ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל ורחל בן חיים זצ"ל
המדרש 2 מספר כי בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לקדש ולהכין את אהרון - הרע למשה. כלומר: משה התעצב מכך שאחיו ממונה לכהן גדול, ואילו הוא נשאר בסך הכל מנהיג האומה. דבר זה לא מצא חן בעיניו, והמדרש אומר זאת ברמז.
אמר לו הקב"ה: "תורה הייתה לי ונתתיה לך". הרי את התורה של עם ישראל שהייתה גנוזה לדורות בבית גנזי מסרתי לך. "ואילולי היא איבדתי את עולמי", כלומר: העולם קיים על התורה. הרי מעלת התורה כל כך גדולה לאין ערוך ללומדים ולמלמדים אותה, ואתה הוא שנושא את עול התורה. לכן, אל תקנא באהרון אחיך.
משל, לאיש חכם שנשא את בת אחותו לאישה, ועברו עשר שנים ולא ילדה. לפי הדין יש לו רשות או לגרשה או לישא אישה אחת אפילו על פניה, בכדי לקיים מצוות פריה ורביה 3 . אבל מאחר והייתה זו קרובתו והוא לא רצה לביישה, אמר לה: "חפשי לי אישה". ברור שהיה לאשתו צער גדול שאמר דבר כזה, אבל בכך הוא רמז לה שהיא תמשול בה ותהיה כביכול בעלת הבית עליה. הרי זה כמו שאמר לה: "יכולתי ליטול לקחת מישהי גם בלי לשאול אותך, אלא שהייתי דואג על ענוונותך (שלא תושפלי), רוצה אני שאת תהיי השולטת בה, את קובעת לה, והיא חייבת לך לפי שאת בחרת בה".
כך אמר ה': יכול הייתי למנות את אהרון מבלי לשאול איש מה לעשות, אבל הייתי מבקש שאתה תהיה גדול עליו. אם אתה בא וממנה אותו הוא תמיד יכיר לך טובה, יזכור שאתה הבאת אותו להיות כהן גדול והוא ידע שאתה מינית אותו.
ממשיך המדרש ומדבר במעלתו של אהרון: מכל הארצות ה' בחר בארץ ישראל. מכל ארץ ישראל ה' בחר את ירושלים. מירושלים הוא בחר את המקדש ומהמקדש לא בחר אלא את בית קודשי הקודשים.
כך מכל שבעים האומות בחר ה' בנו: "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וכו'" 4 . ומישראל בחר ה' את שבט הלוי, ומשבט הלוי לא בחר הקב"ה אלא את הכוהנים, ומהכוהנים בחר את אהרון הכהן. ועליו נאמר 5 "וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ומסיים המדרש על כך בפסוק 6 : "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ". כביכול אהרון הוא הממצע בין הקב"ה לישראל, הוא עומד באמצע ומייצג את עם ישראל לפני הקב"ה.
אהרון מייצג בבגדיו ובמעמדו דמות של מנהיג שזוכר את בניו, עם ישראל להנהיג אותם, בכל חלקי גופו.
שעיצוב בגדי הכהונה בא ללמדנו שיעור חשוב ביותר בנושא ההנהגה ואחריותה. יש הרבה מנהיגים שמיד אחרי שנבחרו באמונה רבה, שוכחים את אמונתם לעם. פה ה' דאג שיהיו לאהרון תזכורות רבות כדי שלא ישכח למלא את תפקידו בנאמנות גמורה לעם.
מספרים על יהודי אחד שהיה תמיד להוט לעזור לאנשים, תמיד דאג לכולם והיה כואב לו ממה שקורה להם והוא היה תומך בהם בכל כוחו. נתנו אנשי הקהילה עיניהם עליו למנות אותו כפרנס על הציבור בוועד הקהילה, ובחרו אותו בבחירות שהיו נערכות שם, כי לא ראו אדם יותר נאמן לציבור ממנו, אפילו לפני שקיבל תפקיד רשמי, וקל וחומר עכשיו שיהיה נשיא על הקהילה שידאג לה.
