ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום ירושלים
כתוב בזוהר פרשת במדבר שציון היא מקור כל הברכות (קיח, א מתורגם):
רבי יהודה היה רגיל אצל רבי שמעון. שאל אותו: מהו מקור הברכה שממנו מתברכים ישראל?... אמר לו: ישראל זכאין הם, ומתברכין ממקור כל הברכות... וזהו שכתוב: "יברכך ה' מציון" (תהילים קכח, ה), וכתוב: "כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם" (שם קלג, ג). אם כן ציון היא מקור כל הברכות כמו שכתוב: "מציון מכלל יופי אלקים הופיע" (שם נ, ב), ואז הכל בשלמות כמו שכתוב: "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך" (שם קכב, ז).
ממשיך הזוהר (שם):
"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיהו סו, י). מפני ששמחה אינה נמצאת אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקודש. ששם מתחברת אשה בבעלה – כנסת ישראל עם הקב"ה, ואז יש שמחה של כולם שמחה למעלה ושמחה למטה, אבל בזמן שישראל אינם בארץ ישראל אסור לאדם לשמוח ולהראות שמח, כי כתוב "שמחו את ירושלים וגילו בה", וגילו בה דווקא. רבי אבא ראה אדם אחד ששמח בבבל. גער בו, אמר: "שמחו את ירושלים" כתוב, בזמן שירושלים בשמחה צריך אדם לשמוח.
ממשיך הזוהר (שם):
כתוב אחד אומר: "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק, ב), וכתוב אחד אומר: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (שם ב, יא). מה בין זה לזה? אלא כאן בזמן שישראל בארץ הקודש, וכאן בזמן שישראל שרויים בארץ אחרת. "עבדו את ד' ביראה", זו כנסת ישראל בזמן שהיא בגלות בין העמים. אמר ר' יהודה: והרי כתוב "כי בשמחה תצאו" (ישעיהו נה, יב)? אלא כיוון שאמר "תצאו" הכוונה מן הגלות ובשמחה. אמר לו: כל זמן שכנסת ישראל בגלות ושוכבת לעפר היא לא נקראת שמחה עד שהקב"ה יבוא אליה ויקים אותה מעפר ויאמר: "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים" (ישעיהו נב, ב), ו"קומי אורי" (שם ס, א), ויתחברו כאחד, אז זו שמחה של הכל ואז "כי בשמחה תצאו" (שם נה, יב) ודאי, ואז כמה חיילות יצאו לקבל את המלכה, לכבוד שמחת ההילולה של המלך ואז נאמר: "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה" (שם) "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" (שם נב, יב).
"אם אשכחך ירושלים"
מורי ורבותי. במעמד זה אני נזכר במסיבת ההודיה שהתקיימה מיד לאחר מלחמת ששת הימים בישיבת "מרכז הרב". באותה מסיבה השתתף נשיא המדינה, רבנים, שרים, אישי צבור ובתוכם הסופר עגנון. באותו מעמד אמר מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, הננו חוזרים ומחדשים את אותה שבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). אותה שבועה מאז מקדם חוזרת ומחייבת את כולנו בכל מצב, עכשיו ובעתיד, בכל המצבים הננו מחויבים לשבועה זו. כך אמר מו"ר הרב צבי יהודה.
המשמעות של דבריו הייתה שכעת שזכינו ב"ה שירושלים בידינו הננו מושבעים ועומדים לשמור עליה בידינו לעד, ושבועה זו אינה מכוונת רק לירושלים בלבד. אלא לכל ארץ ישראל שירושלים היא עיר בירתה, עיר המלוכה. והננו מושבעים לשמור את ירושלים בתודעתנו כל הזמן ולא לשכוח את החיסרון הנורא שבו היינו בהיותנו בגלות, ולזכור את חובתנו לשוב לארץ ישראל ולירושלים ולבית המקדש.
כבר אז הטרידה את מו"ר המחשבה כיצד לחזק את הציבור ואת המנהיגות לעמוד איתן כחומה בצורה ולא להיכנע ללחץ מבחוץ או מבפנים, ולשמור באופן מוחלט על כל חלקי ארצנו. מאז בכל השנים אחר כך קבע מו"ר שצריך למסור את הנפש על מצות ישוב ארץ ישראל. וחזר ושינן שזה בבחינת ייהרג ואל יעבור, דהיינו שיש למסור את הנפש ולא לחתום על ויתור כלשהו מארץ ישראל. באותו מעמד הזכיר הרב צבי יהודה את דברי הרב חרל"פ זצ"ל שאמר מוטב לו לאדם שיקצצו את בהונות ידיו ולא לחתום על איזה ויתור מארץ ישראל (אמרות טהורות, מהדורת תשס"ב, עמ' קצט). ואנחנו תלמידיו המחויבים לדרכו, חוזרים ומשננים את השבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). ובטוחים כי בעוז ובאמונה "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל" (שם קיח, טז), נוכל לעמוד מול כל הלחצים, בידינו הדבר.
אשרינו שבראשותנו עומד מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א שממשיך את העמדה הברורה והנחרצת של הרב צבי יהודה ולוחם בעוז על שלמות הארץ וירושלים. ד' יאריך ימיו בנעימים "ימים על ימי מלך תוסיף" (שם סא, ז).
מו"ר הרב צבי יהודה למד אותנו לשמוח ולהודות לריבונו של עולם על כל הטובה הגדולה שהיטיב ומטיב ה' עמנו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לפרק זה ששבנו לירושלים העתיקה ולכל מרחבי ארץ ישראל, ששבנו למקום השכינה. נתברך ממקור הברכה שהיא מציון, שנאמר: "יברכך ה' מציון" (שם קכח, ה) ונזכה למנהיגות טובה שתשמור על התורה ועל ארץ ישראל. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה במהרה לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה ברחמים רבים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
