר היה הסופר של מרודך בלאדן מלך בבל, ובאותו זמן שכתב המלך אגרת לחזקיהו, נבוכדנצר לא היה וכתבו באגרת: "שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלם, שלם לאלהא רבא", ואז נבוכדנצר הגיע ושאל: מה כתבתם באיגרת? סיפרו לו. אמר נבוכדנצר: זה לא הסדר, קודם כל אומרים שלום לאלוה רבה ואחר כך לחזקיה. אמרו לו: כבר שלחנו את האיגרת. התחיל נבוכדנצר ללכת כדי להחזיר את האיגרת עד שגבריאל העמידו. בשכר ארבעת הפסיעות שהוא הספיק ללכת הוא קיבל הרבה כוח אך השתמש בו לרעה, להחריב את בית המקדש. חז"ל מלמדים אותנו שמעשה טוב שאדם עושה, אפילו מעשה שנראה קטן, הוא בעצם מעשה גדול, כבוד שמים הוא דבר גדול וכשכר על כך האדם מקבל כוח גדול והוא יכול להשתמש בכוח הזה חלילה לא לטובה. גם היום אנחנו רואים דברים כאלה. אנשים מסרו את נפשם על מלחמות ישראל באויביהם וקיבלו מהקב"ה כוח, ובכוח הזה הם לא תמיד משתמשים לטובה. אחד הקדיש הרבה זמן וכוחות לבניינה של ירושלים, דיבר הרבה בשבחה של ירושלים ובשבחה של ישיבת "מרכז הרב", שיבח מאוד את לומדי התורה ועל כך יש לו זכויות, גם הוא קיבל מתנה והוא צריך להשתמש בה באופן נכון.
התפילות שלנו הן לא רק שיהיה קיבוץ גלויות, שד' יבנה את ירושלים ואת המקדש - כל זה יתרחש בעז"ה בכל מקרה, התפילות הן שכל התהליכים יתרחשו מהר ובקלות. ככל שנרבה בתורה נרבה גם בזכויות ונגיע למציאות הזאת מהר יותר. אין ספק שבני התורה הם הקובעים את הקצב של הגאולה, בזוהר כתוב פעמים רבות שבזכות התורה תהיה הגאולה האחרונה. ככל שתרבה התורה ובייחוד התורה הגדולה שבאה ממקור של קודש, התורה שמכירה בסגולת ישראל ובערכו של כלל ישראל. מי שלומד תורה ומקיים מצוות בשם כל הכלל, גם בשם הרחוקים - הערך של התורה שלו הוא ערך אחר לגמרי. לומד תורה שמכיר בערכה של ארץ ישראל, ומביא את קדושת ארץ ישראל לתוך התורה - כל התורה שלו היא תורה אחרת. זה התפקיד שלנו, אנחנו מבינים את ערכם של ישראל וגם את ערכה של ארץ ישראל והתורה שנלמדת כאן היא תורה גדולה שפועלת ומקדמת אותנו לגאולתנו, שתהיה במהרה בימינו בקרוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