אכן, אותו אדם ביומו הראשון בתפקיד קם מוקדם בבוקר, ומיד אחר תפילתו רץ למשרדו. כל היום עזר לעניים, כמעט ולא אכל ולא שתה, ורק שמע כל היום את צרות המסכנים ודאג למצוא לכולם פתרונות.
כל אנשי הקהילה שמחו ואמרו: "כך מתנהג מנהיג אמיתי!". אבל אחרי כמה ימים כאלה אמרו לו בני משפחתו: "אבא! תאכל עמנו ארוחת בוקר קצרה ואחר כך תלך למשרד. מה יקרה? גם ככה שעות העבודה מתחילות רק בשמונה!". שמע אביהם ונתרצה להם. אחרי כמה ימים שידלו אותו לחזור לביתו לאכול ארוחת צהריים מסודרת, ובהמשך שכנעו אותו לקחת עוד הפסקה במשך היום. כך עבר הזמן ואחרי שנה כבר היה לו שעות עבודה מצומצמות, הוא התחיל לדרוש על כל בקשת עזרה שימלאו טפסים ויביאו חתימות, ולאט לאט נחלשה דאגתו לתושבים, ואנשי הקהילה התאכזבו ממה ששמו את מבטחם בו.
כדי למנוע מצב כזה ששליחו של הציבור ישכח את תפקידו ומסירותו לציבור, ה' שם לאהרון הכהן שישה סמלים כתזכורת: המצנפת והציץ על ראשו, אבני השוהם על כתפיו, האפוד ובו החושן על ליבו, מעיל התכלת ופעמוני הזהב בתוך המעיל.
התזכורת הראשונה היא המצנפת. כתוב בגמרא 7 שהמצנפת היא נגד גסות הרוח, כלומר הגאווה. תפקידה של המצנפת הוא לדאוג שלא יגבה ליבו של הכהן הגדול.
גם כהן הדיוט היה לובש מעין כובע על ראשו, שנקרא בתורה מגבעת. המגבעת היא מעין הכובעים שלובשים היום הטבחים, כובע גבוה עשוי שש, בד לבן מיוחד, שהיה גבוה, כדי שיבלטו משאר העם ויראו אותם. לעומת זאת, הכהן הגדול לובש כובע אחר, קטן יותר. לפי הפשט היתה מצנפת הכהן הגדול נמוכה בכדי שלא תבלוט מעל הציץ שכתוב בו "קודש לה'", אך יש לראות בזה רמז, שדווקא הכהן הגדול צריך להנמיך את עצמו להיות משרת העם, שלא יחשוב שהוא יותר חשוב ולא יגבה ליבו מהעם.
כאשר היו ממנים קיסרים ומלכים בעבר היו עורכים טקס הכתרה. וכך היו עושים: היו מסדרים אולם שבו היו יושבים כל שרי העיר, גדולי המדינה ועשיריה ובקצה האולם היה מונח שולחן שעליו שמו את הכתר. שני ראשי המדינה היו עומדים משני צדי השולחן, והמלך היה מתקרב לשולחן, ואז שני השרים הגדולים היו חובשים את הכתר על ראשו וכל העם היה מריע. באופן דומה עד היום מכתירים את הרב הראשי הראשון לציון, כאשר שני רבנים גדולים מניחים לרב על ראשו את הגלימה והכובע המיוחדים.
פעם היתה הכתרה כזו, וכאשר בא המלך המיועד לפני השולחן ביקש מהשרים להמתין מעט ואמר: "כתר! כתר! כולם חושבים שכעת עושים לי כבוד רב בהנחתך על ראשי. אך האמת היא שמרגע שתונח על ראשי אני אהיה עבד לעם. עד עכשיו אני הייתי קובע לעצמי בכל ענייני, מתי אוכל, מתי אשתה ומתי אישן, וכעת אני משועבד לצרכי העם כולו וחייב לשרתו!". שמע כל העם והריע ואמר: "זהו מלכנו הנאמן!".
כך מסמנת המצנפת הנמוכה לכהן הגדול, שזה ששמו אותו בראש אינו אומר שהוא מעל כל העם, אלא שהוא עבד לעם, ויש לו אחריות עליהם. כך כל אחד שמקבל מינוי ושררה על הציבור צריך להרגיש, וכך גם הרבנים יודעים שהם עבדים לעם קדוש.
