ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
יצחק מגיע בשנות הרעב לארץ פלישתים, רוכש לעצמו שדות וזורע בהם. למרות שנות הרעב והמקום הקשה, במערב הנגב, יצחק מוצא בשדותיו מאה שערים. יצחק הוא האב המתנחל הראשון והיחיד. אברהם ויעקב היו בעיקר רועי צאן נודדים. יצחק, שהוא גם חקלאי חרוץ ומצליח, מהווה איום עליהם בשדותיו ובבארותיו הרבים, והם מתנכלים לו ועוקרים אותו ממקום למקום. מחוסר ברירה, יצחק עוזב את שדותיו ואת בארותיו, ונודד למקומות שוממים יותר. הוא מגיע לרחובות שבנגב (כיום חולות חלוצה).
יצחק מצטייר לנו בפרשה, למרות חריצותו, כישרונו והצלחותיו החקלאיות, כיהודי נרדף שאינו יכול להגן על עצמו, על משפחתו ועל רכושו. אך לפתע מצטיירת לנו תמונה הפוכה! "ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו: ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם: ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך: אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה'" (שם, כו- כט).
יצחק מצטייר כאן כמעצמה צבאית ופוליטית מול הפלישתים. מלך פלישתים מגיע עם שר צבאו לאוהלו של יצחק, ומתחנן שיצחק לא יעשה רעה עם הפלישתים. מה גרם לשינוי כה קיצוני ביחסי הכוחות?!
תשובתנו במילה אחת: עשיו! עשיו גדל בבית הרדוף, המנושל מנכסיו והרעב, והפך בו לנער ולבוגר. בבית זה הייתה הנקמה בפלישתים והצורך ללמדם לקח - לחם חוקו. כיודע ציד הוא פיתח ידע וכושר לחימה, אסף אליו "אנשים ריקים" ללגיון זרים איכותי של אנשים שמתפרנסים מחרבם ויצא למסעי פשיטות בארץ פלישתים.
האם ניתן לפרנס מעיסוק בחרב ארבע מאות "אנשים ריקים", חסרי נחלה ורכוש? מסתבר שכן, וקרוב מאוד לאזור הנידון, בנגב המערבי! שהרי כך נהג גם דוד באותו אזור, בעת שגר בצקלג בממלכת אכיש ופשט יום יום על שוסי המדבר, הגשורי והעמלקי.
את מה שעשה דוד עם גדוד אנשיו, עשה עשיו לפלישתים עצמם. הוא עשה זאת גם לשוסי המדבר שהתנכלו לאביו. עשיו וגדודו היו גיבורי חיל, ועשיו ניצל זאת לא רק לפרנסה, כי אם גם לנקמה בפלישתים, עושקי ילדותו בנחל גרר. אבימלך מלך גרר ופיכול שר צבאו נאלצים לבוא אל יצחק לבאר שבע, ולהתחנן לפניו שלא יעשה עמהם רעה, ויזכור להם את חסדם כשאירחו אותו בארצם.
כך נכרתת ברית דמים, הברית בין המגל והחרב, בין יצחק, החקלאי ובעל המקנה, לעשיו, ראש הגדוד הלוחם, מעין הברית המוכרת לנו בין חקלאי העלייה הראשונה לאנשי גדוד 'השומר' שהקים ישראל שוחט, מאנשי העלייה השנייה.
בין עשיו לדוד
אך חז"ל הסתייגו נחרצות מברית זו: "ויבוא עשו מן השדה והוא עייף: רבי יודן בשם רבי אייבו ורבי פנחס בשם רבי לוי ורבנן בשם רבי סימון... שעבר עשו שתי עבירות שבא עשו על נערה המאורסה... והוא עייף שהרג את הנפש" (בראשית רבה סג).
מה ראו חז"ל לדרוש על עשיו עבירות כה חמורות?
כאן יש מקום רב להשוואה בין גדודו של עשיו לזה של דוד. בראש שני הגדודים, שמנו כל אחד ארבע מאות איש, עמד אדם אדמוני: "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשו" (בראשית כה, כה). "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי... ותצלח רוח ה' אל דוד" (שמואל א' טז, יב יג).
חייו של גדוד כזה, ובעיקר של מפקדו, אינם קלים. הזכרנו את חיי מלחמת ההישרדות של דוד ואנשיו בצקלג. חיים אכזריים של שפיכות דמים הטבולים בשקר ובעורמה של חוכמת הישרדות. וכך כפסע היה בין דוד לבין השמדת כל ביתו של נבל הכרמלי מנער ועד זקן, לולא באה אביגיל והרגיעה אותו בחוכמתה.
עוצמת הכוח הצבאי, החיים במדבר, בארץ שאין בה חוק מסודר, קרב מתיש יומיומי לחיים ולמוות עם יריבים בני עמים או שבטים אחרים, אספסוף בני הבליעל ומרי הנפש ההופך למרכיב בעל משקל בגדוד החי על חרבו. יש להשוות במידה מסוימת מעשים אלו להתגבשותו של גדוד לגיון הזרים הצרפתי במאה ה 19. חלק גדול מאנשיו היו פושעים ורוצחים שנמלטו מחברת החוק של העולם התרבותי, שהפכו ללוחמים מסורים ומועילים לשולחיהם ואף לחברים מופתיים.
כל אלו, אין סכנה כסכנתם להפוך את שפיכות הדמים בלא משפט, את הגניבה בלא משפט ואף את נטילת הנשים מבעליהן בלא משפט - לשגרה של חיים. דוד עומד פעם אחר פעם במבחנים קשים בשאלות אלו בהזדמנויות שיש לו להרוג את שאול ואת נבל. עשיו, באורח חיים דומה, עמד פעם אחת במבחן, בפגישה שלו עם יעקב בעת ששב מבית לבן. אך פעמים רבות מספור לא עמד במבחן, וחז"ל מתארים אותו כמי שבא מן השדה משפיכות דמים מגניבה ומגזלת נערה מאורסה. זהו הגורל הטבעי של לוחמי המדבר בשטחי ההפקר.
עשיו הצליח לשכנע את יצחק אביו, שהוא, כדוד מלכנו, אדם ישר שאינו שיכור ניצחון וכוח. אפשר שיצחק היה סבור שעשיו מנהיג את גדודו כדוד, מעין רובין הוד המיתולוגי, שלעולם מגן על החלשים ונלחם נגד העושקים, וכפי שנהג בפלשתים שהצרו ליצחק. מסתבר, שקשה לעתים להבחין בחבורת אוחזי החרב בין צדיק כדוד ובין שופך דמי חינם כפי שחז"ל מספרים לנו על עשיו. אך בסופו של יום, עשיו לא היה כדוד. מה שאביו לא ידע - שעשיו בחר להיות כנמרוד, שופך דמים כדי להטיל את חתתו ואת שלטונו.
ועדיין מצוות כיבוד אביו יצחק עומדת לזכותו, לא רק בעת שהגיש לו אוכל בזקנתו אלא בעת שעמד לצדו מול שוסי המדבר והפלישתים במאבקו של יצחק על היאחזותו בארץ ה' בשיניו ובציפורניו.
המאמר מבוסס על ספרו החדש של הרב מדן, 'כי קרוב אליך' (הוצאת ידיעות ספרים)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
