ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- עניני מועדים
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
בפרשת אמור בתחילת פרשת המועדות (ויקרא כג) אומרת התורה "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי... ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון". על פסוק זה מביא רש"י את דברי הספרא "מה ענין שבת אצל מועדות? ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".
הדברים צריכים ביאור: ניתן להבין, למשל, כיצד "העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" - כיון שאנו איננו יכולים להקריב עולה אנו מחפשים אמצעי אחר, שקשור בקשר עמוק לאותה מטרה. אבל כאן, באיזה אדם מדובר? אם מדובר באדם שכבר שומר שבת הרי הוא איננו נזקק לאמצעים אחרים, הוא באמת מקיים אותה ולא "כאילו". ואם מדובר באדם שמחלל שבתות - הרי לא יעלה על הדעת שנאמר על אדם כזה, שבגלל שהוא קיים את הפסח כאילו הוא שמר שבת!
מכאן ברור שעומק כוונת המדרש הוא, שגם בקיום השבת אנו עוד לא מצליחים למצות לגמרי את התוכן העליון שלה, והדרך להשיג את אותו תוכן מופשט באופן מלא היא רק על ידי המועדות. צריך להיות קשר מהותי בין המועדות לשבת, שאותו נצטרך להבין.
בקידוש נקראת השבת "תחילה למקראי קודש". כלומר, יש "מקראי קודש", שעליהם נאמר "אשר תקראו אתם במועדם", ועל כך דרשו חכמים - "אתם אפילו שוגגים וכו'", אנחנו אלה שקוראים אותם, אנחנו אלה שמקדשים את הזמנים ("מקדש ישראל והזמנים - ישראל דקדשינהו לזמנים"), ויש שבת שהיא מוגדרת כשורש של מה שמוגדר כ"מקראי קודש".
קדושת הזמן
המועדות נתקנו על יסוד מאורעות שקרו לנו: השגחת ה' עלינו בזמן יציאת מצרים, חג מתן תורה או לחילופין חג הקציר, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" או חג האסיף. הופעת הקדושה בזמן צריכה הבנה. הזמן הוא מרכיב יסודי של הבריאה, לעומת האינסוף שבו אין משמעות לזמן. ההגבלה שבבריאה מורכבת משני יסודות, המקום והזמן: המקום והזמן הם אלה שמגדירים את מציאות העולם הזה. אבל דוקא שני היסודות האלה, כיון שהמאפיין שלהם הוא הגדרת המציאות - צריך להיות ברור שיש בהם את אותו המימד של רבש"ע, שהוא זה שנותן לכל המציאות הזו את חיוניותה וכוחה, והוא מופיע בקדושת המקום והזמן. המושג "מקום" מקבל את המשמעות של קדושה, של "כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו" בזכות קדושת הזמן, וללא קדושת הזמן העולם יהפוך להיות מנותק מאלוקיו. המקום בעצם מרחיק בין העולם לאלוקות על ידי זה שהוא מגביל אותה, ואם לא יהיה איזה גילוי שרבש"ע דוקא כן מתחבר שם - תהיה התנתקות, וגילוי זה מופיע באמצעות הזמן. קדושת הזמן היא הופעת כוחות חיים מעל הזמן אל תוך הזמן. כוח החיוניות שיש בתוך הגשמיות הוא לעולם אותו כוח עליון שמחבר בין הגוף לנשמה, אותו אור עליון מופשט המחיה את המציאות.
מי הם המקבלים של אותה השפעה? אל מי מופיע הקב"ה בכח השגחתו? אל ישראל. הקב"ה מערה רוח ממרום כאשר למטה נמצא המקבל, ישראל, ובדרך זה עובר ומקדש את הזמן. לכן החגים הם המאורעות שקרו לנו באופן של השגחה מיוחדת שרבש"ע האיר בעולם אל ישראל המקבלים.
