ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מלכה רגי'נה בת שמחה חיה
קראנו השבת את פרשת בהר. הפרשה כולה מלמדת אותנו יסוד אחד והוא שהכול שייך לקב"ה. הארץ של הקב"ה וישראל של הקב"ה. הקב"ה נתן לנו את הארץ לשש שנים בשכירות או קנין לזמן מוגבל, ובשנה השביעית שבת לה'. בשנה השביעית הקב"ה אוסר עלינו לעשות מלאכה, כי בשנה השביעית הארץ אינה שלנו כמו שאומרת התורה: "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות יט, ה). וכן ביובל נאמר: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ" (ויקרא כה, כג). וכן לגבי ישראל נאמר: "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", (שם, מב), וכן "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם, נה), ודרשו חז"ל: כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים (קידושין כב:). הקב"ה מלמדנו שצריך לזכור שהכל שלו, לא רק הקרקעות וישראל אלא גם המטלטלין ולכן יש איסור: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (שם יז).
יש ללמוד מכאן שהמציאות היא מאוד גבוהה. הארץ היא של ה', ואנו גרים בארץ של ה'. אנו של הקב"ה, אנו שייכים למציאות רוחנית עליונה, למציאות של קודש. אין כאן בעלות אנושית על ממון או קרקע, אלא הכול של ריבונו של עולם. כל מה שאנו משתמשים בו שייך לריבונו של עולם. אנו עבדי ה'. זה לא כעול שה' מכופף ומכריח אותנו, כאומר: אני הוצאתי אתכם מארץ מצרים קניתי אתכם ולכן אתם מוכרחים להיות עבדי, אלא זו גדולתנו וזכותנו שהוא מסכים שנהיה עבדים ושנהיה דיירי בית ה'. אשרנו מה טוב חלקנו. גם הממון שה' נתן לנו הוא קדוש, לכן אמרו חכמים שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מעל (ברכות לה.) צריך לזכור שכל העולם הזה של הקב"ה. לכן יש להתנהג בצורה היותר שלמה "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ".
איסור זה הוא לא רק שלא להונות בעניני כסף, שזה איסור חמור לגנוב דעת ולקחת ממון שלא מגיע לי, ויש להתרחק מזה מאוד ולא להיכנס אפילו לספקות שמא אני משתמש בממון שאינו שלי, אלא גם בדיבור - הדיבור צריך להיות זהיר שלא להונות בדברים. אם אדם עוקץ את חברו והוא נפגע, או כל דיבור שגורם אי נעימות לשני זו אונאת דברים, וזה איסור חמור יותר מאונאת ממון. הגמרא בבבא מציעא מאריכה בחומרת הדבר. יש לישם זאת בפועל, להיות ערני ולא להגיע למצב שאני גורם בדיבורי אי נעימות לשני. מצד שני יש לשאוף לגרום נעימות לשני, לפרגן, להאיר פנים, לעודד ולחזק, אם אמרו שהונאת דברים היא חמורה, אז אם הוא מחזק את השני הוא פועל דבר גדול מאוד - מידה טובה גדולה ממידת הפורענות (סנהדרין ק:).
ריבית ביטוי לאחדות
בפרשה נצטווינו על איסור ריבית – "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו). איסור ריבית הוא חידוש גדול של התורה. הרי איסור לא תגזול, זו סברה אנושית שלא לקחת ממון מהשני. אך ריבית זה בהסכמה, אדם מבקש הלוואה והמלווה מבקש תמורה על זה שהוא מלווה, הוא לא לוקח מהשני דבר בכוח, והתורה אסרה זאת וקראה לזה "נשך" – אתה נושך את השני. איסור ריבית חמור מאיסור גזל שהרי כמה וכמה לאווין נאמרו על איסור ריבית, ואמרו חז"ל שאיסור זה שקול כנגד כל המצוות, ובזכות זה ישראל נכנסים לארץ ישראל שנאמר: "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא כה, לז-לח). אתם שייכים לארץ כנען בגלל שאתם לא מלוים בריבית.
