^ 1 הקב"ה נשבע שלא יקבל גרים מעמלק – משמעות השבועה הוא מלשון "שובע", היינו שלא יהיה להם כוחות רוחניים להתגייר, וכמו "משביעין אותו תהא צדיק ואל תהא רשע", מפרש בספר התניא שנותנים לו כוח להיות צדיק. וכן הפירוש בשלושת השבועות שלא יעלו בחומה וכו' שהוא גורם למניעת הכוח לבצע עליה וכבוש הארץ.
^ 2 וכמו שנאמר על הגרים שיתגיירו לימות המשיח שלא לשם שמים ואח"כ יתברר שלא היה ממש בגרותם, עיין עבודה זרה דף ג עמוד ב "והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים , ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: תהלים ב למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: תהלים ב ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו']".
^ 3 ועיין עוד רלב"ג שמואל ב פרק א "ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך - יש לתמוה מדוע צוה דוד להרגו והנה עשה זה ברצון שאול ובקשתו, אלא שהתשובה בזה איננה ממה שיקשה וזה שהאומר לחברו חבול בי וחבל בו כמו שהתבאר בגמרא כ"ש בהמתת המלך ואין מצות המלך ממה שתפטרהו בזה כי דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין והנה הזהירה תורה על דבר ההמתה כ"ש על המתת המלכי' ואעפ"י שלא היו שם עדים והיה מרשיע את עצמו והיה מפני זה פטור בדין הנה עשה דוד זה להוראת שעה שלא יקלו האנשים לשלוח ידם במלכות ולזאת הסבה בעינה נזהר משלוח יד בשאול כשהיה במער' ואעפ"י שהיה רודפו והיה מותר להרגו. וידמה שזה הנער המבשר לא היה גר צדק ואעפ"י שאמר בן איש גר עמלקי כבר אמר זה להורות שאינו עמלקי באמת אבל אביו התגורר בארץ עמלק וזאת היתה תשובתו לדוד כי כבר ידע דוד מפיו כי עמלקי הוא אבל שאל לו על המקום שהיה חונה בו והוא השיב כי בעבור המקום נקרא עמלקי לא שהיה ממשפחת עמלק".
לפי הפירוש השני, הנער העמלקי לא היה גר צדק, ולפי דברינו הדברים מוסברים.
^ 4 הרמב"ן כאן תירץ תירוץ אחר, ששני הטעמים לאסורם של עמון ומואב לבוא בקהל מתחלקים אחד לעמון ואחד למואב, וז"ל "האחד - שכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והאחד - לא קדם אותו בלחם ובמים כאשר קרבו למולו".כלומר המואבים קדמו בלחם ומים אבל שכרו את בלעם לקללם, ועמון לא קדמו בלחם ובמים.
^ 5 חז"ל דרשו "הפרד נא מעלי" מלשון "פרדה" שאינה מתחברת לזכר להוליד ולדות, כך לוט אינו יכול להיות דבק באברהם.
^ 6 וכן דרשו חז"ל "ולא ידע בשכבה ובקומה" נקוד על בקומה והיה יכול לדעת ובכל זאת לא נמנע מעבירה.
^ 7 תרתי משמע, חסד - להעמיד וולדות, וגם "חסד הוא" - במובן של עריות.
^ 8 וכן משמע מהגמ' (סנהדרין דף קג עמוד ב) "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא: גדולה לגימה , שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר דברים כ"ג על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ורבי יוחנן דידיה אמר: מרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתו עולה זדון. מרחקת את הקרובים - מעמון ומואב, ומקרבת את הרחוקים - מיתרו. דאמר רבי יוחנן: בשכר שמות ב' קראן לו ויאכל לחם, זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר דברי הימים א' ב' ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב התם שופטים א' ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם. ומעלמת עינים מן הרשעים - ממיכה, ומשרה שכינה על נביאי הבעל - מחבירו של עדו הנביא, דכתיב (מלכים א' י"ג) ויהי הם ישבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. ושגגתה עולה זדון - דאמר רב יהודה אמר רב: אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדמי, ולא נהרג שאול ושלשת בניו". משמע שמניעת החסד היא גרמה לרחק קרובים.
^ 9 את הרעיון של החומרה שהתורה רואה בכפיות הטובה אפשר ללמוד גם מדברי הרמב"ן, שמסביר מדוע "צרור את המדינים ולא את מואב וז"ל: "ומדרש אחר, מפני שהמואבים עשו מפני היראה שהיו שוללים אותם, אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם, כמו שכתב רש"י בסדר אלה מסעי (להלן לא ב). ועל דרך הפשט עוד, ארץ עמון ומואב השם נתנה לבני לוט ירושה בעבור לוט אביהם ששרת את הצדיק וגלה עמו לאותה הארץ, ולכך לא הרשה לעשות להם רעה בארצם, אבל מפני חטאם שהרחיקו את ישראל ולא קרבו אותם, הענישם להרחיקם מעל עמו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כג ד), מדה כנגד מדה":