התזכורת השניה היא הציץ שעליו היה כתוב 8 "קֹדֶשׁ לה'". על הציץ נאמר כי הוא יהיה "לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'" 9 .
שואל האור החיים הקדוש 10 : מה עניינם ומעלתם של שתי תיבות אלו, "קודש לה'", שבזכות יהיו בני ישראל לרצון לפני ה'?
מסביר האור החיים הקדוש שמילים אלה מתייחסות לישראל, שהם כולם קודש לה', חושקים ומשעבדים את עצמם לקב"ה, ובזכות כך יהיו לרצון לפני ה', כמו שכתוב בפסוק 11 : "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי". אם אתם מרגישים שייכים לה', אז גם ה' מרגיש שאתם שייכים לו.
אהרון צריך לחבוש לראשו עניין זה, כלומר: תפקידו לעורר את חשקם של ישראל וקדושתם לה', בכדי למשוך עליהם מלמעלה את רצונו.
התזכורת השלישית היא אבני השוהם.
יש כאן כמה רמזים.
על כל אחת מכתפיו של אהרון היתה מונחת אבן, שעליהם היו כתובות שמות בני ישראל. סדר כתיבת שמות בני ישראל על האבנים היה "כְּתוֹלְדֹתָם" 12 , כלומר לפי סדר הלידה. בדרך כלל מסדרים את בני ישראל לפי סדר האימהות, אך פה מסדרים אותם לפי הלידה, כך שנוצר מצב שבאבן האחת נמצאים ארבעה מבני לאה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ועמהם שני בני בלהה שפחת רחל: דן ונפתלי. באבן השנית כתובים בני זלפה שפחת לאה: גד ואשר, שאר בני לאה שהם יששכר וזבולון, ובני רחל: יוסף ובנימין. דבר זה מייצג כי אנו רואים את השבטים שווים כאחד, ובני השפחות מופיעים יחד עם בני האימהות ואף קודמים לחלקם. כשה' רואה זאת, זה מביא את זיכרון ישראל לטובה לפניו.
מספרים על החפץ חיים שפעם אחת בריקודי השמחה בשמחת תורה באו שני תלמידים ורצו להרים אותו על כתפיהם או על כיסא כדי לכבדו. הרב סירב בנחרצות ואמר: "בשום אופן לא אתרומם על הכתפיים של אחד מכם, אני אחד מהעם, כמוני כמותכם, אל תחשבו שאני גדול מכם". כך היתה ענוותנותו.
ה' מצווה את משה לגבי אהרון: "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן". מדוע מוכפל בפסוק עניין הזיכרון?
אלא שיש כאן שתי זיכרונות. זיכרון אחד הוא הזיכרון שה' רואה את שמות בני ישראל ונזכר בזכויותיהם, וצדקת כל שבט ושבט מועילה לכפר על עוונות בני ישראל וכל פשעיהם. הזיכרון השני הוא הזיכרון שה' יזכור את בני ישראל בזכות אהרון עצמו שנושא את שמות בני ישראל על כתפיו, כאילו אומר שהוא לוקח עליו את האחריות עליהם ונושא את עוונם.
כמו שאם ילד עשה דבר שהוא לא תקין - אנשים כועסים עליו. אבל כשבא אביו או המורה שלו ואומר "אני אשם, אני אמרתי לו לעשות כך" ולוקחים את עוונו על כתפיהם - אז סולחים לילד.
כך ה' נושא פנים לישראל בזכות אהרון שהוא לוקח על כתפיו את עוונות בני ישראל. וכך מצינו באהרון שהשתתף בחטא העגל כדי לקחת על עצמו את האחריות, כדי שלא ינגפו כל בני ישראל 13 .
עניין נוסף הרמוז באבני השוהם הוא שהם כמו דרגות. כמו שבכל צבא יש מדים עם כומתה המסמלת את החיל של החייל וסמל המראה שהוא כפוף למלך, ועל הכתפות סימנים המראים את דרגתו של החייל שכולם ידעו אם הוא סגן או רב אלוף וכדומה, כך גם כאן. בשעה שהכהן הגדול שם את האבנים על כתפיו, כולם יודעים שהוא בא להגן על ישראל. זה מסמל את הדרגות של עם ישראל, כל אחד ודרגתו.
