ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
מדוע ציוותה התורה לקחת לטהרת המצורע 2 ציפורים?
על כך עונה רבי יהודה בן לוי בגמרא 2 : "הוא עשה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט".
יש קשר הדוק בין פיטפוט הציפור לבין פיטפוט האדם.
כשהאדם מדבר לשון הרע או מוציא שם רע הרי שהוא עושה מעשה ציפור, שהרי ציפור הדרור אינה מקבלת מרות ואינה ממושמעת כפי שאמר רבי ישמעאל 3 : "למה נקרא שמה צפור דרור? מפני שדרה בבית כבשדה", כלומר אינה מקבלת עול אילוף ודיור בשובך והיא חיה את חייה בבית כמו בשדה- אין הבדל. שמה של הציפור הזו הוא דרור מלשון חירות. היא ציפור שכל הזמן מפטפטת, בבית ובשדה ללא שום מעצורים. כך אותו אדם שלא שומר פיו ולשונו אינו מבחין בין בית לשדה. הוא אינו ממושמע ומדבר ככל העולה על רוחו ולא מבחין בין לשון הטוב ללשון הרע, בין הוצאת שם טוב להוצאת שם רע.
התורה מלמדת אותנו מוסר השכל ללמוד מן הציפור הזו שהיא קטנה ועדינה שוקלת מספר מועט של גרמים אבל עושה מפטפטת בהיקף רחב מאוד וקולה נשמע למרחוק.
מסופר במדרש 4 על מלך פרס שחלה, ורופאיו אמרו לו שהדרך היחידה שהוא יכול להתרפאות היא על ידי שיביאו לו חלב של לביאה לשתות, ובחלב הזה יש סגולות רפואיות מיוחדות שירפאו אותו. אבל מי מוכן להסתכן לחלוב לביאה?! ואיך יצליח אדם לגרום ללביאה, מלכת החיות, שתסכים שיחלבו אותה?! לכן פרסם המלך שמי שיצליח להביא לו בקבוק של חלה לביאה - יקבל ממנו עושר גדול ויתמנה למשנה למלך. היה אדם חכם אחד שהיה לו ניסיון באילוף, והוא הסכים למשימה, בתנאי שיתנו לו עדר של עיזים. הלך לגוב האריות, ומרחוק זרק לפני הלביאה עז. שמחה הלביאה ואכלה את העז. למחרת התקרב האיש עוד כמה צעדים, ושוב זרק לפני הלביאה עז למאכלה. וכך בכל יום התקרב יותר ונתן ללביאה עוד עז, עד שאחרי חודש הלביאה התרגלה שהוא מביא לה לאכול, ולא איימה עליו, ונתנה לו להתקרב אליה, ואפילו ללטף אותה. אז הוציא האיש את הבקבוק מכיסו, ובעוד הלביאה אוכלת - חלב אותה בעדינות והחזיר את הבקבוק המלא לכיסו וחזר למלך.
בדרך נח באכסניה אחת, ובעודו ישן חלם חלום. בחלומו היו כל אבריו מתווכחים ביניהם מי ראוי לפרס הגדול של המלך. הרגליים אמרו: "אנחנו הלכנו את כל הדרך הארוכה, בלעדינו לא היה החלב מגיע למלך!". אמרו הידיים: "אנחנו חלבנו את הלביאה, בלעדינו לא היה החלב מגיע למלך!". העיניים אמרו: "אם לא היו מראים לכם את הדרך, לעולם לא הייתם מגיעים ללביאה!". המוח אמר: "אלמלי חכמתי לא הייתם מצליחים לתכנן איך לחלוב את הלביאה!". והנה קמה הלשון. צחקו כל האיברים ואמרו: "מה את רוצה? את הבזוייה באיברים. גרה במקום חשוך ורטוב, אין בך עצם, ואת הקטנה מכולם!". אמרה להם הלשון: "מחר תראו שאני מושלת בכם, ובלעדי אין לכם תקומה".
למחרת בבוקר הגיע האיש לפני המלך והכשילו פיו, ואמר למלך: "הנה הבאתי לך חלב כלבה!". כעס המלך מאוד: "אני שלחתי אותך להביא לי חלב לביאה, ואתה מהתל בי להביא לי חלב של כלבה, שכל אחד יכול להביא מביתו!". ציווה המלך להוליך את האיש לתלייה. בדרך ראה האיש את המשך החלום, ובו כל האיברים בוכים ומודים בפני הלשון שהכל בידיה. אמרה להם הלשון: "עכשיו תראו שיכולה אני להציל אתכם!". ביקש האיש שיחזירו אותו לפני המלך, כי יש לו ערעור. וכך אמר לפני המלך: "אדוני המלך! מה לך ממה שאמרתי. בדוק אם החלב ירפא אותך. ולו יהיה כן שהוא חלב כלבה - אם ריפא אותך, זה העיקר. ועוד, שבאמת זה חלב של לביאה, ומה שקראתי לו חלב כלבה הוא מפני שיש שפות שבהם קוראים ללביאה כלבה, וזו היתה כוונתי". קיבל המלך את דבריו, שתה את החלה ונרפא מחוליו, ונתן לאיש את הפרס.
