ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הרמב"ם היומי
- הקדמה
רמה שֶׁלֹּא לִגְזֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט,יג). | |
רמו שֶׁלֹּא לְהַסִּיג גְּבוּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ" (דברים יט,יד). | רמו) לְהַסִּיג גְּבוּלוֹת - שלא ישנה את הגבול בינו לבין זולתו, כדי שלא יוכל לטעון שהקרקע היא שלו (סה"מ ל"ת רמו). |
רמז שֶׁלֹּא לַעֲשֹׁק, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ" (ויקרא יט,יג). | רמז) לַעֲשֹׁק - לגזול ממון שהגיע בהיתר מן הבעלים (גזלה ואבדה א,ד). |
רמח שֶׁלֹּא לְכַחֵשׁ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְכַחֲשׁוּ" (ויקרא יט,יא). | רמח) לְכַחֵשׁ בְּמָמוֹן - לכפור בפיקדון. |
רמט שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע עַל כְּפִירַת מָמוֹן חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְשַׁקְּרוּ" (שם), כְּלוֹמַר: לֹא תִּשָּׁבַע עַל שֶׁקֶר בְּמָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרְךָ בְּיָדְךָ. | |
רנ שֶׁלֹּא יוֹנֶה בְּמֶקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה,יד). | רנ לֹא יוֹנֶה - לא ירמה. בְּמֶקָּח וּמִמְכָּר - מסחר. |
רנא שֶׁלֹּא יוֹנֶה בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (ויקרא כה,יז) - זוֹ אוֹנָאַת דְּבָרִים. | רנא) דְּבָרִים - דיבור. אוֹנָאַת דְּבָרִים - שאסור לצער את הזולת בדיבור ולא לקנטר אותו ולא להעליב אותו, שלא "יאמר לו דברים המצערים ומחרידים אותו ולא יוכל לאושש עצמו" (סה"מ ל"ת רנא; פה"מ ב"מ ד,י). |
רנב שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת אֶת הַגֵּר בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב,כ). | |
רנג שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת אֶת הַגֵּר בְּמֶקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שם). | |
רנד שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיר עֶבֶד שֶׁבָּרַח לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַאֲדוֹנָיו שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו" (דברים כג,טז). | |
רנה שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת עֶבֶד זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ... בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ" (דברים כג,יז). | |
רנו שֶׁלֹּא לְעַנּוֹת יָתוֹם וְאַלְמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב,כא). | |
רנז שֶׁלֹּא לַעֲבֹד בְּעֶבֶד עִבְרִי עֲבוֹדַת עֶבֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד" (ויקרא כה,לט). | רנז) עֲבֹדַת עָבֶד - "בדברים בזויים שהם מיוחדין לעשיית העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעלו" (עבדים א,ז1). |
רנח שֶׁלֹּא לִמְכֹּר אוֹתוֹ מִמְכֶּרֶת עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה,מב). | רנח) מִמְכֶּרֶת עָבֶד - "בפרהסיא: על אבן המקח, ולא בסמטא, כדרך שהעבדים נמכרין... אלא בצנעה ודרך כבוד" (שם,ה). |
רנט שֶׁלֹּא לַעֲבֹד בְּעֶבֶד עִבְרִי בְּפֶרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא כה,מג; כה,מו). | רנט) בְּפֶרֶךְ - "במה שאין צורך לנו בו" (סה"מ ל"ת רנט; שם א,ו). |
רס שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ הַגּוֹי לַעֲבֹד בְּעֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לוֹ בְּפֶרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ" (ויקרא כה,נג). | |
רסא שֶׁלֹּא לִמְכֹּר אָמָה עִבְרִיָּה לְאַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא,ח). | רסא) לְאַחֵר - לאיש אחר, אלא ישיא אותה לבנו. |
רסב שֶׁלֹּא לִמְנֹעַ מֵאָמָה עִבְרִיָּה הַיְּעוּדָה שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שמות כא,י), וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַנָּשִׁים. | רסב) הַיְּעוּדָה - המיועדת לנישואין. שְׁאֵר - מזונות. כְּסוּת - בגדים. עוֹנָה - הזמן המיוחד לה ליחסי אישות. |
רסג שֶׁלֹּא לִמְכֹּר אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף" (דברים כא,יד). | רסג) אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר - גויה שנשבתה במלחמה, שרוצה לגייר אותה ולשאת אותה לאישה (מלכים פרק ח). |
