ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
הרבה רמזים נאמרו על פסוק זה. התורה היא כמעין המתגבר, כמו שנאמר הפוך בה והפוך בה דכולה בה 2 , ותמיד אפשר למצוא עוד טעם ועוד פירוש על הדברים האלו.
רש"י 3 מסביר את הפסוק שלכל שבט היה אות - כלומר דגל. יש מפה קבועה ובה צבעו של ראובן לדוגמא, וכך יודעים שזה שבט ראובן וכל בעלי הדגל הזה - שמעון וגד מצטרפים אליו. צבעו של יהודה היה אחר ושל דן צבע אחר ושל אפרים צבע אחר. צבע הדגל היה כצבע האבן שבחושן, וכך היו מזהים את מקום חניית השבט.
הרשב"ם 4 אומר דבר אחר. הוא מסביר שבכל דגל היה מצוייר סימן. לדוגמא: בדגלו של יהודה היה מצוייר אריה, שהרי "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" 5 , ובדגלו של יוסף היה מצוייר שור, שהרי " בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" 6 . הרמב"ן 7 משלים את דברי הרשב"ם לשתי הקבוצות הנוספות: דגל מחנה ראובן היה כצורת אדם המלקט דודאים 8 , ודגל דן היה בצורת נשר או נחש 9 , כמו שנאמר "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ" 10 .
יוצא כאן דבר נפלא: דגלי השבטים מקבילים לכיסא הכבוד, שגם בו היו פני הכרובים של אדם, אריה, שור ונשר 11 .
דבר נוסף אנו יכולים לראות בפסוק הזה, ונבאר על פי משל:
פעם היו שני עשירים מופלגים. לאחד היתה בת יחידה ולשני היה בן יחיד. והנה השתדך בן העשיר עם בת העשיר. באו שני העשירים הנכבדים ואמרו: "נעשה חתונה יפה. כמו שאחשוורוש עשה, "כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" 12 . בדרך כלל בחתונה מביאים לכולם אותו דבר: אותו סלט, אותו בשר, אותו בורקס וכו'. הם אמרו: "לא נעשה כך, אלא נסדר איזורים איזורים, ובכל איזור יהיו שולחנות לעדה אחרת. באיזור אחד ישבו הספרדים, ושם יגישו מאכל ספרדי מובהק: מטוגן, אפוי וחמוץ. באיזור אחר ישבו השולחנות, ושם יגישו אוכל אשכנזי: קוגל, טשולענט, געפילטע-פיש, דגים מתוקים, מה שהם אוהבים, משקאות מיוחדים. איזור שלישי למרוקאים, נעשה שם אוכל חריף, אוכל צבעוני. לתימנים יהיה איזור נוסף, ובו יגישו ממיני מאכליהם, קובנה, ג'חנון ושאר מיני אוכל עם סחוג. בא אדם לחתונה ורואה והנה בכל איזור יושבים אנשים בחזות אחרת. איזור אחד בו יושבים אנשים עם שטריימלים ומעילים - זה האיזור האשכנזי. באיזור אחר יושבים אנשים עם חליפות - זה האיזור הספרדי, באיזור אחד יושבים אנשים עם ג'לביות - זה המרוקאים, ובאיזור אחד יושבים התימנים עם בגדיהם המסורתיים. כל אחד ואחד ישב לו במקום שרוצה, ואז הוא מקבל את האוכל שמיועד לאותה קבוצה. העשירים עשו כך כדי לשמח את האנשים, שכל אחד ילך לאן שירצה. אבל בשעה שהרב מקדש את החתן והכלה - כולם עומדים מעורבבים, ואין חופה אשכנזית וחופה ספרדית. הכל אותם ברכות. נכון שבשעת האוכל והסעודה כל אחד יושב במקומו, אבל בשעת הברכות כולם ביחד מתאספים ושומעים את הברכות. וכך גם כשבא זמן השירים, זמן הריקודים - כולם שרים ורוקדים יחד. כך טבע העולם.
כך גם במחנה ישראל - בשעה שחונים נראה לכאורה מחנות מחולקים ושונים: זה דגל יוסף, זה דגל יהודה, זה דגל אפרים, זה דגל דן. וזהו שאומר הפסוק "איש על דגלו לבית אבותיו" - כולם חונים, כל אחד חונה על דגלו. אבל "מנגד מסביב לאוהל", בשעה שהם עומדים, הם עומדים מסביבו של אוהל מועד, כולם ביחד, כולם אותו הדבר.
