ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שלג
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הגמרא במסכת תענית ד: אומרת: "אמר רבא מעלי תלגא לטורי כחמישה מטרי לארעא", כלומר שהשלג טוב להרים פי חמש מאשר מטר לקרקע מישורית. ומבאר רש"י שמכיון שהשלג נספג לאטו באדמת ההר הוא מועיל הרבה יותר מגשם אשר רובו נסחף כנגר עילי אל הים. לעומתו מי השלגים ברובם נספגים וממלאים את מאגרי מי התהום ואת המעיינות. ואפשר להוסיף שמשמעות "מעלי" אינו רק מועיל מבחינת שמירת המים אלא הוא מעולה מלשון "עילוי" הוא נותן מדריגה גבוהה, מעולה, להרים. ונתבונן בכך בהמשך.
משיב הרוח ומוריד הגשם
לשם הבנת מעלת השלג יש להבין קודם מהו גשם ומה פירושו המילולי?
מדוע דווקא שמם של טיפות המים נקראות גשם, דבר גשמי, וכי אין דברים בעוה"ז שיותר מתאימים לתואר זה?! ונראה שלהבנת העניין יש להקדים ולהזכיר שהרי נחלקו התנאים (ר' אליעזר ור' יהושע) במסכת תענית ט: במקורם של מי הגשמים, לדעת ר' יהושע: ממים העליונים, אותם הבדיל רבש"ע ביום השני לבריאה "ויהי מבדיל בין מים למים" העולם שותה. ולדעת ר"א מממי אוקיינוס המתאדים ומתעבים לעננים, כידוע מבחינה גאוגרפית העולם שותה. אולם לפי שניהם מדובר בהפיכה של דבר שעדיין אינו במצב צבירה של המים כפי שאנו מכירים אותם, למצב של מים. יש פה התחדשות מעין מעשה בראשית, כפי שחז"ל אמרו במסכת תענית ח: "גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ", ומשמעות העניין: כפי שבבריאת העולם ברא ד' עולם גשמי ע"מ להופיע בו את הרוחניות והקודש, כך בירידת הגשמים יש ירידת כוחות לעולם, התגשמות של המים, על מנת שיצמיחו ויוציאו לחם מן הארץ. כלשון הפסוק בישעיה פרק נה: "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל", כלומר הגשם יורד על מנת לשוב אח"כ בצורה מתוקנת בו ה"אוכל" דהיינו יהודי האוכל לחם, אם זה לחם עוני בליל פסח או לחם בסוכה או חלה בשבת או פת ביום יום שיהא בריא לעבודת ד', מעלה ומתקן אותו. וזוהו משמעות עמוקה הטמונה בשבח "משיב הרוח ומוריד הגשם" חוץ מהפשט שהרוח מביאה את העננים. השבת הרוחניות לשורשה היא המטרה של הורדת הגשם!
הלובן המיוחד של השלג
לאור זה יש להבין מהו השלג?
ראשית, שלג, בעודו שלג הוא אינו מים! הן מבחינה מציאותית והן מבחינה הלכתית. לדוגמא: לצורך נטילת ידיים צריך דווקא מים, א"א לשים שלג בנטלה וליטול ידיים. אלא יש או להפשירו קודם לכן ולהפכו למים (ובשבת אין לרסקו בידיים). או להטביל בו את הידיים (כשמחובר ע"ג הקרקע לכמות שיש בה 40 סאה) ואז מדין טבילה יצא יד"ח, וכיון שנטילת ידיים היא מדרבנן נפסק שמשום כך ניתן לסמוך על כך אך לא לטבילה דאורייתא, כגון: להטביל כלי מתכת שנקנה מגוי. (להרחבה בפן ההלכתי עיין במאמרי "הלכות שלג בשבת").
א"כ השלג עדיין אינו מים, ולאור ההסבר הנ"ל לגבי הגשם, בו תהליך הפיכתו ממים עליונים למים נסתר לגמרי מעיננו, ואנו מקבלים אותו כבר כמים, הרי שבירידת השלג יש תהליך נפלא, בו נחשפים לנגד עיננו משהו מהמים העליונים לפני הפיכתם למים. שהרי העננים בעודם עננים קופאים (שלא כמו ברד בו טיפות המים קופאות לקרח בדרך לקרקע) והמצב הזה "מוקפא" ונערם ע"ג הקרקע. ורק אח"כ לאחר זמן מפשיר והופך למים. במראות לובן של נגע הצרעת, במקום הראשון נמצא השלג, הוא הדבר הלבן ביותר בעולם! ובאמת הלובן הנפלא הזה משאיר כל אדם בהתפעלות ובהשתאות, ולאור הנ"ל זה מובן כי יש פה חשיפה של המים העליונים (לדעת ר' יהושע, ואף לר"א במידה מסויימת), על פי זה מובן מה ששמעתי שכתוב בזוהר שהשלג הוא כנגד "הלובן העליון". זהו לובן מיוחד במינו שמגיע אלינו היישר מלמעלה, מהמים העליונים. על פי זה מובן גם הביטוי המיוחד בפסוק "כשלג ילבינו" בלשון עתיד, שיש פה תהליך הגורם לשלג להלבין, בניגוד לצמר אשר נולד עם הכבש כבר כשהוא לבן, "כצמר יהיו".
