ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- ספריה
- מועדים
- אור פני מלך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
חכמי ישראל אשר התעמקו בבעיית התשובה, סבורים כי מושג התשובה איננו קשור בהכרח לחטא; ניתן לעשות תשובה גם אם אין חטא קודם לתשובה. אולם, הכל מודים כי אין תשובה ללא תחושה של חסרון. מי שאינו מרגיש בכל חסרון בעצמו, מי שהוא שלם ומושלם בעיני עצמו, איננו שייך כלל לגדרי התשובה.
מכל הציבורים שבארץ ישראל, ולא רק בה, הציבור המרגיש ביתר שאת את יתרונותיו העצמיים ואת גדולתו הכוללת והפרטית, הוא ללא ספק הציבור הדתי, על כל שכבותיו ודרגותיו. דומה, כי אין ציבור אחר המחזיק באותה עוצמה בדעה, כי כל החסרונות במציאות מקורם בגורמים אחרים מחוצה לו, בעוד שהוא בעצם בתכלית השלמות. מאורעות שונים, בין מאורעות של זעזוע הנפש בשמחה, כמו אלה שהיו אחר ניצחון ששת הימים, ובין זעזועים בדרך אחרת וטרגית, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, כל אלה פעלו ולו גם לתקופה קצרה על כלל הציבור בארץ. ודאי, ההתעוררות לכל הכיוונים ובכל המובנים לא הייתה מעמיקה ולא הייתה ממושכת, אך הורגש צורך בשינוי, בתיקון, בבדיקת ערכים מחדש. הציבור היחידי אשר בהיקפו הרחב נשאר עטור בזוהרו העצמי, היה הציבור הדתי.
תופעה זו של שביעות רצון עצמית, היא תופעה ידועה לגבי הציבור הדתי בכללו, ויש לומר כי בדרך כלל היא שייכת גם לאיש הדתי כפרט. אף הוא מרגיש את עצמו כחלק מציבור שלם, ופרט למקרים בלתי חשובים, סבור אף הוא, שאם יש חסרונות במציאות הרי יש לפנות אל העולם הסובב אותו, ולמצוא את הפגם במישהו אחר. ברור, שכאשר לא קיימת הרגשה של חסרון, ממילא אין יכולת של אמת לעשות תשובה. אין כוחם של חודש אלול ושל עשרת ימי תשובה יפה לעורר בעצמם לתשובה, שהרי צריך שיהא אדם, כדבר חז"ל "שב מידיעתו" 1 עושה תשובה מתוך הכרת חסרונו, בין חסרון הנובע מחטא, ובין החסרון של אי השגת אותן מטרות או שאיפות עליונות, שהיה צריך להשיגן.
"אין בנו מעשים (רעים)"
הגורמים היוצרים את אותה נחת רוח עצמית, עיקרם בשני "אבות נזיקין", אשר נוכל לכנותם בשמות: "שיטת התחומים הסגורים" ו"שיטת היחסיות".
ראשון באבות הנזיקין הוא שיטת התחומים הסגורים. כמעט כל חלק מן הציבור הדתי (וכמובן, כל יחיד ויחיד בציבור זה) יוצר לעצמו מדעת ושלא מדעת תחומים ביהדות, אשר ללא כל עיון וחיפוש הוא יוצר לגביהם מורטוריום, הוא משמיט את עצמו מכוח חיובם.
אכן, באופן תיאורטי לגמרי, מוגדר אדם דתי כאדם הסבור כי כל הצדדים שביהדות מחייבים אותו. אולם זו היא הגדרה מופשטת לגמרי, ואינה יפה אלא לצורכי שימוש חיצוני בלבד. מבחינת החוויה הדתית העצמית, כפי שהיא מופיעה בחיים, יוצר לו כל אדם את התחומים שהוא כביכול "מוסר מודעה" עליהם מיום כיפורים אחד לחבירו, כי אין הוא מקבל אותם על עצמו, לא בכלל ולא בפרט.
