ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
דעת הי"מ שהביא הרא"ש הסוברים שהאומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" נעשה נזיר מיד, ודעת הרא"ש שראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר
הרא"ש בפירושו הביא בשם י"מ [וכ"ה בתוס' ד"ה בל תאחר בשם ר"ת] שפירשו "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר", בלשון קושיא, כלומר, מיד חלה עליו נזירות, ומאי בל תאחר איכא. והרא"ש ז"ל דחה פירושם, וכתב דלא מסתברא שיהא נזיר בלא קבלה, דמשום חשש שמא ימות לא הוי כאילו קיבל עליו נזירות. כלומר, הרא"ש סובר שהלשון "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", אינו בעצמותו לשון קבלת נזירות, ועדיין מחוסר הוא קבלת נזירות. ולפיכך פירש הרא"ש שאין כוונת הגמ' "דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר" לומר שמיד נחשב לנזיר ממש, אלא שמפני החשש שמא ימות, ראוי לו לקבל עליו נזירות לאלתר, ואם ישהה קבלת נזירותו ג' רגלים, אז יעבור בבל תאחר 1 .
ביאור דברי התוס' ד"ה מידי והערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס'
בתוס' [ד"ה מידי] הביאו קושית הר"ר יוסף שהלך לארץ הצבי, אמאי לא משכחת לה בל תאחר בנזירות דאמר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", ואי מאחר עובר בבל תאחר? וכתבו התוס' בתירוץ א': ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר, כלומר, עד שאקבל נזירות. ולתירוץ זה, אמירתו "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", היא 'נדר לנדור בנזירות', וסוברים התוס' בתירוץ א' שאם מאחר לקבל עליו נזירות, נחשב כעובר בבל תאחר של נזירות, כיון שענינו של הנדר הוא הנהגת נזירות.
ובתירוץ ב' כתבו התוס': עוד י"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר, כי אם בל תאחר דנדר, שמאחר לנדור נדרו. כלומר, האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", זהו 'נדר לנדור בנזירות', והמאחרו אינו עובר בבל תאחר של נזירות, כי אם בבל תאחר של נדר, משא"כ האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" שעובר בבל תאחר של נזירות. ובגליון מהרש"א העיר על תירוץ ב' שבתוס': אינו מובן כל כך יפה, דהא גם באומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר" עדיין אינו נזיר עד שיקבל עליו נזירות, כמש"כ הרא"ש והרשב"א, וא"כ נימא דעובר רק על בל תאחר דנדר. כלומר, האומר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", זהו ג"כ 'נדר לנדור בנזירות', וא"כ אינו עובר אלא על בל תאחר של נדר, שאיחר לנדור בנזירות, אבל לא על בל תאחר של נזירות.
ישוב הערת גליון מהרש"א על תירוץ ב' שבתוס' הנ"ל
ונראה שלדעת התוס' בתירוץ ב', יש הבדל בין שתי האמירות. האומר "הרי עלי לקבל נזירות אחר ל' יום", צריך קבלת נדר חדשה אחר ל' יום להיות נזיר, שכך אמר: "הרי עלי לקבל נזירות", ולא אמר: "הרי עלי להיות נזיר אחר ל' יום", משא"כ "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר", הרי קיבל על עצמו להיות נזיר בלא ציון מפורש של זמן, הלכך אינו צריך נדר חדש של קבלת נזירות, ומשום שאמירה זו גופא נחשבת כנדר של קבלת נזירות בזמן בלתי מסוים במשך ימי חייו, ואין צריך אלא שיציין ויפרש את הזמן שבו מתחיל את הנהגת נזירותו, וענין זה של ציון הזמן יתקיים ע"י שיאמר, למשל, "הריני מתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבלתי על עצמי מכבר". מיהו, בלא שום אמירה נוספת קודם להתחלת נזירותו, אינו יוצא ידי חובת נדרו, שאם לא חל עליו דין נזירות בגופו, דהיינו שנהפך להיות נזיר, אפילו אם יתנהג בפרישות באותם הדברים שהנזיר מוזהר בהם, עדיין אין הנהגתו נקראת הנהגת נזירות, שאין הנהגת נזירות אלא הנהגת פרישות מיין, טומאה ותגלחת של מי שהוא נזיר בגופו, דהיינו שיש לו תואר 'נזיר'. ולכן כאמור, עליו לציין באמירה המפרשת שמתחיל עתה לקיים את נדר הנזירות שקבל על עצמו מכבר שאמר "לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר".
סיכום
העולה מן המתבאר שיש כאן ג' שיטות בדין "האומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר". דעת הי"מ שהביא הרא"ש וכן דעת ר"ת שבתוס', שנעשה נזיר מיד 2 , וכפשטא דלישנא דגמ', וחלים עליו לאלתר כל דיני נזירות. ודעת התוס' בתירוץ א', שזהו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות' באיזה זמן במשך חייו, וצריך נדר חדש של קבלת נזירות, וכ"מ דעת הרא"ש בפירושו, וכ"כ המנחת חנוך 3 בדעת הרמב"ם. ודעת התוס' בתירוץ ב', שזהו נדר להתנהג בנזירות פעם אחת במשך ימי חייו, ואין צריך נדר נוסף, שאין אמירה זו בבחינת 'נדר לנדור בנזירות', אלא זהו נדר להתנהג בנזירות, וצריך רק לציין את הזמן שבו מקיים נדרו שנדר מכבר להתנהג בנזירות.
^ 1. והר"ן ד"ה בל תאחר, חולק וסובר שעובר לאלתר בבל תאחר, וע' חידושי הגרנ"ט נדרים סי' מ"ח ביאור מחלוקתם.
^ 2.וע' מרומי שדה נדרים ג' ע"ב ד"ה מיהו ונזיר ט"ז ע"ב ד"ה אבל, בדעת הרמב"ם , שנעשה נזיר מיד, ומ"מ אם לא נהג בנזירות, אינו עובר משום איסורי נזירות, אלא משום בל תאחר, וסיים הנצי"ב ז"ל באמרו: וסברא זו חידוש הוא.
^ 3. מנחת חנוך מצוה שס"ח אות ו' ואות י"ג. ויש להעיר, שבמנחת חנוך שם ס"ק ו' כתב שכן גם דעת ה תוס' ד"ה בל תאחר וד"ה מידי. ולמבואר, הדבר שנוי במחלוקת בין שני תירוצי התוס' ד"ה מידי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