וכך בתורתנו הקדושה. לכל אחד יש את השיעורים שלו. אחד מתרכז בלימוד מקרא, לימוד התורה שלו זה ה"חוק לישראל", השניים מקרא ואחד תרגום. אחד לומד מדרש, מתרכז בהעמקה בדברי רש"י ובמדרשים. אחד עניינו פלפול, הוא מקשה ומפרק בהוויות אביי ורבא. כל ישיבה ועניינה, כל קבוצה ודגלה. כל דתי ודתי עם הרב שלו, אבל כולנו ביחד. אנו עומדים מסביבו של אוהל מועד. כמו שכתוב 13 "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב". כל אחד בא לעבודתו בבוקר. יש פקיד, יש מנהל ויש סוחר, איש לא נוגע בעבודתו של האחר, בדגל של האחר. אבל בערב כולם מתכנסים, הסוחר עם הפקיד, כולם מתייצבים סביב לאותו אדם, לאותו חכם שיושב ומלמד תורה. מקטן עד גדול כולם חונים ביחד "מנגד סביב לאהל מועד יחנו".
עתה נוכל להבין את המדרש המופיע בגמרא 14 :
מעשה שהיה רבי יוחנן יושב ודורש שעתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שגודלן 30 אמות על 30 אמות. בערך 15 מטר על 15 מטר. והקב"ה יחקוק בהן חור כדי שישמש כשער, ברוחב 10 אמות ובגובה 20 אמות. שערים כאלה גדולים 5 מטר רוחב על גובה 10 מטר, ומעמידן בשערי ירושלים. וזה פלא פלאות. היה תלמיד אחד מסכן שלגלג ואמר: "תראה רבי, היום אם מוצאים אבן יקרה בגודל ביצה זה נחשב ליקר המציאות, ואיך ייתכן אבנים יקרות בגודל 30 אמה על 30 אמה?!". לימים הפליג הבחור הזה באוניה. עצרה האוניה באיזה אי. ראה מלאכים חוצבים באיזה הר. שאל: "מי אתם?" אמרו לו: "מלאכים". "מה אתם עושים פה?" ענו: "אנו חוצבים". שאל: "איזה אבנים אתם חוצבים?" ענו: "אנו חוצבים אבנים ומרגליות שהמה 30 אמה על 30 אמה וחוקקים בה, אנחנו המלאכים, פתחים של 10 אמות על 20 אמה". אמר: "דבר כזה הוא פלא, איך יכול להיות שהמלאכים עושים כזה דבר? איך תעשו דבר כזה? ומה תעשו בהם?". ענו: "אנו מביאים אותן ומעמידים אותן בשערי ירושלים". אמר להם: "אבנים האלה, למה?" אמרו: "עתיד ה' להעמידן בשערי ירושלים". אחרי כמה זמן חזר התלמיד לעירו. בא לרבי יוחנן ואמר: "רבי נאה לך, בעיני ראיתי, אם לא ראיתי בעיני שיש מלאכים שחוצבים אותם, לא הייתי מאמין!".
על פי הפשט הדברים הם כמו שהם, אנו אמונים על זה. כך בשעה ששומעים אגדה או מדרש, אפילו שומעים פלאי פלאות כמו דרשות רבא בר בר חנא שנמצאות בבבא בתרא, אנו מקבלים את האגדות ואת הדרשות כפשוטן. אבל מותר לנו להפוך אותם לרמזים. אם בשעה שאומר רבי יוחנן שמביאים אבנים טובות ומרגליות, זה לא סתם, זה לא בא להגיד שדווקא אבנים ושערים כאלה. הם באו לרמוז, ואין הכוונה דווקא לאבנים האלו.
מרבי אלעזר נלמד שרומזים לנו כאן למשהו: "אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל בָּנַיִךָ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךָ 15 , אֶל תִּקְרֵי בָנַיִךְ אֶלָּא בוֹנָיִךְ" 16 .
אבל, ריבון העולמים, כתוב "בניך", ואתה אומר "בוניך"?! אלא שהתורה וגם הנביאים והכתובים מדברים בפשט וברמז. לפי הפשט, אמרנו. אבל מה הרמז בדבר? מה הם אותם אבנים טובות ומרגליות והשערים של שערי ירושלים שהם 30 אמה על 30 אמה?