העולם אינו דומם, הוא חי, הוא מתפתח אל משהו, אל הגאולה. כל מועד הוא בחינת "יוצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו" - מתוך פסח אנחנו יוצאים עם כוחות של גאולה לכל השנה. "ליל שימורים הוא לדורותם" - השמירה נשמרת לכל השנה. מסוכות יוצאים עם שמחה לכל השנה ומשבועות עם ברכת התורה. אם כן זהו הסדר - רבש"ע מכניס את החיוניות, את החיבור אליו יתברך באותן נקודות במרחב הזמן בכדי להופיע את חיוניותו של הזמן , את ערכו שלמעלה מן הזמן. הדברים מופיעים בישראל דרך זמן מסוים שהופך להיות הכלי המקבל של קדושת הזמן. ממילא אנחנו צריכים לפעול את קדושת הזמן על ידי קריאת המועדים, לבוש, כסות וכו'.
השבת - מקור הקדושה, המופיעה בשלושת הרגלים
כל זה מבחינת קדושת העולם הזה עם מימד קדושת הזמן, אבל לכל דבר יש מקור. השבת היא מקור הקדושה בעולם. מששת ימי בראשית, מעצמות העולם, מעצם הבריאה שנעשתה בה העלמת שמו נשארה יחידת הזמן הזו שנקראת השבת, ובה מופיעה הגילוי הבהיר היותר גדול של רבש"ע, "ויקדשהו ויברכהו".
על ידי קדושת השבת יכולים ישראל להמשיך קדושה למועדים. צריך להתקשר למה שלמעלה, ואז אפשר להמשיך קדושה למטה. השבת היא בעצם מדרגה של "מעין עולם הבא", לא מה שנתפס בתוך העולם הזה. כשנאחוז את קדושת השבת בכלי ההופעה שלה, דהיינו בקדושת המועדות, בעצם נמלא את היעוד של קדושת השבת שעניינה הוא לחיות לנו את אותו מקור עליון שמעל העולם הזה. הכלי הוא תמיד הכרחי לביסוס ואחיזת הדבר המופשט, כדי לבסס כל רעיון צריך לבצע אותו בפועל. לכן אומרים חז"ל ש"המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את השבתות". וכך הוא גם סדר הברכה - "מקדש השבת וישראל והזמנים" - מהשבת עד לזמנים דרך ישראל.
שלשת הרגלים - בבחינת שלשת הכתרים ושלושת האבות
שלושת הכתרים: כהונה, תורה ומלכות הם בחינת שלושת הרגלים. "כתר שם טוב עומד על גביהם" והוא בחינת השבת, שהיא מופיעה את שמו של הקב"ה - שלום, מלשון שלימות. כתר מסמל את עובדת היות התכונה שהוא נושא באדם הנושא אותו (למשל: אנו אומרים שאדם מוכתר בנימוסים, כלומר המעלה הזו נמצאת בו, הוא מסומן במעלות האלו. או למשל: הכתירו אדם לתפקיד מסוים - יש לו המעלה הזו). מהו אם כן "כתר שם טוב"? בעצם אדם מוכתר לא במעלה פרטית מסוימת אלא במכלול הפרטים שלו, בשמו. יש לו תכונה כוללת של מעלה. זוהי השבת ביחס למועדים.
השפת אמת מוסיף ששלושת הרגלים הם גם כנגד שלושת האבות, בחינת "לריח שמניך טובים" - הטובים שבך, לעומת השבת שהיא שמו של הקב"ה - "שמן תורק שמך", והיא מופיעה מלמעלה למטה. השבת היא מצד אחד עליונה יותר, אבל מצד שני כל מה שהקב"ה סידר שבת זה בכדי שהיא תופיע בעולם, כל עניינה של אותה קדושה הוא שמכוח השבת תימשך קדושה לכל הזמנים. אז ודאי שצריך שאחר כך יבואו המועדים שיקבלו את קדושת השבת. הקב"ה הוריד את קדושת הזמן לעולם בצינור הזה, בצוהר הזה שנקרא שבת כדי שימשיך אל כל הזמן ו"ילמד על הכלל כולו" על ידי המועדים.
לסיכום הדברים, הגם שהשבת היא בעצמה קודש, מאחר ועניינה הוא לתת קדושה לכל הזמנים, השבת תמלא את משימתה ויעודה רק כשישראל יקיימו את המועדים ויאחיזו את הקדושה במציאות. ולכן "כל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את השבתות".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
