ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ראש השנה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(כט: 1- עד לא. 1+)
חלק א – המשך ראש השנה שחל בשבת
א. סיפא – יש שני הבדלים בין ירושלים ליבנה
A. בירושלים תקעו גם במקומות סמוכים ש –
- רואה – פרט לוואדי
- שומעת – פרט להר
- קרובה – פרט לחוץ לתחום
- ויכולה לבוא – פרט לנהר חוצץ.
- לגבי הקושיא של רבא –
B. ביבנה צריך גם "ועם בית דין" –
רב הונא – בפני בית דין
רבא – בזמן בית דין.
[רבא מקשה ממשנתנו, שמשמע שיש הבדל נוסף בין ירושלים ליבנה, ולכאורה ההבדל הנוסף הוא לגבי הזמן, וענה רב הונא שההבדל הנוסף הוא לגבי המיקום].
סיכום הדעות:
| זמן | בפני | |
| רב הונא | צריך | יבנה – כן ירושלים – לא צריך |
| רבא | יבנה – כן ירושלים - לא | לא צריך |
ב. הערות:
למה רבא הניח שההבדל הנוסף הוא לגבי זמן ולא לגבי המיקום? ניתן להסביר שכך מדובר בשני הבדלים שונים לגמרי – מיקום וזמן. לעומת זאת לפי רב הונא שני ההבדלים הם בעצם הרחבה של אותו עניין – מיקום.
- בעי ר' זירא – אם קמו מהדיון אך עוד לא יצאו, האם נחשב זמן בית דין? תיקו.
- יש גירסא אחרת בדברי רב הונא שהוא דיבר על יובל –
שביו"כ (שזה כמו שבת) – היחיד תוקע "ועם בית דין" = בזמן בית דין,
אך לא צריך בפני בית דין ("תעבירו שופר בכל ארצכם").
קושיות:
- רבא – ברייתא שביו"כ כל אחד תוקע בביתו ("איש וביתו")[1]
(בברייתא מוזכר גם ר"ה אך הגר"א לא גורס זאת).
לכאורה זה מלמד שגם לא צריך זמן,
דחייה – רק לא צריך בפני, אך כן צריך זמן.
- רב ששת – ברייתא – יש שני הבדלים בין יו"כ לר"ה, אחד מהם הוא -
ביו"כ – כל יחיד ויחיד
בר"ה – לא כל יחיד ויחיד,
והרי כל יחיד ויחיד תוקע!
אלא הכוונה שיש הבדל לגבי היחידים –
רב ששת – שביו"כ לא צריך זמן ובר"ה צריך,
אך מתרץ רב הונא – שביו"כ לא צריך בפני, ובר"ה צריך (ביבנה), אבל זמן צריך בשניהם.
חיזוק – ר' חייא בר גמדא – רבי – ביו"כ תוקעים רק כל עוד בית דין יושבים.
[בעי ר' זירא – ננערו לקום וסיימו את הדיון אך עוד לא הלכו? תיקו].
(ל. במשנה)
חלק ב – תקנות נוספות של ריב"ז
- לולב ניטל כל שבעה בכל מקום
- יום הנפת העומר כולו אסור בחדש.
מקור שצריך לעשות זכר למקדש – "ודורש אין לה".
שתי הבנות:
| הבנה 1 | הבנה 2 | |
| מהתורה, כשאין מקדש – "עד עצם היום הזה" | ולא עד בכלל, כלומר מהבוקר מותר חדש | ועד בכלל, כלומר מהתורה אסור חדש עד הלילה |
| ריב"ז | תיקן שאסור עד הלילה. שמא בשנה הראשונה שבה יבנה המקדש יטעו ויאכלו חדש כבר מהבוקר, כפי שעשו אשתקד. קשה - למה לא לגזור שמותר מחצות? (הרי גם כשיש מקדש, יספיקו עד חצות). תשובה – שמא יבנה בלילה שלפני, ולא יספיקו באותה שנה. | קשה מברייתא:
תשובה – ר"י טעה וחשב שלריב"ז זה תקנה.
|
- 3.זמן קבלת עדי קידוש החודש –
בראשונה – קיבלו אותם כל היום ה30,
אחר כך תיקנו לא לקבלם אחרי זמן תמיד של בין הערביים, כי התקלקלו הלויים בשיר
אחרי החורבן תיקן ריב"ז ששוב יקבלו את העדים כל היום.
הערות:
- מה לגבי תפילת מוסף של ר"ה אחרי תקנת ריב"ז?
- מה הכוונה שהלויים התקלקו בשיר?
ר' זירא – שרו את של חול
בני בבל – לא שרו בכלל
ומנסים להביא שתי הוכחות נגד בני בבל אך דוחים אותן:
- ברייתא – "לומר שירה שלא בשיבוש" – משמע שאמרו אך לא את הנכון.
דחייה – השיבוש הוא שלא אמרו כלל.
- בראש השנה שחל ביום חמישי –
השיר של שחר זהה לשיר של מוסף, אז בשחרית שרו מפסוק ז,
ואם לא הגיעו עדים לפני תמיד של שחר, שרו מפסוק א כביום חול, מכאן שכשלא ידעו מה לשיר – שרו של חול ולא שלא שרו בכלל.
דחייה – שם הספק הוא מאיזה פסוק להתחיל, אך בתמיד של בין הערביים הספק הוא בין שני מזמורים שונים ובזה לפי בני בבל לא שרו כלל.
[1] בברייתא מוזכר גם ר"ה, אך הגר"א לא גורס זאת.
רבנים בבית המדרש
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