בכל ציבור וציבור יש חלוקה אחרת של תחומים אלה. במקומות מסוימים, מוציאים מכלל היהדות שבפועל את המצוות שבין אדם לחברו. במקומות אחרים, מוציאים את כל הבעיות המתייחסות לכאביו של הציבור כולו, מלבד החוג הקטן שפלוני משתייך אליו. בחלקים אחרים של הציבור הדתי, מוצאים מכלל היהדות כמה גופי מצוות אחרים (תלמוד תורה, איסור נדה, איסורי עריות מסוימים, תפילת מנחה הכל לפי העניין והרצון). על גופי מצוות אלה, ש"הוצאו מן הכלל", אין אדם מרגיש כלל שהוא עובר, וכל השייך לאותם תחומים נחשב בעיני העושה אותם לא רק בבחינת "מי שעבר ושנה ונעשית לו כהיתר" 2 , אלא שאין כאן מראש אפילו הרגשה של עבירה, אלא היתר מלא וגמור, שהרי דברים אלה התיר האדם לעצמו כאילו לא נתחייב בהם מתחילתם.
אב נזיקין אחר הוא שיטת היחסיות. יחסיות זו היא ההצדקה הפנימית המתמדת לכל חסרון ולכל פגם, והיא בנויה בהסתכלות המתמדת כלפי חוץ, לעבר אותם אנשים שהם גרועים יותר בצד זה או אחר. אין מודדים את הערכים כשלעצמם, אלא תמיד בהשוואה לאחרים. מכיוון שבדורותינו תמיד אפשר יהיה למצוא אחרים הרחוקים הרבה יותר מן היהדות, הרי הרגשת הנחת ושביעות הרצון מעצם העובדה "שלא עשני כפלוני", די בה כדי לכפר על כל החטאים.
העובדה שאדם אחר הוא מחלל שבתות, מהווה עבור האיש הדתי מקור אין סופי להרגשת כפרה כללית לעצמו. כיוון שהוא עצמו שומר שבת על פי דרכו, מי יאמר לו שהוא חסר דבר מה? והלא אין לו אלא להתבונן בשכנו, ולראות עד כמה הוא עצמו מלא טובה וברכה!
מי אשם ומי חטא?
מטעמים אלה, יכול אדם לומר את כל סדר "אשמנו" והרי זה כאילו דילג עליו. יכול הוא לומר את כל רשימת "על חטא" הגדולה, את וידויו של רבינו נסים ותפילה זכה של ערב יום כיפורים והרי זה כאילו לא אמרם, כי לכל אחד מאלה יש תוספת שמוסיפים בלב, בבחינת "נשבע בשפתיו ומבטל בלבו" 3 . עבירה פלונית הרי "אינה נחשבת לי", לפי שאין אני מסוג היהודים המחויבים והמחייבים עצמם בה, ועבירה אחרת הלא זו היא העבירה שעושה השכן פלוני, וכיוון שכך עולמי הפרטי שלי הוא בעצם בתכלית השלמות, ועלי רק להתאונן על חטאי הדור, מנהיגיו ורבניו שהרי הם הם הלוקים בכל החסרונות.
מספרים בשם אחד מגדולי המוסר, שהיה אומר: האדם נברא, כך שיוכל לראות תמיד את הזולת מבחינת מצבו החומרי, ולתת ברכה והודיה לקב"ה ששפר חלקו יותר ולשמוח בחלקו. ואילו במובן הרוחני יכול הוא להתבונן באלה הגדולים והטובים ממנו, ולהרגיש את חסרונו ביחס אליהם. אלא שדרכו של בן אדם היא להיפך: מסתכל הוא ברכושו החומרי של הזולת, ומצטער משום מה אינו מגיע לדרגתו, ומסתכל במעמדו הרוחני של הנמוך ממנו כדי להיות שבע רצון בחלקו שאין הוא כמותו!
על כן, לפני שחושבים על תשובה בכל נקודה פרטית שהיא, יש צורך לעשות קודם את חשבון הנפש הכולל, להסיר את "אבות הנזיקין" הללו מתוך הציבור ומתוך הפרט ואז לא יהא עוד צורך לחפש דרכי תשובה או להקשיב לדרשות על תשובה, שהרי מתוך הרגשת אמת של החסרון העצמי, יכול אדם לבוא לתיקון כל הדרוש לו.
---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