רסד שֶׁלֹּא לִכְבֹּשׁ אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר שִׁפְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ" (שם). | רסד) לִכְבֹּשׁ... שִׁפְחָה - להכריח אותה להיות לו שפחה. לֹא תִתְעַמֵּר - אל תשתמש. |
רסה שֶׁלֹּא לַחְמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" (שמות כ,יג; דברים ה,יז). | רסה) לַחְמֹד - להעסיק את המחשבה כיצד להשיג את החפץ והשתדלות בתחבולות לאלץ את הזולת למכור אותו אף במחיר גבוה על ידי לחץ עליו או ניסיונות שכנוע רבים על ידי אחרים (סה"מ ל"ת רסה-רסו; גזלה ואבדה א,ט). |
רסו שֶׁלֹּא לְהִתְאַוּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ" (דברים ה,יז). | רסו) לְהִתְאַוּוֹת - השלב המקדים לחימוד, שבו האדם מפעיל את מחשבתו כדי לחבב על עצמו את נכסי הזולת ("משליט מחשבתו ונתאווה" - סה"מ ל"ת רסו; גזלה ואבדה א,י). |
רסז שֶׁלֹּא יֹאכַל הַשָּׂכִיר שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה מִן הַמְּחֻבָּר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף" (דברים כג,כו). | רסז) בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה - בסיום עבודת הטיפול בפרי, כגון בקטיף ובבציר. מִן הַמְּחֻבָּר - מן היבול שעדיין לא ניתק מן האדמה. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ - שהוא עובד בהם. |
רסח שֶׁלֹּא יִקַּח הַשָּׂכִיר יָתֵר עַל אֲכִילָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ, וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן" (דברים כג,כה). | |
רסט שֶׁלֹּא יִתְעַלֵּם מִן הָאֲבֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב,ג). | |
רע שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ בְּהֵמָה רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ..." (שמות כג,ה). | |
רעא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עָוֶל בַּמִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה" (ויקרא יט,לה) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב מַזְהִיר: לֹא תַּעֲשׂוּ עָוֶל בְּמִשְׁפַּט הַמִּדָּה. | רעא) בַּמִּדָּה - במשקלות, שלא ישקר בהם בשעה שמוכר או קונה. בְּמִשְׁפַּט הַמִּדָּה - "שהמודד נקרא דיין" (סה"מ). |
רעב שֶׁלֹּא לִהְיוֹת אֶצְלֵנוּ אֵיפָה וְאֵיפָה, אֶבֶן וָאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה" (דברים כה,יד). | רעב) אֵיפָה וְאֵיפָה - כלי מדידה שאינם מדויקים (גנבה ז,ג; סה"מ ל"ת רעב). |
רעג שֶׁלֹּא לְעַוֵּל הַמִּשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (ויקרא יט,טו). | רעג) לְעַוֵּל - לעשות עוול ואי צדק. |
רעד שֶׁלֹּא לִקַּח שֹׁחַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח" (שמות כג,ח). | |
רעה שֶׁלֹּא לְכַבֵּד גָּדוֹל בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל" (ויקרא יט,טו). | רעה) לְכַבֵּד גָּדוֹל בַּדִּין - להצדיקו במשפט, כדי שלא ייפגע כבודו. לֹא תֶהְדַּר - אל תכבד. |
רעו שֶׁלֹּא יִירָא הַדַּיָּן בַּדִּין מֵאָדָם רַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (דברים א,יז). | רעו) לֹא תָגוּרוּ - אל תפחדו. |
רעז שֶׁלֹּא לְרַחֵם עַל עָנִי בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כג,ג). | |
רעח שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט אָדָם חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ" (שמות כג,ו) - לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁזֶּה אֶבְיוֹן בְּמִצְווֹת. | |
רעט שֶׁלֹּא לְרַחֵם עַל הַמַּזִּיק בְּדִינֵי קְנָסוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "[וְ]לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ..." (דברים יט,כא; וראה שם יט,יג; כה,יב). | רעט) קְנָסוֹת - "זה הכלל: כל המשלם מה שהזיק - הרי זה ממון [תשלום פיצוי]. וכל המשלם יתר או פחות... - קנס [תשלום עונש]" (נזקי ממון ב,ח. לדוגמאות ראה סנהדרין ה,ח). |
רפ שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גֵּרִים וִיתוֹמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם" (דברים כד,יז). | |
רפא שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ מֵאֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין וְאֵין חֲבֵרוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כג,א). | |
