ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
כי המצות כולן, דבר אחד. וזה שאמר הפסוק כי נר מצווה, כל מצווה היא נר, בפני עצמו. אולם אין התורה כולה נרות הרבה נפרדים, אלא, תורה אור, התורה שיש בה כל המצות, היא אור אחד. שהתחברו הנרות ונעשו אור אחד גדול, שהתורה היא אחת. ובא הרמז במילת התורה שהיא בגימטרייה תרי"א ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, משה ציוה לנו תרי"א מצות ועוד שתים מהגבורה שמענו). ולפיכך עשיית מצווה אחת גוררת אחריה עשיית מצווה אחרת כי כולן מהוות שלמות אחת וכל אחת היא חצי דבר בלבד. עכ"ד.
נמצא שישנן בתורה שתי מציאויות, האחת, המצווה מצד עצמה שהיא כנר, המפיץ את אורו המוגבל אולם בלא עזרת זולתו. והשנייה, התורה בכללותה שביחס אליה המצווה מהוה רק חלק מדבר שלם. (ההבדל בין שתי אלו כהבדל שקיים בין העבד שמקיים בכל פעם את דברי אדונו, לבין העבד שמעמיד את עצמו לרשות אדונו, כאילו שמציאותו אינה קיימת. ואולי זהו ההבדל בין עובד מיראה לעובד מאהבה) והנה על חנוכה אנו אומרים בתפילה, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. וגו', היונים ביקשו לבטל את התורה ככלל ואת המצות כפרטים, וכאשר ניצחום וקבעו את הדלקת הנרות כפרסום הנס קבעו שני דינים בהדלקה. דין אחד, הדלקת נר אחד בכל יום, שזה עיקר חיוב נר חנוכה. דין שני, הדלקת נרות נוספים שמדליקים המהדרין. הנר היחיד רומז לתורה בכללותה שהיא אור אחד גדול שכאמור אינו מורכב מנרות פרטיים נפרדים. הנרות הנוספים רומזים למצות המתפרטות שהן הגילוי המעשי של התורה כולה בכללותה. את עיקר מצות ההדלקה קבעו לנר אחד בכל יום שהוא כנגד התורה כולה שהיא היסוד למצות הנובעות ממנה. ואילו הנרות הנוספים היא מצות המהדרין בלבד. ועל פי זה אפשר להבין את מחלוקת בית שמאי ובית הלל. שבית שמאי אומרים מתחיל בשמונה ופוחת והולך, כי לדעתם צריך בתחילה לעשות רמז למצות הפרטיות שהן הגלוי של התורה הכללית ושאותן בקשו היוונים לעקור. ואילו עקירת התורה כולה הייתה באה מאליה אחרי עקירת כל מצוותיה. לעומתם בית הלל סוברים, שבתחילה יש לעשות רמז למהות, והכוח הפנימי של הגילוי החיצוני, ואף על פי שאותו לא יכלו היוונים לעקור בלא עקירת המצות הגלויות. לפיכך בתחילה מדליק נר אחד כנגד האור האחד שהוא התורה כולה ורק אחר כך מוסיף בכל יום כנגד התפרטות המצות. ובזה יש להבין גם, מדוע מדליקים שמונה ימים ולא שבעה בלבד כפי שהיה הנס (כקושיית הבית יוסף) כי הנר היחיד הוא כנגד, להשכיחם תורתך ושאר שבעת הימים הוא כנגד, להעבירם מחוקי רצונך.
יש לחקור האם כל ימות החנוכה מצווה אחת הן או שכל יום הוא מצות הדלקה בפני עצמה. ולכאורה תלוי הדבר בתירוצים השונים שביארו מדוע מדליקים שמונה ימים בעוד הנס היה רק שבעה ימים. שהמאירי במסכת שבת (כא, ב) ביאר שהדלקת יום ראשון היא על הגאולה ומציאת פך השמן. ואילו שאר הימים הם על הנס של השמן. משמע שאין קשר בין דין הדלקה של היום הראשון לשאר הימים. ואילו הרא"ש בתוספותיו תירץ, שבכל יום הדליקו שמינית השמן ומה שצריך להדליק מערב עד בקר אינו לעיכוב. כלומר, עיקר הדלקה היא במצות מעשה ההדלקה, אבל שידלוק כל הלילה אינו אלא למצווה בלבד. ועוד תירץ, שהפך לא נחסר אחר היום הראשון ולפיכך נחשב הדבר לנס גם ביום הראשון נמצא לפי זה שגם הדלקת הנר ביום הראשון באה על נס השמן, ואם כן יש לומר שכל הימים מצווה אחת הן. אולם מאידך יש לומר כמו שמבאר המאירי מדוע גומרים את ההלל בכל אחד מהימים ולא אומרים הלל רק ביום הראשון כמו בחג הפסח. ותירץ, כי בכל יום נתחדש נס ולפיכך כל יום ראוי לומר עליו את ההלל, ואף אנו נאמר שלפי זה כל יום הוא חג בפני עצמו. וכן פסק הרמ"א, דמי שלא הדליק באחד הימים, למחרת מדליק לפי היום החדש ולא הפסיד ההדלקה מכאן ואילך, משמע שכל יום הוא מצווה בפני עצמו.
ולכאורה זו מחלוקת בית שמאי ובית הלל (מסכת שבת, כא, ב) שבית הלל אמרו ביום ראשון מדליק אחד ומוסיף והולך בכל יום. דאם לא כן מעלין בקודש ולא מורידין. ואם כן קשה מדוע בית שמאי סוברים שביום ראשון מדליק שמונה ומכאן ואילך פוחת והולך וכי לית להו מעלין בקודש ולא מורידין. אלא בית שמאי סברי כל יום הוי מצווה בפני עצמו ולפיכך אין קשר בין הימים ולא שייך לומר שמעלין ולא מורידין. כמו שבת שמקריבין בה מוסף ואילו ביום ראשון אין מקריבין ולא שייך לומר מעלין ולא מורידין כי אין קשר בין יום אחד לשני. ובית הלל סברי שכל הימים שייכי אהדדי ולפיכך שייך מעלין ולא מורידין. אכן הטעם השני של בית הלל כנגד ימים היוצאים, סובר שכל יום הוא מצווה בפני עצמו ולא שייך מעלין ולא מורידין ולכן הוצרך לטעם אחר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
