ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- סדרי הדין והדיון
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' גדעון ליכטרמן ז"ל
המחלוקת בתוקף דיני ממונות בזמן הזה
בתחילת מסכת סנהדרין 1 עוסקת הגמרא בהרכב בית דין לדיני ממונות. מבואר בגמרא כי מן התורה יש צורך בשלשה דיינים סמוכים, אלא שבזמן הזה אין סמוכים, וכיום ניתן לדון דיני הלוואות וכן דיני ממונות שכיחים מכח 'שליחותייהו קעבדינן' 2 , כלומר בימינו נחשבים הדיינים שלוחים של הסמוכים ומכוחם הם דנים.
הטור 3 כותב שתוקף 'שליחותייהו קעבדינן' הוא מדרבנן בלבד. לעומתו כותב הנתיבות 4 שנראה לו שיש לכך תוקף דאורייתא, אלא שהדבר נמסר לחכמים. ראיותיו הם מכך שהמושג 'שליחותייהו' לא נאמר רק ביחס לדיני ממונות, שעל כך אפשר לומר 'הפקר בית דין הפקר', אלא גם ביחס לקבלת גרות, וממילא יש לכך נפק"מ גם לתחום האיסורי, שאם קידש הגר אשה וקידשה אח"כ אדם אחר אין קידושי השני תקפים, ואם נאמר ש'שליחותייהו' מועיל רק מדרבנן - הרי אין כח ביד חכמים להפקיע איסור תורה! ראיה דומה מביא הנתיבות מכך שניתן לכפות על גט, ואם מהתורה הגט אינו גט יוצא שחכמים מתירים אשת איש. הנתיבות מסיים שאמנם הרמב"ן כתב שבקידושין מועיל הדבר מכח הכלל 'אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה', אך כותב על כך שזהו דוחק, שא"כ היו צריכים לפרש זאת, שהרי יש לכך כמה השלכות 5 .
מדוע כדי לברר דיני ממונות יש צורך בבית דין?
כדי להבין את המחלוקת, נעסוק בשאלה יסודית נוספת: מהו פשר השוני בין דיני ממונות להוראת איסור והיתר? בהלכות איסור והיתר יכול כל מורה הוראה לברר את ההלכה ויש לסמוך על דבריו, ואם כן מדוע בדיני ממונות לא יהווה פסק של תלמיד חכם פסק מחייב?
ניתן לומר שאמנם כדי לברר את ההלכה אין צורך בבית דין, כמו בדיני איסור והיתר, אך אי אפשר לכפות את ביצוע הדין ללא בית דין, כאשר אחד מבעלי הדין מתנגד.
אפרושי מאיסורא
אלא שלכאורה גם כדי לכפות אין צורך בבית דין, וזאת משום החובה 'אפרושי מאיסורא' - כל אדם מחוייב להפריש את חבירו מעשיית איסור! בעל 'תרומת הדשן' מוכיח שחובה זו אינה רק של בית הדין אלא של כל אדם מישראל, וזאת מהגמרא 6 שאומרת שעבד נרצע שהגיע זמנו להשתחרר אך הוא רוצה להישאר עם אשתו מותר לאדונו להכותו להפרישו מאיסור, ואם חבל בו פטור "דעביד דינא דקודשא בריך הוא". תרומת הדשן מוסיף שמטעם זה מותר, למשל, לאדם להכות את אשתו כדי להפרישה מאיסור אם מקללת את הוריה ואינו צריך להביאה לבי"ד, ואפילו אם אין היא עוברת בקום עשה אלא רק נמנעת מלקיים, ומוסיף שודאי לכתחילה יש להשתדל לפעול בדרכי נועם. המהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' 7 מביא את תה"ד ומוסיף שדין זה נאמר לכל אדם מישראל שרואה את חבירו עובר איסור, ואף אם חבירו עובר בשב ואל תעשה.
