ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְכֵן: ב' אֲלָפִים יְמֵי הַמָּשִׁיחַ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לַמָּשִׁיחַ, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן, 1 בְּכָל תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם. רַק בְּאֵלּוּ ב' אֲלָפִים אַחֲרוֹנִים הֵם יְמֵי הַמָּשִׁיחַ. שֶׁהַזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא מְיֻחָד אֶל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וּבְתוֹךְ אֵלּוּ ב' אֲלָפִים שָׁנָה זְמַן 2 הַכָּשֵׁר לָזֶה שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ. הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁהַזְּמַן אֲשֶׁר הוּא מְיֻחָד לַמָּשִׁיחַ, שֶׁיִּהְיֶה מְאַחֵד אֶת הַכֹּל, הוּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁהוּא הַשְׁלָמַת יְמֵי עוֹלָם. וְאִם כֵּן, לֹא יִקְשֶׁה אִם כָּל כָּךְ מְעַכְּבִין עִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ, מִפְּנֵי שֶׁהַזְּמַן אֲשֶׁר רָאוּי לוֹ הוּא בָּאַחֲרוֹן מִן הַזְּמַן, וְהוּא מְיֻחָד אֵלָיו, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב (משלי טו, כג). וְלֹא אָמְרוּ: ב' אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, רַק לְעִנְיַן זֶה, שֶׁאֶפְשָׁר לָבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּאֵלּוּ ב' אֲלָפִים. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר: שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְלֹא אָמַר, שְׁנֵי אֲלָפִים מַלְכוּת הַמָּשִׁיחַ, וְלָמָּה תָּלָה זֶה בְּיָמִים, אֲבָל מִפְּנֵי כִּי רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי שְׁנֵי אֲלָפִים הֵם הַיָּמִים שֶׁאֶפְשָׁר לָבוֹא בָּהֶם הַמָּשִׁיחַ, כִּי כְּבָר הוּא חֵלֶק הָאַחֲרוֹן מִן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, שֶׁרָאוּי שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ בַּחֵלֶק הָאַחֲרוֹן מִימֵי הָעוֹלָם. וְאִם יִשְׂרָאֵל זוֹכִים זְכוּת גָּדוֹל מְאֹד אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ בִּתְחִלַּת חֵלֶק הָאַחֲרוֹן מִימֵי הָעוֹלָם, אֲבָל אִם אֵינָם זוֹכִים זְכוּת גָּדוֹל, אֵינוֹ בָּא רַק בַּזְּמַן שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא זְמַנּוֹ הַמְיֻחָד לוֹ וּמוּכָן לוֹ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה. וְכַאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק וְתָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ, יוּסַר מֵעָלֶיךָ חֶרְפַּת 3 הַמְחָרְפִים עִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְיִשְׂמַח לִבְּךָ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְנוּ. וְכֻלָּם הֵם בְּרוּרִים וַאֲמִתִּיִּים לְכָל אִישׁ מַשְׂכִּיל. וְעוֹד יִתְבָּאֵר בַּפְּרָקִים שֶׁלְּפָנֵינוּ בְּעִנְיַן אֲרִיכוּת הַגָּלוּת, וְהֵם גַּם כֵּן דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת.
________________________________
וכן אלפיים שנות משיח, רצונם לומר, שאלו שנים בהן ראוי לבוא המשיח, וקודם להן לא יתכן בשום פנים שיבוא המשיח, 1 אפילו יעשו ישראל תשובה ומעשים טובים. רק אלפיים השנים האחרונות ראויות להיות ימי המשיח, ובתוך אלפיים השנים הללו, הזמן האחרון, הוא 2 הראוי לביאת המשיח. אם כן התבאר, שהזמן הראוי לביאת המשיח, שהוא המאחד את כל הבריאה, הוא בסוף הימים, שנשלמים ימי העולם. אם כך אין להקשות על עיכוב ימי המשיח, לפי שראוי שיבוא רק בסוף הזמן, שזה הזמן הראוי לו, ודבר בעיתו מה טוב. מה שאמרו שני אלפים ימות המשיח, אין הכוונה שכל התקופה היא תקופת משיח, אלא שבתוך התקופה הזו יש אפשרות שיבוא המשיח. לכן אמרו שני אלפים ימות המשיח, ולא שני אלפים מלכות המשיח. תקופה זו נקראת ימות המשיח, ללמד שאלו ימים בהם אפשר שיבוא המשיח. שנים אלו הם החלק האחרון של ימות העולם שבהם יבוא המשיח, אך אינם מלכות המשיח, כי לא בהכרח שבכל התקופה הזו תתגלה מלכותו. אם לישראל תהיה זכות גדולה, הם יזכו שהמשיח יתגלה בתחילת אלפיים השנים הללו. אם לא תהיה להם זכות גדולה, המשיח יתגלה בזמן הראוי והמוכן לכך. אם תדקדק בדברים שאמרנו, תוסר ממך חרפת הגויים, 3 המחרפים אותנו על התעכבות גילוי המשיח, וישמח לבך בדברים שאמרנו. כל מה שאמרנו ברור ואמיתי לאיש משכיל. בהמשך יתבאר עוד בענין אריכות הגלות וגם מה שיתבאר הם דברים אמיתיים.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
92 - לימוד שבועי באמונה כ' סיון - כ"ו סיון תשע"ה
93 - פרק כ"ז חלק ה'
94 - פרק ל"ב חלק א'
טען עוד
הדיבור על האמונה בביאת המשיח ועל הציפייה לו, שגורים מאוד על לשוננו. הנטייה הטבעית שלנו היא 'שיהיה כבר טוב', אנו כמהים למציאות טובה יותר ומושלמת יותר מזו הקיימת, וכן להתגלות מלכות ה' בעולם. זו הסיבה שאנו מצפים בכליון עיניים לביאתו של המשיח, ומזכירים זאת לעיתים קרובות.
