ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הנצי"ב על התורה מפרש: צדיק תמים הוא "צדיק גמור", וכמו שמצאנו שחז"ל הבחינו בין צדיק גמור ואינו גמור, וז"ל (ברכות דף ז עמוד א):
"צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור".
ובמה זה בא לידי ביטוי שהוא צדיק גמור? זאת הוא לומד מגמרא במקום אחר (קידושין דף מ עמוד א):
"אמר רבא, רב אידי אסברא לי: (ישעיהו ג) 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו' - וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב? אלא, טוב לשמים ולבריות - זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות - זהו צדיק שאינו טוב. כיוצא בדבר אתה אומר: (ישעיהו ג) 'אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו' - וכי יש רשע רע, ויש שאינו רע? אלא, רע לשמים ורע לבריות - הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות - זהו רשע שאינו רע".
הנצי"ב מקשר בין מאמרי חז"ל הנ"ל ואומר, שצדיק טוב שהוא גם טוב לבריות הוא צדיק גמור, וצדיק שאינו טוב לבריות הוא צדיק שאינו גמור. ולפי זה מפרש את התואר שקבל נח "צדיק תמים" היינו צדיק גמור, צדיק טוב, שהוא גם טוב לבריות.
מה הכוונה כאן "רע לבריות"? והנה אין ספק שאם הצדיק הוא רע לבריות על ידי שמזיק להם, או גוזל אותם, בודאי שאינו ראוי להיקרא צדיק, אלא חז"ל מדברים כאן על מי שהוא צדיק בכל עניני התורה גם בין אדם לחברו, אלא שהוא צדיק שאינו מעורב עם הברית וחי לעצמו, וזהו "צדיק שאינו טוב".
נראה לומר, שעל צדיק כזה אמרו בגמ' (עבודה זרה דף יז עמוד ב):
"דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: 'וימים רבים לישראל ללא אל'הי אמת', מאי ללא אל'הי אמת? שכל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה".
בודאי שמי שעוסק כל ימיו בתורה הוא צדיק, אלא כיון שאינו עוסק גם בגמילות חסדים חסר לו השלמות שהיא מידת האמת, ודומה כמי שאין לו אלוה.
רש"י שם פירש "כמי שאין לו אלוה - להגן עליו", נראה שפירושו מתיישב עם המשנה מסכת פאה (פרק א משנה א) "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם". נמצא, שבזכות גמ"ח הוא מקבל שכר גם בעולם הזה, וזה כוונת חז"ל שאז יש לו אלוה להגן עליו.
והנה הדברים המוזכרים במשנה הנ"ל כולם הם דוגמאות של גמילות חסדים חוץ מדבר אחד שנראה אינו קשור לכך "ותלמוד תורה כנגד כולם", והדבר אומר דרשני, ונראה לומר שהמשנה מתכוונת לתלמוד תורה שמלמד אחרים, שזה ענין של חסד ונקרא "תורת חסד על לשונה", וכך נראה להוכיח מהגמרא (שבת דף קכז עמוד א):
"אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה , והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות".
כאן לא נאמר סתם תלמוד תורה, אלא "והמגדל בניו לתלמוד תורה", שעיקרו "תורת חסד" להנחיל לאחרים. והנה נוספו כאן דברים נוספים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז, כמו "עיון תפלה", אבל הגמרא שם מיישבת שגם זה קשור לגמ"ח 1 .
נראה שנח מצא חן בעיני ה' בגלל היותו "צדיק תמים" שטוב גם לבריות, ומנין שהיה טוב לבריות? הדבר רמוז בשמו כפי שפירשה התורה (בראשית פרק ה) "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' ", ופירש רש"י:
"זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם" 2 ,
הרי לנו שנח עשה פעולות להועיל לאנושות ולהקל עליה לעול עצבונה.
