ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- ספריה
- מועדים
- אור פני מלך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
השופר קוטע את השבלוניות
אותה חזרה מתמדת של השנים, אינה מתמצה רק במזג האוויר או בתקופות השנה. החזרה והשיגרה הם תבנית החיים כולם. להוציא מספר מקרים נדירים, הרי בעיקרם של דברים זורמים חייו של כל אדם במחזוריות שיגרתית. גם מאורעות שיש בהם לכאורה משום שינוי או זעזוע לידה, נישואין, מוות גם אלה נופלים עד מהרה לתוך דפוסים קבועים, יצוקים מראש. אצל רוב בני האדם, דומים הדברים כל כך זה לזה, עד שלעתים נראה כאילו לא אנשים שונים הם שעוברים את כל מאורעות החיים, אלא כעין דמות אחת סתמית חוזרת שוב ושוב עליהם. שבלונה של אדם שקיבלה כוח תנועה דמוי חיים, היא הנעה ממקום למקום, פושטת ולובשת בגדים, והיא מתרוצצת בין טקס אחד ומשנהו, וחוזרת פעם ועוד פעם על אותן התנועות, אותן המלים ואותם רגשות. בכדי לקטוע את השיגרה האחידה, יש צורך במשהו שיבוא, שישנה, שיעורר.
ראש השנה הוא יום תחילתה של השנה החדשה, והדבר המרכזי ביום חג זה, הוא תקיעת השופר. השופר איננו ומעולם לא היה כלי נגינה. קולו של השופר, ובפרט כשהוא מרוסק לקולות השברים והתרועה, הוא קול צעקה, יללה וגניחה, קול מאיים, מרגיז ומפחיד. וכך אומר הרמב"ם בנושא זה: "...תקיעת שופר בראש השנה... רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם... אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם..." 1 . על כן, אין קול השופר מיועד להיות ערב לאוזן, תפקידו הוא לעורר ולזעזע, להקיץ את הנרדמים.
חיים דתיים חיי שיגרה או חיי עומק?
קריאת השופר באה לעורר משנת השיגרה. מהותה של התשובה, היא בעצם הערת היכולת להתחדש, הערת יכולת האדם להיות הוא עצמו, במקום להיות רק העתק של דברים; העתק של תמונות פרסומת מתוך עתון, העתק של השכנים, או אפילו העתק שלו עצמו, כאשר היה צעיר יותר ואותנטי יותר. כאן ודאי אפשר להעלות את התמיהה: וכי חזרה בתשובה (במשמע: חזרה לחיים דתיים יותר) היא באמת הדרך לתחית ההוויה העצמית?! וכי אין הדת עצמה, על אלפי הפרטים הקבועים שבה מצוות ומעשים, הוראות עשה ולא תעשה חלק מאותה חזרה בלתי פוסקת, אותה שיגרה, כשהיא כפולה ומכופלת?!
אלא שלאמיתו של דבר אין הדבר כן, משתי סיבות: אמת נכון, כי קיימת שיגרה של תפילות, מצוות ומעשים טובים, אלא שהמערכת הזו איננה הולכת בפשטות, בד בבד עם שיגרת החיים הסתמית האחרת. היא מתנגשת עמה ללא הרף. היא מפסיקה בדרכה שלה את המסלול הרגיל של אכילה, שתיה ועבודה, והפסקה של רצף מסוג אחד מעוררת לשינוי. למעשה, אותה התערבות "קטנונית" של ההלכה היהודית בכל פרטי הפרטים של החיים, היא המצילה אותם מלשקוע בתוך הרפש של מעשה בהמה. על כל מעשה ומעשה, יש הפסק קטן, האומר: "נרפה לרגע מן המרוץ הזה, נעבור לשנייה למערכת אחרת, שאינה קשורה ואינה נובעת מתוך החיים היומיומיים הללו".
צד נוסף לדבר, היא העובדה כי כל כמה שיהא אדם שקוע בשיגרה של מצוות ומעשים קטנים, עדיין מוטלת עליו חובה עקרונית לכוון את לבו למה שהוא עושה. ודאי, יכול הוא להטעות בעניין זה את הבריות, אבל אינו יכול להטעות את הקב"ה וממילא אינו יכול להתנחם באמירה ש"אף אחד אינו יודע".