המהר"ל מסביר את גודל האיסור. הריבית פוגעת ביסוד האחדות של עם ישראל. אחד מלווה ועוזר לשני, זה מראה שאנו קשורים זה לזה, וזה עניינם של ישראל שהם עם אחד. ואם אדם לא מוכן להלוות לשני בלא תמורה זה הורס את האחדות, וכיון שמגמת ההלוואה היא כל כך גדולה שהיא מראה שאנו עם אחד הריסתו חמורה מאוד. ואומר ספר חרדים שב"שמע ישראל" אנו אומרים שה' אחד וענף מאחדות ה' זו אחדות ישראל. וכאשר אין אחדות בישראל זה פגם בהכרת אחדות ה'. לכן ענין האחדות הוא עצום וחייבים לשמרו, והריבית הורסת אותו.
ניתן ללמוד מכאן לעוד עניינים כגון: להשאיל אחד ולשני ולסייע לשני בגוף ובממון כדי לבטא את האחדות. ריבית בגימטריה תרי"ב זאת אומרת שמצווה זו שקולה כנגד כל המצוות כולם. ארץ ישראל מבטאת את אחדות ישראל בזה שיש לנו מקום אחד, ולכן יש קשר בין מצוות יישוב הארץ ומצוות ריבית. אתם מלוום ללא ריבית לכן: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים".
השמיטה – ביטחון בה'
מצוות השמיטה מחנכת אותנו לביטחון בה'. הקב"ה מצווה אותנו מצווה שקשה מאוד לקיימה. שנה שלמה לוותר על בעלות הקרקע, לא לגדל שום דבר, ללא ידיעה איך יתפרנסו ויחיו. והקב"ה מבטיח שבשנה השישית תצמח תבואה לשלוש שנים, אך צריך בזה ביטחון גדול בה'.
הזוהר בפרשתנו (כרך ג, קי:) כותב:
"בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהלים לז, ג), רבי חייא ורבי יוסי עמדו בדרך וראו שני אנשים שיצאו לדרך ארוכה. הופיע לפניהם אדם שלא אכל כמה ימים, ומבקש: אולי יש לכם מזון להחיות את נפשי, אחד מהם הוציא מילקוטו את האוכל שיש לו ונותן לו. אומר חברו מה אתה נותן לו, הרי יש לנו דרך ארוכה ובלי מזון זה לא תוכל להחזיק כל הדרך. ענה לו: מה אכפת לך הרי אדם זה רעב, צריך לתת לו. והוא מבקש עוד וזה נותן לו, ומבקש עוד ונותן עד שאותו אדם גמר לו את כל האוכל. ממשיכים בדרך ואותו אדם שנתן את מזונו ולא נשאר לו אוכל, נחלש ומתעייף ואומר שאין לו כוח להמשיך בדרך ונשאר לנוח, וחברו מתרחק אוכל המזונו וממשיך הלאה בדרכו. שני החכמים ראו את המקרה ואחד אמר לשני כנראה הקב"ה מראה לנו מציאות מיוחדת ואנו חייבים ללכת אחריהם ולראות מה קורה. והם רואים את זה שנתן את מזונו יושב תחת העץ ושרוי במצוקה. אמר רבי חייא אולי ניתן לו משלנו - ענה לו רבי יוסי חכה יש כאן משהו מיוחד, ואז הם רואים נחש שיורד מהעץ לכיוון האיש ששכב תחת העץ, ומגיע נחש מצד שני והורג את הנחש הראשון. אמר רבי יוסי על זה נאמר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב) (זוהר כרך ג, קי:)
אדם זה לא חשב הרבה ועשה צדקה בכל מאודו. הקב"ה הוא שסידר את האפשרות שאדם זה ייתן צדקה כדי שינצל ממות. ועל זה נאמר: "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב" תבטח בה' ואל תחשוב על יום המחר, יש לך אפשרות לעזור לשני, תעשה כך, אף שזה יכול לפגוע בך. ואז "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה". המעשה שהזוהר מספר הוא קיצוני, שהרי נאמר: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו) - חייך קודמים לחיי חברך (בבא מציעא סב.). קיצוניות זו היא של אנשים מיוחדים, אך עד למדרגה זו יש עוד הרבה מדרגות. הזוהר מסביר זאת ברעיונות עמוקים ואנו נבאר אותם בהסבר גלוי. כאשר אדם עוזר הוא מתחבר למעשה ה'. הקב"ה כל הזמן זן ומפרנס ומקיים את כל עולמו, גם אדם שנותן צדקה ומסייע לאחר הוא משתתף עם הקב"ה בקיומו של עולם. במעשה זה הוא נהיה נותן ויש לו השפעה על המקבלים ואז הוא נהיה "וּרְעֵה אֱמוּנָה" מלשון רועה צאן, אתה רועה את אלו שמאמינים בך. הרב מסביר באורות שעניינה של האמונה היא לנהל את המציאות על ידי שהיא מחברת בין אנשים למקור. ועל ידי הצדקה כל המציאות במידת מה מכוונת על ידי הנותן.