לפי זה נראה להסביר מדוע הקב"ה פונה אל נח ואומר לו (בראשית פרק ז פסוק א) "כי אותך ראיתי צדיק", ומפרש רש"י מדוע לא נאמר צדיק תמים? "מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו". והנה מה שלא אומרים כל שבחו של אדם בפניו זה כדי שלא יבוא לידי גאוה ויחשוב שהוא כבר שלם במעשיו, ולעודד את האדם להשלים עצמו, ולכן הקב"ה לא אומר לו שהוא "צדיק תמים". ולפי מה שפירשנו ש"תמים" הוא "טוב לבריות", הקב"ה לא אומר לו שהוא תמים, כיון שהוא מצפה מנח שילמד את דורו להיות טובים לבריות, וכיון שנח לא הצליח בכך ונגזר מבול שיכלה את אנשי דורו, נאמר "וישאר אך נח", מה משמיענו הכתוב, הלא ידענו שהמבול כלה את העולם? אלא נראה שמשמעות הדבר היא "אך" למעט בא 3 , שנח נשאר צדיק חסר שלימות, ולא "צדיק תמים" כפי שהתורה כנתה אותו בתחילה.
אמרו חז"ל (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה לא) "קינים תעשה את התיבה, אמר ר' יצחק: מה הקן הזה מטהר את המצורע אף אותך תיבתך מטהרתך". כיצד התיבה מטהרת? בכך שנח טרח כל כך הרבה בתיבה עם בעלי החיים, "גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות", למד להיות טוב לבריות, וכך התיבה טיהרה אותו.
פירוש נוסף לתואר "תמים" נמצא בגמ' (עבודה זרה דף ו עמוד א) שמפרשת את הפסוק "צדיק תמים" "דלמא תמים בדרכיו, צדיק במעשיו הוה!", ופירש רש"י "תמים בדרכיו - עניו ושפל רוח, צדיק במעשיו - בלא חמס", לפי זה השלמות הגדולה ביותר היא הענווה, שהעניו נקרא מתים ושלם, וזה כפי שאמר רבי נחמן מברסלב "אין שלם מלב שבור". ולפי זה אפשר להסביר מדוע הקב"ה לא אמר לנח בפניו שהוא "צדיק תמים", מפני שאין זה נכון לומר לאדם שהוא עניו, כדי שלא יפסיד את המידה הטובה הזאת של ענווה.
ולפי זה מפרש "משך חכמה" את הביטוי "היה בדורותיו" היינו בשתי דורות, כלפי דור המבול הצטיין בכך שהיה צדיק בלא חמס, וכלפי הדור שאחר המבול הצטיין בכך שהיה תמים עניו, וזאת מפני שדור הפלגה חטאו בגאווה, וכך הם אמרו "ונעשה לנו שם" ועל פי זה פעלו.
והנה רש"י הביא מחלוקת בין רבותינו על מעלתו של נח:
"בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום",
ונראה שהדבר תלוי לאיזה משני התארים שקבל נח אנו מתיחסים, ביחס לתואר צדיק שהיה נקי מחמס, סביר להניח שאם היה בדורו של אברהם היה צדיק גדול יותר, אבל ביחס לתואר "תמים" זה חידוש להיות צדיק בין רשעים ולהרגיש בכל זאת ענווה, אבל להיות בין צדיקים ולהרגיש ענווה אין בזה חידוש גדול כל כך, וממילא לא היה נחשב לכלום.
^ 1 והא אנן תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם [הני - אין, מידי אחרינא - לא]! הני נמי (בגמילות חסדים שייכי. לישנא אחרינא:) הני בהני שייכי.
^ 2 נראה לומר, שהכתוב רמז בשמו גם את הנחמה, שהעולם היה צריך לאחר חורבנו, אלא שהתורה קראה לו נח מתוך תקוה טובה שגם יניח לעולם ולא יחרב.
^ 3 "כל אכין ורקין מיעוטין הן", ועל פי זה פירש רש"י שנח אחר לתת אוכל לארי והכישו ונעשה בעל מום, וז"ל רש"י (בראשית פרק ז פסוק כג) "אך נח - לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם".
.
^ 2 נראה לומר, שהכתוב רמז בשמו גם את הנחמה, שהעולם היה צריך לאחר חורבנו, אלא שהתורה קראה לו נח מתוך תקוה טובה שגם יניח לעולם ולא יחרב.
^ 3 "כל אכין ורקין מיעוטין הן", ועל פי זה פירש רש"י שנח אחר לתת אוכל לארי והכישו ונעשה בעל מום, וז"ל רש"י (בראשית פרק ז פסוק כג) "אך נח - לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם".
.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