ציפייה זו לעיתים גורמת לנו אכזבה. פעם אחר פעם אנו מצפים ומחכים, והמשיח מתעכב. עד כדי כך שהיו כאלה שלאחר ציפייה ארוכה ואכזבה התייאשו מביאתו.
המהר"ל עוסק כאן במהותם של הימים שלאחר ביאת המשיח. מלך המשיח מבטא את גילוי מלכות ה' בעולם בסופו של התהליך הארוך. לאחר שהעולם זכה להתקדם ולהתעלות במשך יותר מארבעת אלפים שנה מגיע הזמן הראוי למלכותו של המשיח שהוא 'שיא' מסוים של העולם. כל עוד העולם לא הגיע אל היעד שאליו הוא אמור להגיע אין הוא ראוי לבואו של משיח. ארבעת אלפים השנים הראשונות של העולם מיועדות לעשייה ולהתקדמות של העולם אל עבר המטרות שאותן קבע לו הבורא. אלפיים השנים האחרונות אמורות להיות אלו שבהן יבוא המשיח. שנים אלה הן השנים שבהן העולם מגיע אל ייעודו, ובהן הקב"ה ממליך את המשיח. מראש הוגדר שהמועד של ביאת המשיח יגיע במהלך אלפיים השנים הללו, אך ייתכן שהזמן המדויק יגיע בתחילת התקופה וייתכן שבסופה. הדבר תלוי בנו, עד כמה נזכה לקדם את העולם ולהביאו אל יעדו. ככל שנזכה לקדם אותו יותר, כך ימות המשיח יגיעו מהר יותר.
העובדה שהעולם מתקדם לכיוון יעד מוגדר, שהשגתו תביא את המשיח, מעניקה לנו הרבה יותר רוגע והבנה שעבודת ה' שלנו מקדמת אותנו אל יעד זה.
הדבר דומה למסלול ריצה ארוך ומפרך, שתחילתו וסופו הוגדרו מראש. כל עוד הרצים בו מבינים שהמסלול המתוכנן טרם הסתיים, הם אינם כועסים או מאוכזבים מכך שטרם הגיעו אל היעד, גם אם קשה להם מאוד, שהרי הם יודעים שיש לריצה שלהם יעד שהוגדר מראש, ובכל מאמץ שעושים לצעוד צעד נוסף הם מתקדמים אליו.
הרחבות
* מתי צריך להגיע המשיח
זְמַן הַכָּשֵׁר לָזֶה שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ. ה מהר"ל מסביר שאין כוונת חז"ל באומרם 'ב' אלפים משיח' שהמשיח יבוא בתחילת שנים אלו, אלא שבזמן זה יכול המשיח לבוא. בדומה לכך מבאר גם רבי יצחק אברבנאל : "ובעלי ריבנו (הנוצרים) הוכיחו שתהיה ביאת המשיח בסוף האלף הרביעי ושיהיו ב' האלפים האחרונים כולם אחר ביאתו. כיון שנאמר בברייתא "ושני אלפים ימות המשיח" ושלא יתכן לומר שיבוא המשיח בתוך ב' האלפים האחרונים ההם באיזה זמן מהם, לפי שאם היה כן לא היו ב' האלפים האחרונים בעניינם שוים לשני האלפים הראשונים ולא לאמצעים (ששניהם היו מתחילתם ועד סופם)". אחת מהוכחותיו שאין לומר כן היא מפני שחז"ל עצמם התבטאו נגד חישוב הקץ ואמרו: "תפח עצמן של מחשבי קיצין" [סנהדרין צז:], כיצד ייתכן שכאן קצב לנו התנא את זמן ביאתו? ועל כן מבאר שהיה מקובל אצל חז"ל בעניין ביאת המשיח שלושה זמנים: " הא' גבול זמן המנע בואו, והוא הזמן שתעמוד האומה בגלות בחיוב והכרח... והב' גבול זמן אפשרות בואו... שתהיה באפשרות ביאת המשיח, אם יזכו ישראל בתשובה ובמעשים טובים יבוא משיח ואם לא יזכו תתאחר ביאתו עד תום גבול כל אותו הזמן האפשרי. והג' גבול זמן חיוב בואו והיא העת המוגבלת שנגזרה מלפניו יתברך שלא תעבור שלא יבא בו אלא שעל כל פנים יבא ולא יאחר". [ישועות משיחו א, א].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
