(נא. במשנה – נא: 2-)

משנה

גם אם לא כתב כתובה, או שכתב אך לא פירט את הכל, בכ"ז מתחייב ב –

• כתובה (100 או 200)


• כל נכסיו משועבדים לכתובה (גם אם כתב שרק שדה ששווה 100 משועבדת כשמגיע לה 200)


• חייב לפדותה והחזירה לביתו (אא"כ הוא כהן שאז מגרשה)

א. כמי משנתנו?

הקדמות:

1. A.האם אישה יכולה לוותר על כתובתה?(משנה נד:)

ר"מ – לא יכולה לוותר: כל הפוחת מ100/200 זה בעילת זנות,

ר"י – יכולה: היא יכולה לכתוב לו שובר כאילו שכבר פרע חלק מהכתובה.

1. האם אחריות טעות סופר?

ר"מ – לא טעות, ובשטר שלא כתוב בו אחריות אז אין אחריות, ולא גובים מלקוחות,

                        [והגמרא מביאה ברייתא שבה מפורש שלר"מ זה הדין גם בכתובת אישה].

חכמים (ור"י, רש"י) – אחריות טעות סופר, וגם אם לא כתוב אחריות זה כאילו שכתוב.

משנתנו –

            מצד אחד ברישא – גם כשלא כתבו כתובה כאילו כתבו - אישה לא יכולה לוותר – ר"מ.

            מצד שני בסיפא – גובה גם כשלא כתוב אחריות – לכאורה כר"י ולא כר"מ.

תירוצים:

1. המשנה כר"י,

וברישא שגובה גם ללא כתובה, לא מדובר שוויתרה (אם וויתרה אכן יכולה לוותר),

אלא שפשוט לא כתבו וסמכה על תנאי בית דין, ולכן מקבלת.

1. המשנה כר"מ,

ולגבי הסיפא שחייב גם כשלא כתב, הכוונה רק לנכסים בני חורין ולא מהיורשים.

(נא: מעל האמצע)

ב. אשת ישראל שנאנסה

א. המחלוקת (מחלוקת כפולה):

אבוה דשמואל – אסורה

כי מניח: 1. תחילתו באונס סופו ברצון – אסורה. 2. חושש שסופו היה ברצון.

רבא – מותרת

לא רק שסתם אנוסה מותרת, כי לא חוששים,
אלא אפילו אם אומרת שסופו ברצון – מותרת, כי "יצר אלבשה".

ב. ראיות שמותרת:

1. משנתנו – אם נשבית פודה אותה ומחזירה לביתו - מותרת.

תשובה – שם מדובר בשבויה, ולא ברור שנאנסה, אלא רק חשש.

1. 2."וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה" (במדבר ה, פרשיית סוטה)


2. משמע שאם כן נתפסה (נאנסה) – מותרת!

דחיית אבוה דשמואל – שם נעמיד יש עדים שצווחה מתחילה ועד סוף.

1. ועוד (ברייתא), מהריבוי של "והיא" לא נתפסה, מרבים שיש אישה אחרת שאפילו אם לא נתפסה מותרת, וזה בתחילתו באונס וסופו ברצון שמותרת.

תשובות – יש דרשות חלופיות:

1. ברייתא – בא לרבות לחומרא:

שיש אישה אחרת שאפילו אם נתפסה אסורה, וזה אשת כהן.

1. משום רי"ש – בא לרבות לקולא –
   שיש אישה אחרת שגם אם היה ברצון מותרת, וזה אם הקידושין לבעלה היו על תנאי והתנאי לא התקיים, שלמפרע בעצם לא היתה אשת איש.

(נא: 9-)

ג. שבויות לגנבים ולמלך

אשת ישראל שנשבית – מותרת (כאמור במשנה, ופודה אותה ומחזירה לביתו)

אך בנשבית לגנבים (שרואים שהיא הפכה להיות חלק מהחבורה)

A. רב יהודה - גם מותרות,

            ואפילו שרואים שהן עוזרות לגנבים (לחם ותחמושת), הן עושות זאת מיראה.

B. ברייתות –

ברייתא א - נשבתה למלך מותרת, ללסטים אסורה,

ברייתא ב – נשבתה למלך – אסורה, ללסטים מותרת.

תשובה –

נשבתה למלך רציני (אחשוראש) – מותרת, כי לא חוששים שחושבת להיות מלכה,
נשבתה לליסטים פשוט – גם מותרת כפי שראינו מקודם,

אבל נשבתה לליסטים כמו בן נצר (שהוא בין ליסטים למלך) – אסורה, כי חוששים שמא חשבה להפך למלכה שלו.