(ג: 1- עד ה. 1+)

עשה דוחה לא תעשה

שלב א - המקור משני פסוקים סמוכים לגבי שעטנז וציצית (דברים כב) –

(יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו,

(יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ,

וכאילו נאמר – "צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ".

שלב ב - לגבי דרשות מ"סמוכים" –

א.      ר' אלעזר - רמז – "סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר" (תהלים קיא).

ב.      ר' אלעזר – עוד לימוד מסמוכים -
שאינה חייבת להתייבם למוכה שחין (דברים כה) -

(ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ:

(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו... יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:

אל תחסום את טענות האישה כשאינה רוצה להתייבם לו.

ג.       המקור נכון גם לר"י, שאפילו הוא דורש סמוכים בספר דברים -

1. בשאר התורה אינו דורש סמוכים –

            מניין שמכשפה בסקילה?

            בן עזאי – מהסמיכות לשוכב עם בהמה (שמות פרק כב: יז – מכשפה, יח – שוכב),

ר"י – "וכי מפני שסמכו ענין לו, נוציא זה לסקילה?" אלא מאוב וידעוני (ויקרא כ, כז).

1. בספר דברים דורש –

            נושא אדם אנוסת ומפותת בנו (אינה אשתו).

            האם נושא את אנוסת ומפותת אביו?

            ר"י – אסור, ולמד מסמוכים -

                        סוף דברים כב – אונס נערה מאורשה/בתולה,

תחילת כג – "לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו" – גם אנוסתו.

רבנן – מותר, שם זה לא ממש סמוך, כי תחילת הפסוק זה על אישתו ממש,
(אלא זה מלמד על הבא על שומרת יבם של אביו).

1. ולמה בספר דברים דורש? (ד. 4-)
   הסיבות להלן שייכות בכל הסמוכים שדורשים בספר דברים.


2. מוכח –אינו במקומו בתורה –

באנוסת אביו – כי היה צריך להיות בפרשיית העריות (ויקרא יח).

בציצית שעטנז – "כי גדילים תעשה" שייך לפרשיית ציצית בפרשת ציצית (שלח).

1. מופנה– הפסוק מיותר לדרשה -

באנוסת אביו – שהרי כבר נאמר בתחילת הפסוק שאשת אביו אסורה.

בציצית שעטנז -

1. יש שני פסוקים –

ויקרא יט, יט - "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ",
דברים כב, יא – "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ... ".

דחייה – יש צריכותא –

"לא תלבש" – דווקא כשיש הנאה,
"לא יעלה" – גם העלאה כדרך המוכרים.

1. "צמר ופשתים יחדיו" מיותר לדרשת סמוכים,

שהרי לתנא דבי רי"ש בגד = צמר או פשתים, וממילא כבר בשעטנז בויקרא ברור שזה צמר ופשתים.

[תנא דברי"ש - למדנו שבגד זה צמר או פשתים מויקרא (יג, מז) – "וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים"].

ניסיון לדחות – נצרך, כי לולי זה היינו חושבים שבלבישה (בניגוד להעלאה) נאסרו לא רק צמר ופשתים.

תשובה – יש גזירה שווה בין הפסוקים, כך שודאי שזה רק צמר ופשתים.

שלב ג – לתנא דבי רי"ש – למה צריך את סמוכים?

הרי גם בפרשת שלח כתוב שצריך תכלת (=צמר) על בגד (צמר או פשתים), כלומר שעטנז!

תשובה – היינו חושבים שצריך תכלת רק על בגד צמר, קמ"ל שאפשר שעטנז.

            [את ההו"א הגמרא מדמה לדעת רבא:

            לרבא צריך ציצית על כל סוגי הבגדים,

            אלא שציציות צמר או פשתים טובים לכל סוגי הבדים,

            בשאר מינים צריך שהציציות והבגד יהיו מאותו המין].