רפב שֶׁלֹּא לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אִם הָיוּ הַמְּחַיְּבִין יָתֵר עַל הַמְּזַכִּין אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" (שמות כג,ב). | |
רפג שֶׁלֹּא יְלַמֵּד חוֹבָה מִי שֶׁלִּמֵּד זְכוּת תְּחִלָּה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת" (שם). | |
רפד שֶׁלֹּא לְמַנּוֹת בַּדַּיָּנִין אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָכָם בְּדִינֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָכָם בְּחָכְמוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט" (דברים א,יז). | |
רפה שֶׁלֹּא לְהָעִיד בְּשֶׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ,יב). | |
רפו שֶׁלֹּא יָעִיד בַּעַל עֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס" (שמות כג,א). | |
רפז שֶׁלֹּא יָעִיד קָרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים" (דברים כד,טז) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא יוּמְתוּ אָבוֹת בְּעֵדוּת בָּנִים, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קְרוֹבִים. | |
רפח שֶׁלֹּא לִכְרֹת הַדִּין עַל פִּי עֵד אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ" (דברים יט,טו). | רפח) לִכְרֹת - לפסוק, להכריע. |
רפט שֶׁלֹּא לַהֲרֹג נָקִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִרְצָח" (שמות כ,יב; דברים ה,טז). | רפט) נָקִי - זכאי, חף מפשע. |
רצ שֶׁלֹּא לַחְתֹּךְ הַדִּין בְּאֹמֶד הַדַּעַת, עַד שֶׁיִּרְאוּ שְׁנֵי עֵדִים גּוּפוֹ שֶׁלַּדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" (שמות כג,ז). | רצ בְּאֹמֶד הַדַּעַת - מסברה, שמתוך הנסיבות מסתבר שהאיש חטא, אבל לא ראו אותו עושה את העברה. |
רצא שֶׁלֹּא יוֹרֶה הָעֵד בְּדִין שֶׁהֵעִיד בּוֹ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ" (במדבר לה,ל). | רצא) שֶׁלֹּא יוֹרֶה - שאין עד נעשה דיין. יַעֲנֶה - ידבר, יטען. |
רצב שֶׁלֹּא לַהֲרֹג מְחֻיַּב הֲרִיגָה קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה" (במדבר לה,יב). | |
רצג שֶׁלֹּא לָחוּס עַל הָרוֹדֵף, אֶלָּא הוֹרְגִין אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לַנִּרְדָּף וְיַהַרְגֶנּוּ אוֹ יְגַלֶּה עֶרְוָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ, לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ" (דברים כה,יב). | רצג) הָרוֹדֵף - המסכן את הזולת סכנת מוות או רודף אחר אחת מן העריות כדי לבעול אותה בניגוד לרצונה (רוצח א,ו-יא). וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ - הצל את הנרדף אף אם תצטרך לחתוך את ידה. |
רצד שֶׁלֹּא לַעֲנֹשׁ הָאָנוּס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר" (דברים כב,כו). | רצד) הָאָנוּס - שהכריחוהו לעבור עברה. |
רצה שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ" (במדבר לה,לא). | רצה) כֹּפֶר - פדיון נפש, כסף במקום עונש גופני (רוצח א,ד). |
רצו שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר בְּגָלוּת רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" (במדבר לה,לב). | |
רצז שֶׁלֹּא לַעֲמֹד עַל הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט,טז). | רצז) לַעֲמֹד עַל הַדָּם - שלא להתמהמה בהצלת נפש אדם כשיש אפשרות להצילו (סה"מ ל"ת רצז). |
רצח שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ מִכְשׁוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב,ח). | רצח) לְהַנִּיחַ מִכְשׁוֹל - המסוכן לחיי אדם, וזהו "לשים דמים". |
רצט שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁיל תָּם בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד). | רצט) תָּם בַּדֶּרֶךְ - תמים בדבר, כגון להשיא לאדם עצה שאינה הגונה. וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל - "כל המכשיל עִוֵּר בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת (לפירוש זה כפשט הכתוב ראה סה"מ ל"ת רצט) או שחיזק ידי עוברי עברה, שהוא עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות לבו, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: "ולפני עִוֵּר לא תתן מכשול" (רוצח יב,יד). |
ש שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף בְּמַלְקוּת הַמְּחֻיָּב מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֹסִיף, פֶּן יֹסִיף" (דברים כה,ג). | |
