ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק אַחַד עָשָׂרבית הכנסת | |
החובה והמבנה | |
א כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל - צָרִיךְ לְהָכִין בּוֹ בַּיִת שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ לִתְפִלָּה בְּכָל עֵת תְּפִלָּה, וּמָקוֹם זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'בֵּית הַכְּנֶסֶת'. וְכוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת לָהֶן בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִקְנוֹת לָהֶן סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. | א שֶׁיִּכָּנְסוּ - שיתכנסו, שיתאספו. וְלִקְנוֹת לָהֶן - "כדי שיקרא בהן כל מי שירצה לקרות מן הציבור" (שכנים ו,א). |
ב כְּשֶׁבּוֹנִין בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵין בּוֹנִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּגָבְהָהּ שֶׁלָּעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא" (משלי א,כא). וּמַגְבִּיהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּבוֹהַּ מִכָּל חַצְרוֹת הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "(ו)לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ" (עזרא ט,ט). וְאֵין פּוֹתְחִין פִּתְחֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא לַמִּזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה..." (במדבר ג,לח). וּבוֹנִין בּוֹ הֵיכָל שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וּבוֹנִין הֵיכָל זֶה בָּרוּחַ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּנֶגְדָּהּ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנֵיהֶן אֶל מוּל הַהֵיכָל כְּשֶׁיַּעַמְדוּ בִּתְפִלָּה. | ב בְּגָבְהָהּ שֶׁלָּעִיר - במקום הגבוה שבעיר. חַצְרוֹת הָעִיר - הבתים הפרטיים. וההנחיה הכללית: "כל דבר שהוא לשם האל הטוב, שיהיה מן הנאה הטוב. אם בנה בית תפילה, יהיה נאה מבית ישיבתו" (איסורי מזבח ז,יא). אֶלָּא לַמִּזְרָח - כפי שהוא במקדש, הפך מבתי עבודה זרה, שהם פונים מזרחה (ע"פ מו"נ ג,מה). הֵיכָל - מקום מכובד, ובו מניחים ארון שמניחים בו את ספרי התורה דרך קבע (ספר תורה י,י; וראה להלן טו). שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּנֶגְדָּהּ - לכיוון ירושלים או ארץ ישראל. |
ג וּמַעֲמִידִין בִּימָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת*, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לָעָם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כֻּלָּן. וּכְשֶׁמַּעֲמִידִין הַתֵּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סֵפֶר תּוֹרָה - מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע, וַאֲחוֹרֵי הַתֵּבָה כְּלִפְנֵי הַהֵיכָל, וּפָנֶיהָ כְּלִפְנֵי הָעָם. | ג בִּימָה - מקום מוגבה. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת* - כן הנוסח המוגה בכ"י א'. בכ"י ק': "בְּאֶמְצַע הַבַּיִת". כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ - הבימה משמשת גם להקפת ההושענות של סוכות (לולב ז,כג). הבימה אינה משמשת לתפילת שליח הציבור, שהוא מתפלל במקום נמוך (לעיל ה,ו). דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין - מוסר ותוכחה. הַתֵּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סֵפֶר תּוֹרָה - ארון נייד שספר התורה נמצא בו דרך עראי, להוציאו לקריאת התורה באותו היום או לאחר הקריאה, עד שיניחוהו בהיכל. בָּאֶמְצַע - במרכז הקיר שההיכל בו (ק', י'). כְּלִפְנֵי - מול. וּפָנֶיהָ - פני התיבה, הצד הקדמי שפתח התיבה נמצא בו. למבנה בית הכנסת ראה איור מבאר. איור מבאר להלכה ג: בית הכנסת על פי הרמב"ם. מנהג זה התקבל ביסודו על ידי עדות יוצאי אשכנז.