שערים אלה הם בתי כנסת, בתי המדרש. וזה הפלא של עם ישראל ושל ירושלים וזה הפאר, תפארתו לעולם. בשעה שאנשים רואים את ירושלים ביופיה ובהדרה ממה הם מתפלאים? ברור שההתפלאות שלהם היא רק מיופי בתי האולפנה, מיופי של בית הכנסת, של בתי המדרש, של מפעלים, מפעלי חסד, מפעלי רווחה, של ביה"ח, מוסדות חינוך מקצה עד הקצה. אלו הם האבנים הטובות והיפות של ירושלים. יבוא תייר שבא מאמריקה או נביא מי שנביא, ממה הוא יתפעל? מאבנים ישנות, דבר ישן, ענתיקה?! זה דבר פלא?! בארצו יש דברים כאלה, אבל הוא מתפעל בשעה שבא לעיר עם פנינים, עם יהלומים. ומי הם היהלומים הזוהרים שמתפעלים מהם? בשעה שכל אדם רואה מוסדות צדקה ומוסדות חינוך, בתי כנסת, מוסדות של תורה וחוכמה, (צריך לדעת שיש מאות כאלה בירושלים!) זה התפארת וההדר של ירושלים. ועל זה נאמר: "אמר ר' אלעזר, אמר ר' יוחנן תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם".
והאבנים הללו, בנייני ירושלים של תלמידי החכמים, התורה והחסד, סביבם יחנו כולם, והם מקרינים את תפארתה של ירושלים לכל העולם.
דרך אגב נספר סיפור על אבן אחת בירושלים:
בעיר העתיקה, לפני קום המדינה היה רב גדול, הרב שלמה דוד כהנא מורשא. הוא היה ניצול שואה וכשעלה לארץ מינו אותו לרב של העיר העתיקה. נתנו לו דירה בבית הכנסת אור החיים הקדוש (ברח' הארמנים למעלה). הוא התפלל בבית הכנסת של אור החיים הקדוש, אבל מידי שבת בשבתו היה הולך להתפלל בבית הכנסת המרכזי של העיר העתיקה, חורבת יהודה החסיד, והוא היה רב גם שם. מדי שבת בא הגבאי, לוקחו ומלווהו עד בית הכנסת, ואחרי התפילה מחזיר אותו. פעם אחת לא הזמינו את הרב כהנא לאסיפה של בית הכנסת. הרב לקח ללב, ותמה למה לא הזמינו אותו לאסיפה זו. בשעה שהגבאי ליווה אותו, אמר לו: "שמעתי שערכתם אסיפה, למה לא הזמנתם אותי?!". אמר לו: "כבוד הרב, את האסיפה הזו אנו עושים אותו מדי שנה ושנה, ואנו מזמינים אליה אך ורק את אלו שהיו באותו מעמד והצאצאים של אותם האנשים. מי הם אותם אנשים? ידוע שהערבים הפריעו לבנות את החורבה. לילה אחד בא הרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים, ואמר: "הלילה הערבים רדומים, כל אחד יביא אבן ונבנה ונקים המגדל, את הכיפה של חורבת ר' יהודה החסיד". וכך היה באמת והצליחו לבנות אותה. כל אחד הביא אבן על כתפו ובנו את החורבה של העיר העתיקה לפי פקודת רבי שמואל סלנט. את אותם אנשים שהשתתפו באותו בניין ושמו אבן מאבני ירושלים במקום הזה אנו מזמינים לאסיפה. כבודו לא היה בין האנשים אלו ורק מי שהיה מאלו ושם מאבני ירושלים בחורבה הוזמן לאסיפה, ולכן כבודו אל ייפגע". הרב לקח את זה ללב, שלא זכה להביא גם הוא אבן בחורבה.
והנה אחרי מספר חודשים אבן אחת זזה ממקומה, והיה חשש ליציבות המקום. אמרו לו: "אבן אחת זזה, יבוא כבודו ויאמר, האם צריך להוציא אותה ממקומה". באו מומחים ואמרו שצריך להוציא אותה ממקומה ולנקות את המקום. אמר: "טוב, תעשו מה שהפועלים אומרים, ואני אשאר כאן". אמרו לו: "כבודו ילך בינתיים לביתו", אך הרב כהנא סירב. והנה בזמן שבאו לשים אותה במקומה, רץ הרב ואמר: "אני אניח את האבן, כדי שגם לי תהיה הזכות לבנות אבן מחורבות ירושלים, וכל מי שזוכה לבנות מאבני ירושלים, זוכה לבנות את בית המקדש".