שא שֶׁלֹּא לְרַגֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט,טז). | שא שֶׁלֹּא לְרַגֵּל - שלא לדבר רכילות או לשון הרע על הזולת. |
שב שֶׁלֹּא לִשְׂנֹא בַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט,יז). | |
שג שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין פְּנֵי אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (שם). | שג וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא - אל תחזיק על חברך חטא, אם עשה דבר רע, אלא הוכח אותו. פירוש אחר: כשאתה מוכיח את הזולת, אל תבייש אותו (דעות ו,ו-ח). |
שד שֶׁלֹּא לִנְקֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקֹּם" (ויקרא יט,יח). | שד שֶׁלֹּא לִנְקֹם - שלא לגמול רע ליהודי על רעה שעשה. |
שה שֶׁלֹּא לִנְטֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִטֹּר" (שם). | שה שֶׁלֹּא לִנְטֹר - שלא לשמור זיכרון רע בלב על יהודי שעשה לו רעה ושלא להזכיר את הדבר לאותו יהודי, גם אם אינו עושה מעשה. |
שו שֶׁלֹּא לִקַּח אֵם עַל הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב,ו). | שו אֵם עַל הַבָּנִים - נקבת העוף עם בניה. |
שז שֶׁלֹּא לְגַלֵּחַ שְׂעַר הַנֶּתֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" (ויקרא יג,לג). | שז נֶתֶק - "נגעי הראש והזקן, הוא שייפול השיער שבהן מעיקרו ויישאר מקום השיער פנוי" (טומאת צרעת ח,א). |
שח שֶׁלֹּא לִתְלשׁ סִימָנֵי צָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת" (דברים כד,ח). | |
שט שֶׁלֹּא לַעֲבֹד וְלִזְרֹעַ בְּנַחַל אֵיתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ" (דברים כא,ד). | שט בְּנַחַל אֵיתָן - "שוטף בחזקה" (רוצח ט,ב), שזרימתו חזקה, אף אם אין בו מים רבים (פה"מ שׂוטה ט,ה), והוא המקום שעורפים בו עגלה כשנמצא אדם מת בשדה ולא נודע מי הרג אותו. |
שי שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב חָתָן בְּדָבָר מִצָּרְכֵי רַבִּים כָּל שְׁנָתוֹ, כְּגוֹן צָבָא וּשְׁמִירַת הַחוֹמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר" (דברים כד,ה). | שי וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר - "נפטור אותו במשך השנה מחובות הגורמים להעדרו מביתו... ודע שגם החתן עצמו מוזהר שלא לצאת מביתו, כלומר למסע, כל השנה" (סה"מ ל"ת שיא). |
שיא שֶׁלֹּא לְחַיּוֹת מְכַשֵּׁף, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב,יז). | שיא) מְכַשֵּׁף - עושה מעשה כשפים של עבודה זרה (עבודה זרה יא,טו; סה"מ ל"ת לד; מו"נ ג,לז). |
שיב שֶׁלֹּא לְהַמְרוֹת עַל פִּי בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָסוּר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ" (דברים יז,יא; ושם: מִן הַדָּבָר). | שיב) לְהַמְרוֹת - לעשות בניגוד להוראתם. |
שיג שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, בֵּין תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין בְּפֵרוּשָׁהּ שֶׁקִּבְּלוּ עַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו" (דברים יג,א). | |
שיד שֶׁלֹּא לִגְרֹעַ מִכָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (שם). | שיד) לִגְרֹעַ - לחסר אחת ממצוות התורה. |
שטו שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַדַּיָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" (שמות כב,כז). | שטו) אֱלֹהִים - כינוי לדיין (מו"נ א,ב). |
שיו שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַנָּשִׂיא, וְהוּא הַמֶּלֶךְ אוֹ רֹאשׁ יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שם). | שיו) רֹאשׁ יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - נשיא הסנהדרין. |
שיז שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֶחָד מִשְּׁאָר יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט,יד). | |
שיח שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אָב וָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא,יז). | |
שיט שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת אָב וָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא,טו). | |
שכ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה" (שמות כ,ט; דברים ה,יג). | |
שכא שֶׁלֹּא לְהַלֵּךְ חוּץ לִתְחוּם מְדִינָה כְּהוֹלְכֵי דְּרָכִים בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" (שמות טז,כט). | שכא) לִתְחוּם מְדִינָה - לתחום עיר, שמן התורה הוא 12 מיל, כ 12 קילומטר (שבת כז,א). |