המהרש"ל מוסיף סייג חשוב, שדין זה שייך רק באדם שידוע שהוא ירא שמים ועושה זאת לשם מצווה ולא להנאתו, שאם לא כן כל אדם ריק יכה את חבירו על דבר תוכחה, שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. מכל מקום, מבואר בדברי המהרש"ל שאין צורך עקרוני בבית דין כדי להפריש מאיסור, אפילו בשב ואל תעשה, ונמצא שעדיין עלינו להבין לשם מה יש צורך בבית דין כדי לדון דיני ממונות.
אלא שדברי המהרש"ל אינם מוסכמים. הרמב"ם 8 פוסק שמהתורה דיין אחד כשר (ובפשטות לשיטה זו אין צורך בדיין סמוך, כמבואר בגמרא וברש"י 9 ), ועל דבריו הקשו האחרונים - אם כן מדוע אמרה הגמרא, והרמב"ם עצמו פסק זאת 10 , שבזמן הזה דנים רק מכח 'שליחותייהו', הרי בלאו הכי אין צורך בסמוכים? תירץ הקצות 11 שאמנם כדי לדון גם אחד כשר, כדיני איסור והיתר, אך כדי לכפות את הדין יש צורך בבית דין. הקצות מסתמך בדבריו על דברי התוספות 12 שכתבו שהדרשה 'לפניהם - ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיית הדין. על כך הקשה הנתיבות - הרי לכפות יכול כל אחד משום 'אפרושי מאיסורא', וכשם שרואים בדין מי שאינו רוצה לעשות סוכה שמכין אותו עד שתצא נפשו! וביאר הקצות שיטתו במשובב נתיבות שרק במצוות עשה נאמר הכלל 'מכין אותו עד שתצא נפשו', ומה שבמצוות לא תעשה אפשר להפריש מאיסור - אין היתר להכות עד שתצא נפשו, וגם עצם האפשרות לכפות את חבירו במצוות לא תעשה היא רק ביחס לאדם שעובר בידיים על איסור, אך כאשר מדובר בשב ואל תעשה - יש צורך בבית דין לשם כך.
נמצא לסיכום שנחלקו האחרונים: לדעת הקצות אין אפשרות לכפות דין בדיני ממונות ללא בית דין, ולדעת המהרש"ל הנתיבות אין צורך בבית דין.
על דברי הנתיבות הקשה הקצות מדברי התוספות המפורשים שביארו שהדרשה 'לפניהם ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיה. האור שמח 13 בהלכות ממרים הולך בשיטת הנתיבות, ותירץ שדין זה נכון רק בדברים שצריך בהם את רצונו של האדם, כמו בכפייה לתת גט או להפריש קרבנות, שבזה רק בית דין יכול לברר שהרצון הפנימי של האדם הוא לקיים את המצווה, אבל בדברים אחרים כמו החזרת ממון לבעליו כל אחד יכול לכפות את דין התורה 14 .
החת"ס 15 מחלק בין חוקים למשפטים. באופן עקרוני, כל אדם מחוייב למחות על עבירות, ואם אינו מוחה למרות שיש כח בידו הרי חל עליו "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". ומוכיח החת"ס שאין צורך לשם כך בבית דין מהפסוק "ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מהאיש ההוא", הרי שגם 'עם הארץ', גם מי שאינו בית דין אסור שיעלים את עיניו. ומסיים ש"אין בין בית דין לאדם אחר מישראל ולא כלום, ובית דין שהזכירו בכל מקום (כגון 'קטן אוכל נבילות בי"ד מצווים להפרישו', 'קטן שלא מלו אביו בי"ד מצווים למולו' ועוד) לישנא דעלמא", משום שבדרך כלל לבית דין יש כח לכפות.
החת"ס ממשיך שדברים אלו הם רק ביחס לחוקי התורה. לעניין המשפטים - כלומר דיני גזילות, וכן הוצאת אשה מיד בעלה - יש צורך בבי"ד, כפי שלמדו חז"ל 'לפניהם ולא לפני הדיוטות'. ומוסיף החת"ס שגם בדיני המשפטים אין צורך בבית דין אלא כדי לפסוק את הדין כך שיהיה ניתן לכופו, אך אחרי שפסקו הדיינים את הדין ובעל הדין מסרב נראה שעבר על מצוות "ושמעת אל השופט", וכל אדם יכול לכופו משום כך.