עוד על תפארתה של ירושלים נלמד מהסיפור הבא:
פעם אחת היה מלך אחד שביקש לבנות לו ערים לשבחו. לקח שני אדריכלים ואמר להם: "תוך שנה כל אחד יבנה עיר משוכללת ויפה, שלא חסר בה שום דבר". הסכימו האדריכלים וכל אחד לקח את המהנדסים והפועלים שלו, וכל אחד בנה את העיר, אחר בקצה הצפוני והשני בדרומי. כל אחד בנה לעצמו ואף אחד לא ידע מה בנה השני. בסוף השנה הלך המלך לראות. הלך בעיר שבנה האדריכל האחד וראה הוד והדר, רחובות רחבים, עיר יפה מאוד. והנה על ראש ההר מגדל. שאל: "מה זה?". אמר לו האדריכל: "יבוא המלך ויראה". ראה גדר חזקה מוקפת. שאל המלך: "מה הבניין הזה?". הסביר לו האדריכל שזהו מגדל האסורים ליד הארמון. הכל היה בפאר והדר, אבל מוקף חומה חזקה סביב שלא יוכלו לברוח. התפעל המלך, ושמר את זה בליבו. אחרי שבוע פנה לאדריכל השני ואמר: "אני רוצה לראות מה בנית?". ראה בתי מסחר, ראה בתי אולפנה, מוסדות מדרש וחינוך וגם כן התפעל מאוד. שאל אותו בשקט: "איפה המשטרה ובתי הסוהר פה?". אמר לו האדריכל: "עיר שמלאה מרגליות ופנינים ואנשיה מתורבתים, צריכים למשטרה ולמוסדות שיקום?!". המלך נדהם ואמר: "אתה צודק. אם נשקיע בפאר וביופי האמיתיים, של החינוך, החסד והאמונה - לא נצטרך לבתי הסוהר ולשמירה".
"יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" 17 ראה את הפנינים והמרגליות בירושלים. מה תראה בה? תראה את יופיה, את היופי הפנימי והמרגליות.
בערב בכותל כולם מכל הסוגים מתאגדים במעגל אחד ושרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" 18 . מרקדים לכבוד ירושלים, עיר הקודש.
אנו זוכרים מה אמר הלל הזקן ואבותינו בשמחתם בירושלים 19 : "אנו לי-ה ולי-ה עינינו", עליך אנו סומכים שתפדה אותנו.
לא לחינם האשכנזים אומרים "נקדישך... ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך, מתי תמלוך בציון לעולם ועד תשכון" 20 , וזו הבקשה שלנו.
מספרים על החפץ חיים שפגש את הרב ר' יוסף דוב סולוביצ'ק מבריסק שעזב את הרבנות, ולא רצה לחזור להיות רב. באו אנשים מבריסק וביקשו שיהיה רב. אמר: "אני קבעתי. אני לא אלך להיות רב". ביקשו ולא עזר. ראו אנשי בריסק שהרב לא רוצה. עמדו כולם בשער, ואמרו: "רבי, רבי, איך אתה יכול לסרב לנו, 25 אלף יהודים מחכים, ואתה לא רוצה לבוא?!". אמר לאשתו: "תביאי את הכובע, את המגבעת". החפץ חיים ראה מעשה זה ונאנח: "אם הרב מבריסק נחפז, כי חיכו לו 25 אלף איש, אנו יושבים ואומרים, מתי תמלוך בציון. אנו אומרים לה', עם ישראל כולם מחכים לך, איך אתה יכול לחכות עוד? מתי? מתי תמלוך בציון?".
ברור שאנו מאמינים שאכן ה' ישמע את תפילות עם ישראל ובקרוב ממש יחזיר שכינתו לציון ויראנו בבניינו וישמחנו בתיקונו.
כמו שחיבר המשורר באחד השירים: "הכותל כותלנו/ הקשיבה שומענו/ עוד נעלה אליך/ בנערינו ובזקנינו/ ונשוב אליך".
" לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" 21 .
^ 1.במדבר ב', ב'
^ 2.אבות ה', כ"ב
^ 3.פירוש רש"י עה"ת במדבר ב',ב'
^ 4.פירוש רשב"ם עה"ת במדבר ב', ב'
^ 5.בראשית מ"ט, ט'
^ 6.דברים ל"ג, י"ז
^ 7.פירוש הרמב"ן עה"ת במדבר ב', ב'
^ 8.עיין בראשית ל', י"ד
^ 9.עיין תרגום יונתן במדבר ב', כ"ה
^ 10.בראשית מ"ט, י"ז
^ 11.עיין יחזקאל א', י'
^ 12.אסתר א', ח'
^ 13.תהילים ק"ד, כ"ג
^ 14.בבא בתרא עה.
^ 15.ישעיהו נ"ד, י"ג
^ 16.ברכות סד., נדרים סו:, יבמות קכח:, כריתות כח:, וסימן לדבר: מימרא זו מופיעה בסיומן של מסכתות "בניך" - "ב"רכות, "נ"זיר, "י"במות, "כ"ריתות. ונוהגים לומר מימרא זו גם אחר פיטום הקטורת בסוף תפילת שחרית.
^ 17.תהילים קכ"ח, ה'
^ 18.בקשה מסוף סדר פסח
^ 19.משנה סוכה ה', ד'
^ 20.קדושה לשחרית של שבת בנוסח אשכנז/ספרד
^ 21.ישעיה ס"ב, א'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
