ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
כי המצות כולן, דבר אחד. וזה שאמר הפסוק כי נר מצווה, כל מצווה היא נר, בפני עצמו. אולם אין התורה כולה נרות הרבה נפרדים, אלא, תורה אור, התורה שיש בה כל המצות, היא אור אחד. שהתחברו הנרות ונעשו אור אחד גדול, שהתורה היא אחת. ובא הרמז במילת התורה שהיא בגימטרייה תרי"א ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, משה ציוה לנו תרי"א מצות ועוד שתים מהגבורה שמענו). ולפיכך עשיית מצווה אחת גוררת אחריה עשיית מצווה אחרת כי כולן מהוות שלמות אחת וכל אחת היא חצי דבר בלבד. עכ"ד.
נמצא שישנן בתורה שתי מציאויות, האחת, המצווה מצד עצמה שהיא כנר, המפיץ את אורו המוגבל אולם בלא עזרת זולתו. והשנייה, התורה בכללותה שביחס אליה המצווה מהוה רק חלק מדבר שלם. (ההבדל בין שתי אלו כהבדל שקיים בין העבד שמקיים בכל פעם את דברי אדונו, לבין העבד שמעמיד את עצמו לרשות אדונו, כאילו שמציאותו אינה קיימת. ואולי זהו ההבדל בין עובד מיראה לעובד מאהבה) והנה על חנוכה אנו אומרים בתפילה, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. וגו', היונים ביקשו לבטל את התורה ככלל ואת המצות כפרטים, וכאשר ניצחום וקבעו את הדלקת הנרות כפרסום הנס קבעו שני דינים בהדלקה. דין אחד, הדלקת נר אחד בכל יום, שזה עיקר חיוב נר חנוכה. דין שני, הדלקת נרות נוספים שמדליקים המהדרין. הנר היחיד רומז לתורה בכללותה שהיא אור אחד גדול שכאמור אינו מורכב מנרות פרטיים נפרדים. הנרות הנוספים רומזים למצות המתפרטות שהן הגילוי המעשי של התורה כולה בכללותה. את עיקר מצות ההדלקה קבעו לנר אחד בכל יום שהוא כנגד התורה כולה שהיא היסוד למצות הנובעות ממנה. ואילו הנרות הנוספים היא מצות המהדרין בלבד. ועל פי זה אפשר להבין את מחלוקת בית שמאי ובית הלל. שבית שמאי אומרים מתחיל בשמונה ופוחת והולך, כי לדעתם צריך בתחילה לעשות רמז למצות הפרטיות שהן הגלוי של התורה הכללית ושאותן בקשו היוונים לעקור. ואילו עקירת התורה כולה הייתה באה מאליה אחרי עקירת כל מצוותיה. לעומתם בית הלל סוברים, שבתחילה יש לעשות רמז למהות, והכוח הפנימי של הגילוי החיצוני, ואף על פי שאותו לא יכלו היוונים לעקור בלא עקירת המצות הגלויות. לפיכך בתחילה מדליק נר אחד כנגד האור האחד שהוא התורה כולה ורק אחר כך מוסיף בכל יום כנגד התפרטות המצות. ובזה יש להבין גם, מדוע מדליקים שמונה ימים ולא שבעה בלבד כפי שהיה הנס (כקושיית הבית יוסף) כי הנר היחיד הוא כנגד, להשכיחם תורתך ושאר שבעת הימים הוא כנגד, להעבירם מחוקי רצונך.
יש לחקור האם כל ימות החנוכה מצווה אחת הן או שכל יום הוא מצות הדלקה בפני עצמה. ולכאורה תלוי הדבר בתירוצים השונים שביארו מדוע מדליקים שמונה ימים בעוד הנס היה רק שבעה ימים. שהמאירי במסכת שבת (כא, ב) ביאר שהדלקת יום ראשון היא על הגאולה ומציאת פך השמן. ואילו שאר הימים הם על הנס של השמן. משמע שאין קשר בין דין הדלקה של היום הראשון לשאר הימים. ואילו הרא"ש בתוספותיו תירץ, שבכל יום הדליקו שמינית השמן ומה שצריך להדליק מערב עד בקר אינו לעיכוב. כלומר, עיקר הדלקה היא במצות מעשה ההדלקה, אבל שידלוק כל הלילה אינו אלא למצווה בלבד. ועוד תירץ, שהפך לא נחסר אחר היום הראשון ולפיכך נחשב הדבר לנס גם ביום הראשון נמצא לפי זה שגם הדלקת הנר ביום הראשון באה על נס השמן, ואם כן יש לומר שכל הימים מצווה אחת הן. אולם מאידך יש לומר כמו שמבאר המאירי מדוע גומרים את ההלל בכל אחד מהימים ולא אומרים הלל רק ביום הראשון כמו בחג הפסח. ותירץ, כי בכל יום נתחדש נס ולפיכך כל יום ראוי לומר עליו את ההלל, ואף אנו נאמר שלפי זה כל יום הוא חג בפני עצמו. וכן פסק הרמ"א, דמי שלא הדליק באחד הימים, למחרת מדליק לפי היום החדש ולא הפסיד ההדלקה מכאן ואילך, משמע שכל יום הוא מצווה בפני עצמו.
ולכאורה זו מחלוקת בית שמאי ובית הלל (מסכת שבת, כא, ב) שבית הלל אמרו ביום ראשון מדליק אחד ומוסיף והולך בכל יום. דאם לא כן מעלין בקודש ולא מורידין. ואם כן קשה מדוע בית שמאי סוברים שביום ראשון מדליק שמונה ומכאן ואילך פוחת והולך וכי לית להו מעלין בקודש ולא מורידין. אלא בית שמאי סברי כל יום הוי מצווה בפני עצמו ולפיכך אין קשר בין הימים ולא שייך לומר שמעלין ולא מורידין. כמו שבת שמקריבין בה מוסף ואילו ביום ראשון אין מקריבין ולא שייך לומר מעלין ולא מורידין כי אין קשר בין יום אחד לשני. ובית הלל סברי שכל הימים שייכי אהדדי ולפיכך שייך מעלין ולא מורידין. אכן הטעם השני של בית הלל כנגד ימים היוצאים, סובר שכל יום הוא מצווה בפני עצמו ולא שייך מעלין ולא מורידין ולכן הוצרך לטעם אחר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