בכל תחום אחר, יכול אדם להמשיך שנים בפעולותיו כמעשה רובוט בלבד, בלא שיידרש ליותר מכן, ובלא שירגיש חובה "להכנס פנימה" ביתר עומק. יכול אדם להיות עובד מוכשר ומוצלח במשרד, מחנך דגול, מנהיג רוחני, בעל נאמן או אב אוהב וכל אלה לא יהיו יותר מאשר מסכה, וגרוע מזה מסכה שאין לה כל תוך. אולם אין אדם יכול לעשות כן בתוך עולמה של היהדות. יכול הוא לחיות חיי שיגרה, אך אינו יכול להינצל מן הידיעה הברורה, שמה שהוא עושה אינו נכון ואינו ראוי, שהוא עושה מעשה מרמה. הרגשה זו עצמה, שעליו לחיות חיים עמוקים יותר, היא היא שאינה מניחה לו לאדם דתי, ואפילו הוא קטן ופחות בפני עצמו, ומשום כך יש לו סיכוי ברגעים מעטים להרגיש מחדש את חוויות הבראשית של: "מעמד הר סיני", של "זכרון ליום ראשון".
פתי לא מאמין בשום דבר
אומרים בני אדם: אשרי המאמין. כמה טוב לו לאיש שהוא מאמין, שנולד מאמין. אבל האם בזמן שלנו, בדור שלנו, החכם והנבון כל כך, עדיין אפשר להיות מאמין? אולי פעם, בדורות שעברו, בעיירה היהודית בפולין, בגטאות במרוקו, בשכונות המהגרים בקצות העולם. אבל עכשיו, מי האיש שיוכל להיות מאמין באמת? בנושא זה קיים סיפור, השאוב מתוך לבו של הפולקלור היהודי.
כך הוא סיפור המעשה: כאשר אמר שלמה המלך בחכמתו, וקבע את הדבר בספר משליו "פתי יאמין לכל דבר" 2 , הזדעזעו כל השוטים שבעולם. עמדו וכינסו קונגרס עולמי גדול, ועסקו בשאלה זו: הנה עד שגילה שלמה, כי "פתי יאמין לכל דבר", אי אפשר היה לדעת מי הוא החכם ומי הוא השוטה, ויכולנו אנו, השוטים, להיסתר מעיני הבריות. אבל מה נעשה עכשיו? לאחר שדנו בדבר, נמנו וגמרו שמעכשיו יעשו הפתאים דבר אחר, שלא ייתפסו בכף. מעתה חובה עליהם שלא להאמין בשום דבר. ואכן, כך הם נוהגים עד ימינו.
משום כך, כאשר מדברים בני אדם על חוסר היכולת להגיע עוד לידי אמונה, על האבסורד שבאמונה וכל שאר לשונות פשוטות או מלומדות, בהן נאמרים דברים בעלי אותו תוכן עצמו, מתעורר הרצון לשאול אותם: האם השתתפתם באותו קונגרס?
אני ידעתי
אין זאת אומרת, כי הדרך לאמונה דרך קלה היא. אין היא קלה לא לאדם שגדל בתוך בית "דתי", ולא לזה שגדל באווירה שאינה "דתית". דרך האמונה היא לעולם ולכל אדם, דרך ארוכה וקצרה. היא איננה דרך המלך, שכל הבריות מהלכות בה בשווה. היא תמיד משעול קטן מפותל, ומאד מאד אישי ופרטי. פשוטים ועמוקים הדברים שאמר בזה צדיק אחד 3 , שהדגיש את לשון הכתוב "כי אני ידעתי כי גדול ה' " 4 כי אני ידעתי, אני לבדי ידעתי, ואין אדם אחר יכול לדעת כמוני. יכול הוא לדעת יותר ממני, יכול הוא לדעת באופן עמוק יותר או מקיף יותר, יכול הוא לדעת בדרך שלמה יותר, אך בסופו של דבר זוהי חוויה אישית פרטית, שאיננה ניתנת להעברה. כאשר טועם אדם פרי, יכול הוא לספר לבריות מה אכל, יכול הוא לתת תיאורים והסברים מכל סוג, אבל את עצם הטעם אינו יכול למסור. דבר זה יכולים להבינו רק באופן אחד כאשר מתנסים באותו דבר. לכך כוונת הכתוב "טעמו וראו כי טוב ה' " 5 טעמו בעצמכם.
