ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- עניני מועדים
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
בפרשת אמור בתחילת פרשת המועדות (ויקרא כג) אומרת התורה "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי... ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון". על פסוק זה מביא רש"י את דברי הספרא "מה ענין שבת אצל מועדות? ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".
הדברים צריכים ביאור: ניתן להבין, למשל, כיצד "העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" - כיון שאנו איננו יכולים להקריב עולה אנו מחפשים אמצעי אחר, שקשור בקשר עמוק לאותה מטרה. אבל כאן, באיזה אדם מדובר? אם מדובר באדם שכבר שומר שבת הרי הוא איננו נזקק לאמצעים אחרים, הוא באמת מקיים אותה ולא "כאילו". ואם מדובר באדם שמחלל שבתות - הרי לא יעלה על הדעת שנאמר על אדם כזה, שבגלל שהוא קיים את הפסח כאילו הוא שמר שבת!
מכאן ברור שעומק כוונת המדרש הוא, שגם בקיום השבת אנו עוד לא מצליחים למצות לגמרי את התוכן העליון שלה, והדרך להשיג את אותו תוכן מופשט באופן מלא היא רק על ידי המועדות. צריך להיות קשר מהותי בין המועדות לשבת, שאותו נצטרך להבין.
בקידוש נקראת השבת "תחילה למקראי קודש". כלומר, יש "מקראי קודש", שעליהם נאמר "אשר תקראו אתם במועדם", ועל כך דרשו חכמים - "אתם אפילו שוגגים וכו'", אנחנו אלה שקוראים אותם, אנחנו אלה שמקדשים את הזמנים ("מקדש ישראל והזמנים - ישראל דקדשינהו לזמנים"), ויש שבת שהיא מוגדרת כשורש של מה שמוגדר כ"מקראי קודש".
קדושת הזמן
המועדות נתקנו על יסוד מאורעות שקרו לנו: השגחת ה' עלינו בזמן יציאת מצרים, חג מתן תורה או לחילופין חג הקציר, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" או חג האסיף. הופעת הקדושה בזמן צריכה הבנה. הזמן הוא מרכיב יסודי של הבריאה, לעומת האינסוף שבו אין משמעות לזמן. ההגבלה שבבריאה מורכבת משני יסודות, המקום והזמן: המקום והזמן הם אלה שמגדירים את מציאות העולם הזה. אבל דוקא שני היסודות האלה, כיון שהמאפיין שלהם הוא הגדרת המציאות - צריך להיות ברור שיש בהם את אותו המימד של רבש"ע, שהוא זה שנותן לכל המציאות הזו את חיוניותה וכוחה, והוא מופיע בקדושת המקום והזמן. המושג "מקום" מקבל את המשמעות של קדושה, של "כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו" בזכות קדושת הזמן, וללא קדושת הזמן העולם יהפוך להיות מנותק מאלוקיו. המקום בעצם מרחיק בין העולם לאלוקות על ידי זה שהוא מגביל אותה, ואם לא יהיה איזה גילוי שרבש"ע דוקא כן מתחבר שם - תהיה התנתקות, וגילוי זה מופיע באמצעות הזמן. קדושת הזמן היא הופעת כוחות חיים מעל הזמן אל תוך הזמן. כוח החיוניות שיש בתוך הגשמיות הוא לעולם אותו כוח עליון שמחבר בין הגוף לנשמה, אותו אור עליון מופשט המחיה את המציאות.
מי הם המקבלים של אותה השפעה? אל מי מופיע הקב"ה בכח השגחתו? אל ישראל. הקב"ה מערה רוח ממרום כאשר למטה נמצא המקבל, ישראל, ובדרך זה עובר ומקדש את הזמן. לכן החגים הם המאורעות שקרו לנו באופן של השגחה מיוחדת שרבש"ע האיר בעולם אל ישראל המקבלים.
העולם אינו דומם, הוא חי, הוא מתפתח אל משהו, אל הגאולה. כל מועד הוא בחינת "יוצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו" - מתוך פסח אנחנו יוצאים עם כוחות של גאולה לכל השנה. "ליל שימורים הוא לדורותם" - השמירה נשמרת לכל השנה. מסוכות יוצאים עם שמחה לכל השנה ומשבועות עם ברכת התורה. אם כן זהו הסדר - רבש"ע מכניס את החיוניות, את החיבור אליו יתברך באותן נקודות במרחב הזמן בכדי להופיע את חיוניותו של הזמן , את ערכו שלמעלה מן הזמן. הדברים מופיעים בישראל דרך זמן מסוים שהופך להיות הכלי המקבל של קדושת הזמן. ממילא אנחנו צריכים לפעול את קדושת הזמן על ידי קריאת המועדים, לבוש, כסות וכו'.