|
חשיבות בית הכנסת | |
ה בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת - נוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד: מְכַבְּדִין אוֹתָן וּמְרַבְּצִין אוֹתָן. וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב, בְּשִׁנְעָר וְאֶרֶץ הַצְּבִי, לְהַדְלִיק עֲשָׁשִׁיּוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְהַצִּיעַ בְּקַרְקָעָן מַחֲצָלוֹת כְּדֵי לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן. וּבְעָרֵי אֱדוֹם, יוֹשְׁבִין שָׁם עַל הַכִּסְאוֹת. | ה מְכַבְּדִין - מטאטאים ומנקים. מְרַבְּצִין - מזלפים מים לשקע את האבק כשהקרקע אינה מרוצפת. וּבַמַּעֲרָב - הארצות המערביות בצפון אפריקה (המגרב). שִׁנְעָר - בבל. אֶרֶץ הַצְּבִי - ארץ חמדה, היא ארץ ישראל. עֲשָׁשִׁיּוֹת - נרות מכוסים בזכוכית לשימוש ולשם כבוד דוגמת המנורות במקדש (י'; ראה שבת כט,כו), וּבְעָרֵי אֱדוֹם - ערי הנוצרים, כלומר אירופה. והכל כמנהג המקום. |
ו בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת - אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ, כְּגוֹן שְׂחוֹק וְהֶתֶל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵין אוֹכְלִין בָּהֶן וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן וְאֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן וְאֵין מְטַיְּלִין בָּהֶן, וְאֵין נִכְנָסִין לָהֶן לֹא בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וְלֹא בַּגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶן מֻתָּרִין לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶן מִדֹּחַק. | ו הֶתֶל - לעג וליצנות. שִׂיחָה בְּטֵלָה - שיחה סתמית, שאין בה לא מצוה ולא עברה, כסיפורי ההמון: היאך נבנה הארמון וכיוצא בזה (פה"מ אבות א,טז). "וזו היא שיחת רוב כל אדם" (דעות ב,ד). נֵאוֹתִין - משתמשים להנאתם (פה"מ ברכות ח,ו; אבל יד,יג). מְטַיְּלִין - הולכים סתם לשם הנאה. מִדֹּחַק - מחוסר אפשרות אחרת, כדי שלא יבטלו מלימודם. |
ח הָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שְׁנֵי פְּתָחִים - לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְיֵצֵא בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ, שֶׁאָסוּר לְהִכָּנֵס לָהֶן אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה. | ח לְקָרֵב - לקצר. |
ט מִי שֶׁצָּרַךְ לְהִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרוֹת תִּינוֹק אוֹ חֲבֵרוֹ - יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר שְׁמוּעָה וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּשְׁבִיל חֶפְצוֹ בִּלְבַד. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ - יֹאמַר לְאֶחָד מִן הַתִּינוֹקוֹת 'קְרָא לִי פָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בּוֹ', אוֹ יִשְׁהֶה מְעַט בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא, שֶׁהַיְּשִׁיבָה שָׁם מֵעִסְקֵי מִצְוָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" (תהילים פד,ה). | ט וְיִקְרָא מְעַט - פסוקים מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים. שְׁמוּעָה - דבר הלכה וכיוצא בזה. הַתִּינוֹקוֹת - הילדים, שהיו לומדים בבית הכנסת. |
הרס ובנייה | |
יב אֵין סוֹתְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִבְנוֹת אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל בּוֹנִין אַחֵר וְאַחַר כָּךְ סוֹתְרִין זֶה; שֶׁמָּא יֶאֱרַע לָהֶן אֹנֶס, וְלֹא יִבְנוּ. אֲפִלּוּ כֹּתֶל אֶחָד מִמֶּנּוּ - בּוֹנֶה חָדָשׁ בְּצַד הַיָּשָׁן, וְאַחַר כָּךְ סוֹתֵר הַיָּשָׁן. | יב סוֹתְרִין - הורסים ומפרקים. אֹנֶס - מקרה לא צפוי, שיכלה את הממון שהוקצה לבנייה או את חומרי הבניין שכבר נקנו, ויגרום לעיכוב הבנייה או לביטולה (ראה מתנות עניים ח,יא). |