התזכורת הרביעית היא החושן שנמצא על ליבו של הכהן הגדול.
להבדיל מאבני השוהם ששם היו שמות בני ישראל כתובים יחד, שישה על כל אבן, כאן יש לכל שבט אבן וצבע משלו. אבני השוהם מייצגים את כללות עם ישראל, והחושן מייצג את הדאגה שצריכה להיות לאהרון לכל אחד ואחד באופן פרטי.
ידוע שבשעה שיש לאדם שמחה הוא שולח את ההזמנות בדואר, או בעבר על ידי שליח. אך כשמזמינים רב מכובד או גביר הולך אבי החתן ומוסר בידו את ההזמנה. כאשר היתה לרב יהודה צדקה שמחה היה נוהג ללכת לעניים, לאלמנות ולאנשים המסכנים בעצמו ולהגיש להם הזמנה האופן אישי, כדי לכבדם.
מספרים על רב אחד שבפסח היה שולח מנות לאנשים. פעם אחת הוא שכח לתת לאלמנה שהייתה ברשימת הנזקקים. כשיצא מבית הכנסת נזכר בכך, וביקש משמשו לקרוא לאותה אלמנה, שהייתה מתפללת גם היא באותו בית כנסת. ביקש הרב מהאלמנה, שמאחר ויש להם הרבה אורחים שתבוא ותעזור לאשתו הרבנית בסידור השולחן והגשת הסעודה. שאלה האלמנה: "ומה אעשה עם ילדי שמחכים לי בבית?". אמר לה הרב: הביאי גם אותם, וישבו על שולחני ואת תעזרי לרבנית. באה אותה אלמנה בשמחה רבה, שעשו לה כבוד כזה לעזור לאשת הרב, וכך דאג לה הרב לסעודת חג בכבוד.
בסיפורים אלו אנו רואים כיצד צריך רב לדאוג לפרט.
התזכורת החמישית היא המעיל שהוא כליל תכלת, ובא לרמז על עם ישראל שכולם קדושים וטהורים.
התזכורת השישית היא הרימונים, שנועדו לעשות רעש בכניסת הכהן לקודש. הרימונים נועדו לרמז שהכהן הגדול לא ישמור את צרות ישראל בליבו, אלא יצעק עליהם בתפילתו וישמיע את קולו לפני ה', כמו אדם הרוצה שתשמע בקשתו.
מספרים בבדיחות שרב אחד דרש על עניין הפעמונים לפני תלמידיו ואמר להם: כאשר אתם באים לבקש מהרב על עניינכם, קודם כל צריך שבְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ 14 לפני הרב יביא "מצלצלים" - כסף, כדי שהרב ירגיש מחוייבות לדאוג ולהתפלל עליכם. שנית, "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן" 15 , אחד-אחד, תבקשו על דבר אחד בכל פעם, ואל תבואו עם רשימה לרפואה של כל החולים בשערי צדק. ודבר שלישי, תצעקו, תדברו בקול, "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ" 16 , ואז הרב ייבהל ממכם ויתפלל בקול לה'.
^ 1.שמות כ"ח, א'
^ 2.מדרש שמות רבה ל"ז, ד'
^ 3.עיין משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות ט"ו, ט': "נשא אישה ושהה עימה עשר שנים, ולא ילדה, הרי זה יוציא וייתן כתובה או יישא אישה הראויה לוולד".
^ 4.מתוך תפילת שמונה עשרה לרגלים
^ 5.שמואל א' ב', כ"ח
^ 6.תהילים ס"ה, ה'
^ 7.ערכין טז.
^ 8.שמות כ"ח, ל"ו
^ 9.שמות כ"ח, ל"ח
^ 10.אור החיים הקדוש עה"ת, שמות כ"ח, ל"ח
^ 11.שיר השירים ו', ג'
^ 12.שמות כ"ח, י'
^ 13.עיין מדרש שמות רבה ל"ז, ב'
^ 14.שמות כ"ח, ל"ה
^ 15.שמות כ"ח, ל"ד
^ 16.שמות כ"ח, ל"ה
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








