ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם בן רוחמה חזוט
וְאָמַר עוֹד (אבות שם): חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת 1 . וּמְאֹד יֵשׁ 2 לְהַפְלִיא עַל זֶה, אֵיךְ דִּבֵּר הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי דְּבָרָיו בְּחָכְמָה וְהַשְׂכֵּל, שֶׁאָמַר: חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ, וּמַה הוֹסִיף הַתַּנָּא בְּזֶה שֶׁאָמַר חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ? אֲבָל בֵּאוּר עִנְיָן זֶה, שֶׁבָּא לוֹמַר כִּי דָּבָר זֶה, מַה שֶּׁנִּבְרָא הָאָדָם בְּצֶלֶם אֱלֹקִים, 3 גָּרַם לוֹ הַחִבּוּר וְהַדְּבֵקוּת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיָּצָא אֶל הַפֹּעַל מַה שֶּׁהוּא חָבִיב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁהָיָה מְקַבֵּל הָאָדָם הָאַהֲבָה וְהַחִבּוּר מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְפִיכָךְ אָמַר: חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ כו'. וְרוֹצֶה לוֹמַר, 4 שֶׁנּוֹדַע לוֹ הַחִבָּה הַזֹּאת, וְיָצְאָה אֶל הַפֹּעַל הַגָּמוּר. וּמִפְּנֵי כָּךְ מֵבִיא הַכְּתִיב (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וְאֵינוֹ מֵבִיא מִקְּרָא (בראשית א, כז): וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, כִּי אֵין רְאָיָה כִּי נוֹדַע לוֹ הַחִבָּה. אֲבָל שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ 5 (בראשית ט, ו), וּבָזֶה נוֹדַע לָאָדָם הַחִבָּה, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל זֶה הַשּׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם נֶהֱרַג, וְהִנֵּה נוֹדַע לָאָדָם חִבָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן מֵבִיא מִקְּרָא (דברים יד, א) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא הֵבִיא בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב), כִּי לֹא מָצָאנוּ שֶׁנּוֹדַע לְיִשְׂרָאֵל הַחִבָּה הַזֹּאת. אֲבָל מַה שֶּׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל: לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם 6 (דברים יד, א), בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, 7 בָּזֶה נוֹדַע לְיִשְׂרָאֵל הַחִבָּה שֶׁהֵם בָּנִים לַמָּקוֹם.
וְעוֹד יֵשׁ לְךָ לָדַעַת, כִּי מַה שֶּׁאָמַר: חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ, כִּי הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין חִבָּה שֶׁהִיא נוֹדַעַת לְשֶׁאֵינָהּ נוֹדַעַת, וּלְכָךְ אָמַר: חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת, כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל שֶׁהַחִבָּה הִיא יְתֵרָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִיא נוֹדַעַת, וְאֵינָהּ אַהֲבָה מֻסְתֶּרֶת. וְדָבָר זֶה בָּרוּר.
וְהוֹסִיף לוֹמַר: חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם 8 , כִּי דָּבָר זֶה שֶׁנָּתַן לָהֶם הַתּוֹרָה שֶׁהִיא חֶמְדָּה, הוּא גּוֹרֵם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא אוֹהֵב שֶׁלָּהֶם, וּמִפְּנֵי זֶה הַחִבָּה בְּפֹעַל וּבִשְׁלֵמוּת.
________________________________
עוד אמר רבי עקיבא, חיבה יתירה נודעת 1 לו שנברא בצלם. יש 2 להתפלא על ניסוח דבריו, שנאמרו בחכמה מופלאה, מדוע הוסיף לומר חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, הרי כבר אמר חביב אדם שנברא בצלם? ביאור הענין, רבי עקיבא בא לומר, שבריאתו בצלם 3 היא סיבת הדבקות בקב"ה, והדבקות בקב"ה היא הגילוי בפועל של בריאת האדם בצלם, היא מגלה על החביבות של האדם אצל הקב"ה, לכן הוסיף לומר חיבה יתירה נודעת לו וכו'. כלומר, 4 נודעה החיבה היתירה כאשר יצאה אל המציאות. מסיבה זו הביא את הפסוק: כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ולא הביא את הפסוק: ויברא אלוקים את האדם בצלמו, כי מפסוק זה אין ראיה שנודעה החביבות. אבל מהפסוק: שופך דם האדם באדם דמו ישפך 5 כי בצלם אלוקים עשה את האדם, מוכח היטב חביבות האדם, שהרי מפני חביבות זו נהרג האדם שהוא שופך דם האדם. וכן בפסקה הבאה, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו', הביא את הפסוק: בנים אתם לה' אלוקיכם, ולא הביא את הפסוק: בני בכורי ישראל. כי מהפסוק בני בכורי ישראל לא נודעת החיבה. אבל מפסוק בנים אתם וכו' נודעת החיבה, כי בתחילת הענין ציווה: לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, 6 מפני שבנים אתם לה' אלוקיכם. 7 בצווי זה נודעה החיבה לישראל שהם בנים למקום.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
85 - פרק י"א חלק כ"ג
86 - פרק י"א חלק כ"ד
87 - פרק י"א חלק כ"ה
טען עוד
עוד אמר רבי עקיבא, חיבה יתירה נודעת להם 8 שניתן להם כלי חמדה. דברים אלו באו להסביר מדוע הקב"ה אוהב את ישראל, בפועל ובשלמות, וזאת מפני התורה שניתנה להם.