שכב שֶׁלֹּא לַעֲנֹשׁ בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם" (שמות לה,ג). | שכב) לַעֲנֹשׁ - להוציא אל הפועל פסקי דין, כגון מיתת בית דין. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ - כלומר, ביצוע עונש השרפה, ובכללו כל עונש שגוזר בית דין (שבת כד,ז). |
שכג שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בָּרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם" (שמות יב,טז). | |
שכד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלַּפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם" (שם). | |
שכה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג,כא; במדבר כח,כו). | |
שכו שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג,כה; במדבר כט,א). | שכו) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי - א' בתשרי, יום ראש השנה. |
שכז שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא טז,כט; כג,כח). | |
שכח שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בָּרִאשׁוֹן שֶׁלֶּחָג, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג,לה; במדבר כט,יב). | שכח) חָג - חג הסוכות. |
שכט שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁלֶּחָג, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג,לו; במדבר כט,לה). | שכט) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁלֶּחָג - והוא נקרא 'שמיני עצרת'. |
של שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִמְּךָ הִיא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ" (ויקרא יח,ז). | של לְגַלּוֹת עֶרְוַת - לבוא על. |
שלא שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵשֶׁת אָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,ח). | |
שלב שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ... לֹא תְגַלֶּה" (ויקרא יח,ט). | |
שלג שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ מִן הָאָב וּמִן הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִיא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ" (ויקרא יח,יא). | |
שלד שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת בַּת הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ..." (ויקרא יח,י). | |
שלה שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת בַּת הַבַּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן" (שם). | |
שלו שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת הַבַּת. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשָׁה בַּתּוֹרָה? מִפְּנֵי שֶׁאָסַר בַּת הַבַּת, שָׁתַק מִן הַבַּת; וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאִסּוּר הַבַּת מִגּוּפֵי תּוֹרָה כִּשְׁאָר עֲרָיוֹת. | שלו) לֹא נִתְפָּרְשָׁה - לא נכתבה במפורש. |
שלז שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,יז). | |
שלח שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת בַּת בְּנָהּ" (שם). | |
שלט שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח" (שם). | |
שמ שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹת הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,יב). | |
שמא שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,יג). | |
שמב שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵשֶׁת אֲחִי הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב, דֹּדָתְךָ הִיא" (ויקרא יח,יד). | |
שמג שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵשֶׁת הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,טו). | |
שמד שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵשֶׁת אָח, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,טז). | |
שמה שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹת אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח" (ויקרא יח,יח). | |
שמו שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת נִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (ויקרא יח,יט). | |
שמז שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע" (ויקרא יח,כ). | |