לא בשמים ולא מעבר לים
ומי הוא שיוכל להגיע עד כדי כך, מי הוא שיוכל לטעום "מפרי עץ החיים"? האין צורך להיות גדול ומנושא, חכם מופלג, טהור לב וטהור מחשבה כדי להגיע ל"חוויה דתית"?
אין לשאלה זו תשובה ברורה יותר מאשר דברי התורה, הנקראים בציבור בשבת שלפני ראש השנה "לא בשמים היא, לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה. ולא מעבר לים היא, לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו" 6 .
היכן מצויה אותה אמונה? לא בשמים ולא מעבר לים, הדבר הוא קרוב לאין ערוך בפיך ובלבבך, כי באמת (ודבר זה נכון כשחותרים אל עמקי התיאולוגיה, כשם שהוא נכון בחוויה האישית), כל אדם מוציא מפיו שפע של דברי אמונה ובטחון, אלא שפעמים רבות אין הוא נותן דין וחשבון לעצמו על מה שפיו מדבר, ואינו יכול להבחין במה שלבו הוגה ומאמין באמת. בכל אמירה שיגרתית "אין דבר, יהיה טוב", יש ביטוי אמיתי ונכון של אמונה. במלים של נחמה שמנחמים בהם ילד בוכה, בהכרה שאפשר איכשהו לעבור את החיים, למרות כל מכשוליהם, בכבוד ובשלמות בכל אלה מתבטאת האמונה.
כופר בכל ומאמין בכל לב
יש איש שהוא "כופר בכל", ומאמין; מאמין בכל לב ב"נצח ישראל". אדם שאינו מוכן לקבל כל דבר שבדת, שבמסורת, שבירושת אבות, ועם זאת עומד ונלחם למען דברים שהוא סבור שהם טוב וישר. אנשים כאלה עשויים להיות משכילים ופשוטי עם, נבוכי דרך וישרי דרך, ויש להם שפע של אמונה אמיתית, אמונה הנמצאת אצלם "בפיהם ובלבבם", אלא שקיימים מעצורים ומכשולים, המפתים אותם לחשוב שאין להם חלק בכל אלה. סבורים הם, כי אותה אמונה דתית אמיתית, מצויה אי שם במרחקים בגבהי שמים, מעבר לכל התחומים, ומשום כך, אינם מחפשים במקום הקרוב ביותר, אינם מפתחים ומגדלים את הגרעין המצוי בהם.
אחת מן המשמעויות של המלה אמונה, קשורה במלה "אומֵן", המגדל ומטפח את היונק. יש לטפח את הצמח הזה, יש לגדל את החוויה האמיתית הזו, לתת לה מקום שתגדל, לתת לה אפשרות להתבטא, צריך להפסיק להתיירא מפני עצמו, להפסיק להתיירא מפני הסכמתו של קונגרס השוטים, למצוא ולטפח את הדבר המצוי קרוב כל כך, שאינו דורש אלא "לעשותו" להביאו לידי ביצוע, לידי מימוש.
השנה תהיה שנה חדשה
אכן שנה רודפת שנה, מה שהיה הוא שיהיה, יכול אדם לבלות את כל ימי חייו בחזרה על דברים חיצוניים, שאינם מגיעים לכדי דין וחשבון. כל שנה תהא עבורו עוד שנה ישנה אותו עניין עצמו, חלום שאין לו קץ, מעגל שאין ממנו יציאה. לשם כך נשמע קולו של השופר! הקול הזה, שאינו ערב לאוזן, שהוא כולו צעקה פשוטה שאין בה מלים כלל. שהרי אין מצויות מלים, שכל אדם יכול להקשיב ולשמוע בהן אותו תוכן עצמו. אבל הקול הזה הוא רק זועק, פעמים בתרועת שבר ויללה על מה שהיה, על מה שאבד, פעמים שהוא תרועה של אזהרה, וגם של הבטחה כי בכל זאת אפשר, שהחיים לא יהיו רק חזרה בלבד, שבתוך מעגל הזמנים יש פתח של תקווה, שיש באמת שנה חדשה.
---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.
^ 1. רמב"ם הלכות תשובה ג, ד.
^ 2. משלי יד, טו.
^ 3. שיחות הר"ן א.
^ 4. תהלים קלה, ה.
^ 5. תהלים לד, ט.
^ 6. דברים ל, יב.
^ 2. משלי יד, טו.
^ 3. שיחות הר"ן א.
^ 4. תהלים קלה, ה.
^ 5. תהלים לד, ט.
^ 6. דברים ל, יב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