מכאן למדנו ש"מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן" 5 . הלשון, למרות קטנותה, יש לה השפעה גדולה. וכך הציפור הקטנה, למרות קטנותה עושה רעש גדול, ומכאן ילמד האדם את גודל ההשלכות של הדיבור.
אומרים חכמים בתלמוד שיראת שמיים היא השער הראשון שדרכו יכנס האדם ללימוד התורה 6 מפני ש"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" 7
מה היא יראת שמיים ?
את זה נכל להבין על פי דברי הכתוב בספר שמות במכת הברד 8 :
"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים: וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה".
התורה מציינת לנו בפירוש שהירא את דבר ה' הכניס את עבדיו ואת מקנהו לבתים ומי שלא ירא את דבר ה' השאירם בחוץ. אולם התורה בחרה לומר שמי שלא ירא שמיים הוא הוא מי שאינו שם ליבו. נמצא שמי ששם לב הרי הוא ירא שמיים.
ומה ה' דורש מאיתנו כדבר ראשון?
"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם" 9 .
כשיש לאדם יראת שמיים הרי שהוא שם לב שהוא לא לבד. הקב"ה נמצא בכל מקום. וממילא הוא לא מדבר לשון הרע ולא מוציא שם רע, שהרי הקב"ה נמצא לידו ממש. הוא שם לב לזה. וכך מביא הרמ"א בסעיף הראשון בשולחן ערוך 10 : "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד 11 , הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה' 12 , מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד".
לכן מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים ועושים רושם טוב וחיובי, ואינם בגדר פיטפוטי דברים בעלמא.
וכך אמרו על כך רבותינו 13 : "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעין, שנאמר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וגו' 14 ".
מסופר על הרב צבי יהודה קוק, שהיה ראש ישיבת מרכז הרב ובנו של הרב קוק, הרב הראשי האשכנזי, שפעם בישיבתו היו כמה בחורים שבשעת התפילה, בחזרת הש"ץ או בקריאת התורה, היו מדברים זה עם זה. לא שחס ושלום היו מדברים דברי הבל, לשון הרע או דברים של חול, אלא היו מדברים בדברי תורה. היו מדברים בקושיות ובתירוצים בנושאי המסכת שנלמדת בישיבה. כך הוא דרכו של יצר הרע, שמתחפש לצדיק, ואפילו בדברי תורה מוצא הוא דרך להכשיל את האדם. הרב קוק ראה את הדבר וקם ודרש והוכיח, כיוון שהדבר אסור 15 , לפי ש"זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד 16 ". אחרי כמה ימים חזר הדבר ונשנה שוב, ושוב גער בהם הרב. בפעם השלישית שזה קרה, הרב מיהר בסוף התפילה ולא נשאל לברך את התלמידים בבוקר טוב ולענות לשאלותיהם, אלא יצא מבית הכנסת לחדר צדדי ושם חלץ את תפיליו. התלמידים שדיברו ראו כך ונבהלו, והחליטו שילכו לפייס את הרב. הלכו ומצאו את הרב יושב ובוכה. נבהלו מאוד ואמרו: "כבוד הרב, ימחל לנו, אם לא שמענו בקולו הרי זה רק מתאוות הלימוד, ויותר לא נחזור לטעותינו ואנחנו מקבלים עלינו בלב שלם לחזור בתשובה". ענה להם הרב בבכי: "לא עליכם אני בוכה, אלא על עצמי אני בוכה. הרי אמרו חז"ל שמי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ואני הוכחתי אתכם פעם ופעמיים ולא נשמעו דברי - שמא אין בי יראת שמיים חס ושלום! על זה ראוי לבכות".
כך גדולי ישראל חששו ליראת השמיים שלהם, קל וחומר שאנחנו, אזובי הקיר, צריכים להתחזק ביראת שמים, ובזכות כך ישמעו דברינו.
^ 1.ויקרא י"ד, ד'
^ 2.ערכין טז:
^ 3.שבת קו:
^ 4.מדרש שוחר טוב ל"ט, ב'-ג'
^ 5.משלי י"ח, כ"א
^ 6.עיין שבת לא.-לא:
^ 7.תהילים קי"א, י'
^ 8.שמות ט', כ'-כ"א
^ 9.דברים ה', כ"ו
^ 10.שו"ע או"ח א', א'
^ 11.תהילים ט"ז, ח'
^ 12.ירמיהו כ"ג, כ"ד
^ 13.ברכות ו:
^ 14.קהלת י"ב, י"ג
^ 15.כנפסק במשנה ברורה קכ"ד, י"ז: "יש להיזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ...לא יפה הם עושים, שאם הלומדים יפנו ללמודם, עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין לש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה ח"ו, נמצאו מחטיאין את הרבים", ע"פ שו"ע הרב קכ"ד, ו', וכתב שם לגעור בהם.
^ 16.שבת י.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