קיום המצוות מגלה שיש מלך
רעיון שני המובא בזוהר: כל עבודת ה' שלנו היא לייחד קודשא בריך הוא ושכינתא. יש כמה רמות בהסבר למושג שכינה. בפשוט, חז"ל אומרים לנו: אדם שעוסק בתורה שכינה כנגדו, עשרה - שכינה מקדימה לבוא (ברכות ו.), כל פעם שאדם עושה את רצון ה' - בזה ה' מתגלה. בזה שאדם מניח תפילין מתגלה שיש ריבונו של עולם שציווה אותנו להניח תפילין. אם למשל אדם אוכל אין כאן גילוי שיש מצווה כי אולי הוא אוכל כיוון שהוא רעב. כל מצווה שאדם עושה יש גילוי שכינה - הוא ציווה אותנו ואנו המצווים - עושים. אנו מתחברים עם המצווה. העולם הוא כולו בריאה של הקב"ה אך בלי שיתגלה בעולם שהוא ברא אותו העולם מנותק, וכאשר יש גילוי בעולם שיש בורא, אז העולם מתחבר לריבונו של עולם. לכן כאשר אדם מקיים מצווה הוא מחבר את העולם לקב"ה. זה חיבור קודשא בריך הוא ושכינתא. וזה עניינו של העולם להיות מחובר למקור, וממילא נמשך שפע וגודל כאשר העולם מחובר למקורו. החיבור צריך להיות כמה שיותר מושלם. כדוגמא לכך אומר הזוהר שאם אדם נמצא ללא אישה הוא פלגא דגופא, איש ואשה אינם שניים מחוברים, אלא דבר אחד מחובר. וכאשר הגוף שלם אנו אומרים: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן (סוטה יז.). אנו מחברים את י' שבאיש ואת ה-ה' שבאשה ומופיעה שכינה. כאשר דבר שלם יש גילוי שכינה. כאשר מחברים אחד ועוד אחד יש שניים, וכאשר יש חיבור שיוצר דבר אחד נוצרת מציאות חדשה, לא שני מספרים שמצטרפים.
כך כאשר העולם עושה את רצון ה', נוצר חיבור עם ריבונו של עולם ונוצר שפע גדול שיורד לעולם שהוא מציאות חדשה. "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ" (ישעיהו נב, ח) העינים שלנו צריכות להיות מחוברות עם העינים האלוקיות, וכך הפה והאזנים. חיבור זה נוצר על ידי שכל ישראל מקיימים את כל המצוות. המצוות הם כנגד רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של האדם, נמצא שכל מצווה מחברת עוד אבר ועוד אבר אל הקב"ה. וכך כל תרי"ג מצוות מחברות את כל המציאות כולה עם המקור האלוקי. ועניינם של ישראל לעשות חיבור זה. אדם מתחבר עם חברו על ידי המח והלב, וכך ישראל שעושים את רצון ה' על ידי המח והלב - מחברים את העולם למקורו.