ביאורים
רבי עקיבא ממשיך ומתאר את מעלתם של ישראל במהלך המשנה במילים: 'חיבה יתירה נודעת'. מה באו מילים אלו להוסיף על גבי מה שנאמר קודם לכך באותה משנה "חביב האדם"? מה משמעות החיבה הזאת וכיצד היא באה לידי ביטוי? לדברי המהר"ל, הביטוי 'חביב האדם' הוא ביחס אל הפוטנציאל שגלום בעצם בריאת האדם בצלם; ואילו הביטוי 'חיבה יתירה נודעת לו' הוא ביחס אל המימוש של הפוטנציאל. ההיבראות בצלם גרמה לכך שיצאה מדרגת האדם אל הפועל באופן שנעשה האדם לכלי קיבול לאהבה האלוהית. המעלה הרוחנית שהיא הצלם, יצרה את האפשרות שהקשר בין ישראל לה' יתברך יבוא לידי ביטוי. המעלה הרוחנית הזאת אפוא היא ההתאמה שקיימת בין ישראל לה' יתברך. [ממש כשם שכאשר אנו מוצאים באדם אחר תכונות אופי זהות לנו, אנו חשים קרבה ואהבה אליו. כך, כביכול, התכונות שבאות לידי ביטוי אצל ישראל על-ידי הצלם (כגון, גילוי שמו ומגמותיו של ה' בעולם), מאפשרות את החיבה היתירה, את הדבקות, השייכות והקרבה לה']. המהר"ל מבאר שזאת גם הסיבה שהפסוקים שנבחרו כדי לבאר את הקרבה על-ידי התנא מבטאים יחס מעשי מיוחד ולא רק הבעת תכונה ללא השלכה מעשית הנגזרת מן התכונה. כך באיסור לשפוך דם מצד מעלת האדם, וכן באיסור להצטער על המת יתר על המידה (לא תתגודדו). בשני הציוויים מתגלה החיבה בפועל ממש. כאשר הקב"ה פונה אל האדם (או: אל ישראל) בציווי הנגזר מחיבתו היתרה, בזה גילה לו (או: להם) את החיבה היתרה. אם-כן, התנא לימדנו בתוספת המילים 'חיבה יתרה נודעת' שכאשר קיימת חיבה גדולה מאוד, אזי מטבע הדברים היא איננה נשארת בצורה נסתרת, אלא היא יוצאת אל הפועל ופורצת. זוהי עדות לחיבה בדרגה גבוהה. על פי עיקרון זה בונה המהר"ל את הנדבך הבא: "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה". חיבת ישראל נודעה בשיא מעלתה על-ידי נתינת התורה. ההתקשרות של ישראל אל ה', נותן התורה מתאפשרת על-ידי התורה שהיא הגורם המסייע לנו להידבק ברצון ה' ובחכמתו. בדרך זו מתגלה חיבת ה' לעמו ישראל.
הרחבות
* להודיע שבחיו של מקום
בִּשְׁבִיל שֶׁהַחִבָּה הִיא יְתֵרָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִיא נוֹדַעַת, וְאֵינָהּ אַהֲבָה מֻסְתֶּרֶת. הגמרא אומרת: "לדעת כי אני ה' מקדִשכם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם'. מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו". ממשיכה הגמרא ושואלת: הרי ישראל הכירו בכך שהשבת ניתנה להם מאת הקב"ה, ומדוע צריך להוסיף פסוק מיוחד 'לדעת', פסוק בו משה מודיע שהשבת מהקב"ה. התירוץ הוא שאמנם על שבת הם ידעו, אך לא על מתן שכרה הרב, שגם הוא מהקב"ה, ואותו גילה משה [שבת י:]. מכאן למדים שיש חשיבות בהודעה על הטובה, ולא די בעשייתה.
הרב קוק מוסיף לנו נדבך להבנת הגמרא: ישנן מתנות שאין בהן עומק מיוחד, וניתן להשיג את כל המתנה בלי התבוננות יתרה. התינוק יכול לתפוס בשכלו שקיבל פת, ושהיא מאוד טעימה, אך אינו מסוגל לתפוס את רגש הידידות שהיווה את המניע לנתינת המתנה. אשר על כן, יש צורך ליידע בעניין המתנה את אמו של התינוק וזאת כדי שתדע להעריך את הרגשות שהביאו לנתינתה. כך גם השבת, בה גנוזים סודות גדולים, שנוגעים לבריאת העולם ולדרך להביא את העולם לתכליתו. לולא היה מגלה משה את 'מתן שכרה', היינו נשארים עם עוד יום מנוחה, ולא יום שהוא "מעין עולם הבא" [ברכות נז:] ו"זכר למעשה בראשית" [שמות רבה יט, ז]. לכן היה צריך הקב"ה לגלות את סודה למשה – "לדעת כי אני ה' מקדִשכם" [עין איה, שבת א, א, טו-טז].
לעילוי נשמת הענה פערל בת נעכה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