השבת - מקור הקדושה, המופיעה בשלושת הרגלים
כל זה מבחינת קדושת העולם הזה עם מימד קדושת הזמן, אבל לכל דבר יש מקור. השבת היא מקור הקדושה בעולם. מששת ימי בראשית, מעצמות העולם, מעצם הבריאה שנעשתה בה העלמת שמו נשארה יחידת הזמן הזו שנקראת השבת, ובה מופיעה הגילוי הבהיר היותר גדול של רבש"ע, "ויקדשהו ויברכהו".
על ידי קדושת השבת יכולים ישראל להמשיך קדושה למועדים. צריך להתקשר למה שלמעלה, ואז אפשר להמשיך קדושה למטה. השבת היא בעצם מדרגה של "מעין עולם הבא", לא מה שנתפס בתוך העולם הזה. כשנאחוז את קדושת השבת בכלי ההופעה שלה, דהיינו בקדושת המועדות, בעצם נמלא את היעוד של קדושת השבת שעניינה הוא לחיות לנו את אותו מקור עליון שמעל העולם הזה. הכלי הוא תמיד הכרחי לביסוס ואחיזת הדבר המופשט, כדי לבסס כל רעיון צריך לבצע אותו בפועל. לכן אומרים חז"ל ש"המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את השבתות". וכך הוא גם סדר הברכה - "מקדש השבת וישראל והזמנים" - מהשבת עד לזמנים דרך ישראל.
שלשת הרגלים - בבחינת שלשת הכתרים ושלושת האבות
שלושת הכתרים: כהונה, תורה ומלכות הם בחינת שלושת הרגלים. "כתר שם טוב עומד על גביהם" והוא בחינת השבת, שהיא מופיעה את שמו של הקב"ה - שלום, מלשון שלימות. כתר מסמל את עובדת היות התכונה שהוא נושא באדם הנושא אותו (למשל: אנו אומרים שאדם מוכתר בנימוסים, כלומר המעלה הזו נמצאת בו, הוא מסומן במעלות האלו. או למשל: הכתירו אדם לתפקיד מסוים - יש לו המעלה הזו). מהו אם כן "כתר שם טוב"? בעצם אדם מוכתר לא במעלה פרטית מסוימת אלא במכלול הפרטים שלו, בשמו. יש לו תכונה כוללת של מעלה. זוהי השבת ביחס למועדים.
השפת אמת מוסיף ששלושת הרגלים הם גם כנגד שלושת האבות, בחינת "לריח שמניך טובים" - הטובים שבך, לעומת השבת שהיא שמו של הקב"ה - "שמן תורק שמך", והיא מופיעה מלמעלה למטה. השבת היא מצד אחד עליונה יותר, אבל מצד שני כל מה שהקב"ה סידר שבת זה בכדי שהיא תופיע בעולם, כל עניינה של אותה קדושה הוא שמכוח השבת תימשך קדושה לכל הזמנים. אז ודאי שצריך שאחר כך יבואו המועדים שיקבלו את קדושת השבת. הקב"ה הוריד את קדושת הזמן לעולם בצינור הזה, בצוהר הזה שנקרא שבת כדי שימשיך אל כל הזמן ו"ילמד על הכלל כולו" על ידי המועדים.
לסיכום הדברים, הגם שהשבת היא בעצמה קודש, מאחר ועניינה הוא לתת קדושה לכל הזמנים, השבת תמלא את משימתה ויעודה רק כשישראל יקיימו את המועדים ויאחיזו את הקדושה במציאות. ולכן "כל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את השבתות".
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
ראש כולל בישיבת ניר - קרית ארבע,
השעורים באתר מזמן היותו
ראש כולל ור"מ בישיבת בית אל.

דרכי הגאולה "וכל בנייך לימודי ה'", תחילת מתוך התורה הגואלת
להחזיר עטרה ליושנה (חלק עשירי). מתוך התורה הגואלת (חלק א')
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