דרגות בעבודת ה'
יש דרגות בנבואה. הזוהר אומר שיש נביאים שמופיעים בדרגת לבוש ויש נביאים המופיעים בבחינת הגוף כגון יד ה' או הופעה של פה "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב, ח). יש נביאים ששומעים את דבר ה' ויש שרואים, כמו יחזקאל שנאמר בו: "וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א). כל נביא מתחבר בנקודה הרוחנית שלו בבחינות האברים. כך גם יש מדרגות של תלמידי חכמים, יש פרד"ס – פשט, רמז, דרש וסוד. וכן בקרבנות ישנם מדרגות. יש מדרגות רוחניות כגון עבודת התפילה שתוקנה כנגד קרבנות, זו עבודה עליונה. דבקות של ישראל העומדים להתפלל אל ריבונו של עולם. אך צריך גם דבקות מעשית ובשביל זה יש בית המקדש ועבודת הקרבנות שהיא מחברת את המציאות המעשית אל מקורה. והרוחניות והמעשיות יחד עושים את החיבור השלם. בקרבנות יש מדרגות, וכנגדם דרגות ביושבים לפני חכמים. יש שאוכלים כביכול שיירי מנחות, ובעלי מדרגה גבוהה יותר אוכלים את המנחות עצמם שזה קרבן הבא מן הצומח. ומי שאוכל עופות הוא במדרגה יותר גבוהה, ויותר מזה מי שאוכל בשר צאן ובקר.
משל למלך שמביאים לו מתנות רבות מכל מיני סוגים ואחר כך הוא צריך לחלק זאת לעובדים. יש עובדים חשובים יותר ויש פחות, ויש גם כלבי שמירה שיש לתת להם מזון. מי שמביא קרבן שלא בכוונת הלב נותנים לכלבים, וכך כותב הזוהר שהאש שעל גבי המזבח פעמים שהייתה כפני אריה ופעמים כפני כלב. ומי שנותן יותר בכוונה ורצון, מתנתו ניתנת לעבדים. ומי שנותן בשלמות, אלו אנשי הסוד - הקב"ה בעצמו בא לקבל את המתנות ומניחם על שולחנו. מלמד אותנו הזוהר, שלפי מדרגת עבודת ה' שלנו היא תתקבל למעלה, וכל אחד רוצה שעבודת ה' שלו לא תיזרק לכלבים...
עבודת ה' יכולה להיות כעבד ויכולה להיות כבן. עבודת עבד היא משמעת, מה שהאדון אומר הוא מקיים ועושה. הוא בטל כלפי האדון ועושה זאת בלא לשאול, בין אם זה טוב לו או לא. בן הוא מסתובב בבית ונכנס לכל מקום, הבן יודע ומבין כל דבר ועושה את רצון אביו בשכל בהבנה ולא בכפיה. וזו עבודת ה' גבוהה מאוד שאדם עושה את רצון ה' כיוון שזה מה שטוב והוא מבין את הגודל והחשיבות של העבודה. אבל הזוהר אומר שיש צד מיוחד בעבודת העבד שאינה אצל הבן והיא: ההתבטלות, המשמעת המוחלטת גם כאשר הוא לא מבין. ולכן יש לעבוד את ה' גם כבן וגם כעבד, "אבינו מלכנו". בלימוד התורה אנו יותר מדגישים את אבינו, ומצד שני בתפילת שמונה עשרה אנו מדגישים את מלכנו, אנו בטלים כלפי ריבונו של עולם וזו בחינת העבד. זו עבודת ה' השלמה עליה מדבר הזוהר בפרשתנו.
אנו נמצאים מספר שבועות לפני חג השבועות והתכוננות לקראתו צריכה לעשות לנו משהו. יום זה הוא יום ההתחדשות של הברית ביננו לבין הקב"ה. אנו מתפללים ששבועות אלו יהיו מרוממים ונגיע לחג השבועות עם הכנות טובות, נתעלה בו ונמשיך ממנו אור גדול לימים הבאים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