וירד עליו שלג מן השמים
בסיפור הידוע מהגמרא במסכת יומא לה: על מסירות נפשו של הלל ללמוד תורה, שעלה לגג בית המדרש וירד עליו רום שלוש אמות שלג. מודגש בגמרא ש"ירד עליו שלג מן השמים" ולכאורה המילים "מן השמים" יתרות! וכי מהיכן יורד השלג אם לא מהשמים? אלא נראה שהגמ' מלמדת אותנו על מעלתו של השלג. הוא מן השמים. הוא מהמים העליונים, מדרגתו גבוהה. וגם בפסוק הנ"ל מישעיה על הגשם והשלג הרי שהשלג נסמך בפסוק לשמים יותר מהגשם. וזה מזכיר לנו את המושג "תורה מן השמים" מלמעלה. גם יום הגשמים נמשל בין השאר ליום שניתנה בו תורה (תענית ז.). וע"פ המהר"ל בתפארת ישראל פ"ב ניתן להבין את ההשוואה, שכפי שהתורה מוציאה את כוחותיו הנשמתיים של האדם מן הכח אל הפועל, ולכן נקרא האדם בשמו על שם האדמה, כך הגשם מוציא את הפוטניאל הגלום באדמה מן הכח את הפועל, ועל זה אנו מתפללים בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". עוד נוסיף מתורתו של המהר"ל, המבאר מדוע נמשלה התורה למספר שלוש בגמרא במסכת שבת פח. "בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי וכו'.." כי היא היושר של העולם, נותנת את האיזון האמיתי בין כל הכוחות, ומספר שלוש מבטא זאת (בניגוד לשני קווים, המשולש מחובר באמצעיתו). כך השלג שהוא בגימטריה 333 שזהו מסמל ע"פ הנ"ל את שיא היושר.
הקשר הניגודי הכפול בין השלג לשני
בפסוק במשלי כתוב "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים" משמע שהשלג הוא דבר מיירא לעומת השני המהווה הגנה מפניו. מאידך, בפסוק בישעיה "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" השלג מבטא את הכפרה והטהרה ואילו השני את החטאים! מיישבים הפרשנים ששתי בחינות לשלג. הלובן שבו מסמל את הטהרה ולעומתו הצבע האדום מסמל חטאים. אולם הקור שבו מיירא ולעומתו השני האדום מסמל את החמימות הטובה המהווה הגנה מפניו. גם בפנימיות התורה מצינו סתירה בין 2 מקורות. שמעתי שבזוהר נמשל השלג למידת הדין ואילו ברמ"ק (לרבי משה קורדברו) כתוב שהוא נמשל למידת הרחמים, ושמעתי תירוץ (מהרב עוזי שרבף) שהלובן שבו הוא רחמים והקפאון שבו הוא מידת הדין. גם במציאות אנו רואים שישנם אנשים שאוהבים שלג וישנם שלא. אך יתכן ואין סתירה: את היופי שבו אוהבים אך לא את הקושי שבו.
הנותן שלג כצמר
דימוי נוסף לשלג הוא הצמר. הן מבחינת הלובן שבו "כצמר יהיו" והן מבחינת ירידתו הרכה "הנותן שלג כצמר". גם מבחינה הלכתית יש השוואה בין צמר לשלג, הרמ"א באו"ח סימן שב ס"א מביא שעל אף שאין לנער בגד מאבק שנספג בו מותר להוציא נוצות או צמר שנתפס בבגד ואין בזה משום כיבוס ומוסיף שם הבאה"ל שלפי זה מותר לנער בנחת שלג יבש מבגד בשבת. אך יש ללמוד דבר נוסף מאופן ירידתו הרכה של השלג. לעומת הגשם, המטר, היורד בחזקה "יערוף כמטר לקחי" השלג יורד בנחת. כמו כן השלג הנערם יוצר מנוחה, אי אפשר לסוע, שובתים, כמו שבת. אם נמשיל את הדברים לעבודת ד'. לעיתים בהשקפה ראשונה נראה שיש כוחות שצריך להלחם בהם, ואכן הם כוחות רעים שצריך להלחם בהם "יערוף כמטר לקחי". אך אם מתעלים למדריגה גבוהה, להתבוננות יותר מעמיקה, אפשר להעלות את המידות לשורשם ולהמתיקם. והמטר והשלג משל נפלא לכך. גשם זלעפות יכול פתאום לההפך, אם עולים מדריגה, (לאפס מעלות צלסיוס) לפתיתים רכים, הנוחתים ברכות. המביאים מנוחה לעולם. כמו השבת. בה האכילה היא עונג שבת והיא מעין עולם הבא, עבודת ד' בשבת היא לא בהתייגעות אלא בנעימות. כמו כן אפשר להוסיף שכשיורד שלג לקראת שבת הרי זה בבחינת לכבד את השבת בכסות נקייה, בפריסת מפה לבנה לכבוד שבת! (בגימטריה קטנה שלג=שבת!). ולפעמים בדרך כזו אפשר להתקדם פי כמה יותר בעבודת ד' "מעלי תלגא לטורי כחמישה מטרי לארעא". פי חמש.
שנזכה לגאולה שלימה כפי שבניהו בן יהוידע מגיבוריו המובחרים של דוד ולימים שר צבא ישראל זכה להכות את הארי ביום השלג, כן נזכה לשלג שיבוא רק לברכה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