שמח שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב עִם בְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא יח,כג). | |
שמט שֶׁלֹּא תָּבִיא אִשָּׁה בְּהֵמָה עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ" (ויקרא יח,כג). | |
שנ שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב עִם זְכוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב" (ויקרא יח,כב). | שנ זְכוּר - זכר. |
שנא שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת הָאָב עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אָבִיךָ [...] לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,ז). | |
שנב שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחִי הָאָב עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,יד). | |
שנג שֶׁלֹּא לִקְרַב לָעֲרָיוֹת בִּדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה, כְּגוֹן חִבּוּק וְנִשּׁוּק וּרְמִיזָה וּקְפִיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח,ו) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לִקְרִיבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה. | שנג) רְמִיזָה וּקְפִיצָה - "לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו" (איסורי ביאה כא,ב). |
שנד שֶׁלֹּא יִשָּׂא מַמְזֵר בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יי" (דברים כג,ג). | שנד) מַמְזֵר - אדם שנולד מאיסורי עריות, חוץ מן הנולד מן הנידה (שם טו,א). |
שנה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קְדֵשָׁה, וְהִיא הַנִּבְעֶלֶת בְּלֹא כְּתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה" (דברים כג,יח). | |
שנו שֶׁלֹּא יַחֲזִיר הַמְּגָרֵשׁ גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ" (דברים כד,ד). | |
שנז שֶׁלֹּא תִּנָּשֵׂא הַיְּבָמָה לְאַחֵר חוּץ מִיבָמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת..." (דברים כה,ה). | שנז) הַיְּבָמָה - אשת אח שמת. לְאַחֵר - למי שאינו אחי בעלה, אלא אם כן חלצה את נעל היבם מעל רגלו (עשה ריז). |
שנח שֶׁלֹּא יְגָרֵשׁ הָאוֹנֵס אֲנוּסָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" (דברים כב,כט). | שנח) הָאוֹנֵס - ראה לעיל מצוַת עשה ריח. |
שנט שֶׁלֹּא יְגָרֵשׁ מוֹצִיא שֵׁם רַע אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" (דברים כב,יט). | שנט) מוֹצִיא שֵׁם רַע - ראה לעיל ביאור מצוַת עשה ריט. |
שס שֶׁלֹּא יִקַּח סָרִיס בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא" (דברים כג,ב). | שס סָרִיס - מי שיש בו פגם גופני המונע ממנו להוליד (אישות ב,יא-טו; איסורי ביאה טז,א). |
שסא שֶׁלֹּא לְסָרֵס זָכָר מִכָּל הַמִּינִין, לֹא אָדָם וְלֹא בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כב,כד). | |
שסב שֶׁלֹּא לְמַנּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל אִישׁ מִקְּהַל גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (דברים יז,טו). | שסב) לְמַנּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל - כל מינוי ציבורי (ראה מלכים א,ד וביאורנו שם). |
שסג שֶׁלֹּא יַרְבֶּה הַמֶּלֶךְ סוּסִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים" (דברים יז,טז). | |
שסד שֶׁלֹּא יַרְבֶּה הַמֶּלֶךְ נָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז,יז). | |
שסה שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (שם). | |
אֵלּוּ הֵם שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, הֵן וּכְלָלוֹתֵיהֶן וּפְרָטוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן. וְכָל אוֹתָן הַכְּלָלוֹת וְהַפְּרָטוֹת וְהַדִּקְדּוּקִין וְהַבֵּאוּרִין שֶׁלְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה - הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁקִּבְּלוּ בֵּית דִּין מִפִּי בֵּית דִּין. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
הקדמה (18)
מפעל משנה תורה
8 - המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות לא עשה (קכג - רמד)
9 - המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות לא עשה (רמה- שסה)
10 - מנין המצוות לפי סדר הלכות הרמב"ם (1)
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תלמוד תורה – מפעל משנה תורה הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