מעלים בקודש ודמי בית הכנסת | |
יד מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל בֵּית הַמִּדְרָשׁ - אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁקְּדֻשַּׁת בֵּית הַמִּדְרָשׁ יְתֵרָה עַל קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְכֵן בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת - יֵשׁ לָהֶן לִקַּח בְּדָמָיו תֵּבָה. מָכְרוּ תֵּבָה - יֵשׁ לָהֶן לִקַּח בְּדָמֶיהָ מִטְפָּחוֹת אוֹ תִּיק לְסֵפֶר תּוֹרָה. מָכְרוּ מִטְפַּחַת אוֹ תִּיק - לוֹקְחִין בְּדָמָיו חֻמָּשִׁין. מָכְרוּ חֻמָּשִׁין - לוֹקְחִין סֵפֶר תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ סֵפֶר תּוֹרָה - אֵין לוֹקְחִין בְּדָמָיו אֶלָּא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, שֶׁאֵין שָׁם קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה מִקְּדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן. | יד בֵּית הַכְּנֶסֶת - מקום תפילה. בֵּית הַמִּדְרָשׁ - מקום לימוד תורה. מָכְרוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת - כמבואר בהלכה טז. יֵשׁ לָהֶן - מותר להם. בְּדָמָיו - בתמורתו הכספית. מִטְפָּחוֹת - "התכריכין [=כיסויים] שעושין על ספרי תורה, ובהם מחזיק האדם בידיו בשעת קריאת התורה" (פה"מ כלאיים ט,ג). חֻמָּשִׁין - חומשי התורה הכתובים כל אחד בפני עצמו, שאין בהם קדושת ספר תורה, אף על פי שהם כתובים בדיו על קלף (ספר תורה ז,יד). שֶׁאֵין שָׁם - שאין. מילת 'שם' היא מילת קישור על פי הערבית, ואין משמעותה ציון מקום. בְּמוֹתְרֵיהֶן - בעודף הכסף שנשאר, גם אותו אסור להוריד לקדושה נמוכה יותר. |
טז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת? בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלַּכְּפָרִים, שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָהּ אֶלָּא עַל דַּעַת בְּנֵי הַכְּפָר לְבַדָּם שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל בָּהּ, הִיא שֶׁאִם רָצוּ כֻּלָּן לְמָכְרָהּ מוֹכְרִין. אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלַּכְּרַכִּין - הוֹאִיל וְעַל דַּעַת כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם נַעֲשָׂה, שֶׁיָּבוֹא וְיִתְפַּלֵּל בּוֹ כָּל הַבָּא אֶל הַמְּדִינָה, נַעֲשָׂה שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְעוֹלָם. | טז שֶׁלַּכְּפָרִים - יישוב קטן. רָצוּ כֻּלָּן - לאו דווקא, ואפילו רובם (ראה להלן יט). כְּרַכִּין - ערים גדולות. מְדִינָה - עיר. |
יח וְכֵן אִם הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר עַל מוֹתַר הַדָּמִים שֶׁיִּהְיוּ חֻלִּין - הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, וּכְשֶׁלּוֹקְחִין הַדָּמִים וּבוֹנִין מֵהֶן בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר, אוֹ שֶׁקָּנוּ מֵהֶם תֵּבָה אוֹ מִטְפַּחַת וְתִיק אוֹ סִפְרֵי חֻמָּשִׁין אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, הַשְּׁאָר יִהְיֶה חֻלִּין כְּמוֹ שֶׁהִתְנוּ, וְיַעֲשׂוּ בּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצוּ. | יח מוֹתַר הַדָּמִים - עודף הכסף הנותר. חֻלִּין - בלא קדושה המגבילה את השימוש בהם. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
10 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים י'
11 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"א
12 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ב
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ו'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