מהו גדרו של ההבדל בין חוקים למשפטים? אפשר להבין זאת בשני אופנים. ניתן להבין שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לדיני איסור והיתר, אלא שבדיני ממונות לא תמיד ברור עם מי הצדק, ורק לבית הדין יש סמכות לברר את הפסק ולהחליט שפלוני חייב. אולם יתכן שכוונתו שהוצאת ממון שונה משאר כפיות, משום גזירת הכתוב 'לפניהם'.
אפשר לומר שזו גזירת הכתוב ללא טעם, אך אפשר להבין שבית הדין נדרש כדי לכפות את בעלי הדין לבוא לדין .
אם נבין כך, עולה שגם אם כח הכפייה הוא מצד שליחותייהו, מכל מקום עצם הפסק הוא דאורייתא, ונפק"מ כאשר הצדדים באו בהסכמה, או בדיעבד - כשכפו שלא כדין.
הקרית ספר 16 (המבי"ט) מחדש חידוש גדול, ואומר שהצורך בסמוכים הוא רק כשיש סמוכים, שאז אסור לדון בפני אחרים, אבל אם אין סמוכים כל אדם כשר, וניתן לדון גם דברים שאינם שכיחים. אם נאמר שהצורך במומחים הוא רק בכפיה לבוא לדין, שזה עניין טכני, אזי קל יותר להבין את חידושו. כמובן שגם אם נבין כך אין דבריו מוכרחים, והם חידוש גדול.
בית הדין - מברר או יוצר?
ניתן להציע הסבר חדש לשאלה האם כח שליחותייהו הוא מדאורייתא או מדרבנן.
כאמור, אפשר לומר שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לאיסור והיתר, ובשני סוגי הדינים תפקידו של בית הדין הוא לברר את דעת התורה. לפי הבנה זו ניתן לומר כי התורה היא המחייבת, והדיין רק מגלה את דין התורה 17 . באופן דומה, מביא האמרי בינה 18 את דברי הראב"ן, שמשמע מדבריו שכיום אפשר לדון רק בדינים שנפסקו כבר ע"י הסמוכים, ומשמעות 'שליחותייהו' היא שאנו מודיעים את פסק דינם של המומחים. נמצא לפי דבריו ש'שליחותייהו' אינו כח עצמאי של בי"ד, ולשיטה זו ניתן ללכת צעד נוסף ולומר שכל תפקיד בית הדין הוא בירור מה התורה אומרת.
אולם ניתן להבין שבדיני ממונות בית הדין אינו רק מברר את ההלכות אלא גם יוצר אותן. לא תמיד מסתכם תפקידו של בית הדין בחיפוש ההלכה המתאימה למקרה שלפניהם, ופעמים רבות קיימים צדדים לכאן ולכאן, ובית הדין נדרש להכריע 19 . זו משמעות השאלה אם שליחותייהו דאורייתא או דרבנן: אם בית הדין מברר אזי אין צורך עקרוני בבית דין, אולם אם בית הדין יוצר את ההלכות הרי שרק סמוכים יכולים לעשות זאת.
נפק"מ בשאלה זו היא דיונו של ההר צבי 20 ביחס לקבלת עדים: לפני הרב פרנק הובא לדיון מקרה שבו שני עדים העידו לפניו שפלוני קידש אישה ואחד מהם הוא גיסו של המקדש. גיס אמנם פסול לעדות מדרבנן אך כשר מדאורייתא, ובאופן פשוט משום כך יש לחשוש לקידושין. אך אם נאמר ש'שליחותייהו' הוא רק מדרבנן אפשר לומר שחז"ל נתנו כח לקבל היום עדים רק בעדים כשרים, ולא לעדים שפסולים מדרבנן, וממילא אין טעם לתת גט. בהמשך הסיפור העד חזר בו, ואף כאן עולה נפק"מ בין האפשרויות, שכן אם ניתן היום לקבל עדות מדאורייתא אין אפשרות לעד לחזור בו - כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, אך אם קבלת עדות כיום היא רק מדרבנן יתכן שיכול הוא לחזור בו.
^ 1 דפים ב – ג.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
