ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
כשהיה מקדים דברים לתלמידיו, שבאו לעסוק לפניו בספרי חכמת הנסתר, היה רגיל לומר בפניהם: מצאנו (חגיגה טו:/ ובמקביל - ירושלמי), שארבעה נכנסו לפרד"ס – בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. "שמעו נא יקירי לבבי, וזכרו והיזהרו מאד – כשמציצים נפגעים, כשנכנסים לפני ולפנים ביסודיות – נכנסים בשלום ויוצאים בשלום".
אינה דומה התמונה המצטיירת בעיני המציץ הצצה חטופה, לתמונה המצטיירת בעיני המתבונן התבוננות מעמיקה וממושכת. ואם כך הדבר במראות גשמיים, הרי שיש עניינים רוחניים מעמיקים, שרק בהתבוננות ממושכת בכוחנו לעמוד על טיבם.
בשעה שבאו ישראל לבקש לשלוח מרגלים לתור את הארץ, אומר משה (בפרשת דברים) – "וייטב בעיני הדבר". מכאן מדקדקים, שהיוזמה הוטבה בעיני משה, אך לא בעיני ה'. לפיכך, ה' מצווהו – 'שלח לך אנשים', לך – לדעתך, אך לא לדעתי.
אם כך – מדוע בכל זאת הוטבה הבקשה בעיני משה?
נראה, שכוונת משה בשליחת המרגלים הייתה שונה מכוונתם של המרגלים. משה חזק מאד היה בתכונת – 'הראיה', ובפרט בתחום – 'ראיית הארץ'. משה מבקש לראות את ה'- "הראני נא את כבודך", ומקבל זאת רק בצורה חלקית – "וראית את אחורי, ופני לא יראו". וזאת מפני, שאיש לא יכול לראות את פני ה' בעודו בחיים – "כי לא יראני האדם, וחי".
ומדוקדקים הדברים – 'וחי', כל זמן שחוצצת בפני משה, מחיצת הגוף, לא יוכל לראות פני ה', אך עם מותו והידבקותו בשכינה – יראה. ובכל זאת, משה לא התאווה למוות, הוא העדיף להוסיף ולחיות, והתחנן לראות... לראות פני הארץ הקדושה. "ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה את הארץ..". ואכן, הדבר האחרון שעשה משה בחייו הוא לראות את פני הארץ – "ויראהו ה' את כל הארץ..".
ראיית הארץ הקדושה היא ראיית פני ה' מחיים. הקב"ה מסתכל בארץ תדיר, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה...", ומי שמסתכל בארץ ישראל מסתכל בעיני ה' תמיד – "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". (דומים הדברים לעולי הרגלים לבית המקדש. על מקום המקדש נאמר – "והיו עיני וליבי שם כל הימים", ולפיכך יש מצווה לראות את המקום ברגל, "יראה כל זכורך", ו'כשם שבא לראות – כך בא ליראות', כמביט עין בעין בעיני השכינה). כששניים מסתכלים זה לזה בעיניים, קשר עין, זהו המבט העמוק והפנימי ביותר.
משה שמח בכך, שהמרגלים ילכו ויראו את הארץ. בטוח הוא, שמבט עיניהם יגרום להם לחבבה, יראו וייראו. לפיכך, מצווה הוא עליהם – "וראיתם את הארץ". תראו, תתבוננו, תעמיקו. הראייה עמוקה היא, אך לשם כך זקוקים להביט ולהתבונן באריכות, ואט אט לחשוף את יופייה וטובה של הארץ. וכך מציע להם משה – "עלו זה בנגב, ועליתם את ההר", התחילו בנגב היבש, המשיכו בהר, וכך תחשפו אט אט לכל יופייה וקדושתה של הארץ.
אולם, המרגלים נהגו אחרת. הם הלכו 'לתור' את הארץ במקום 'לראותה'. הפועל – 'לתור', חוזר על עצמו בפרשייה זו פעמים רבות. הם תרו – חיפשו. מי שמחפש חפץ שאבד, אין לו זמן להתבונן לעומק, הוא תר במהירות אחר העניין, ועובר למקום הבא. המרגלים באו והתבוננו בשטחיות, הם רק 'הציצו', ולכן נפגעו ומתו. מי שמביט בארץ במבט שטחי, לא זוכה ליופייה וטובה, ואלו התוצאות.
לפיכך, הפרשה מסתיימת בפרשת ציצית. על פתיל התכלת בציצית נאמר – "וראיתם אותו... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..", תראו ולא תתורו. הראיה העמוקה מנטרלת את המבט השטחי, התר וחומד את הצד החיצוני.
(ואכן, בפרשת דברים, אומר משה רבינו על שליחות המרגלים: "וישיבו אותנו דבר... טובה הארץ... ולא אביתם לעלות". משה, הרואה המעמיק, כלל לא שמע את העשירייה החוטאת, הוא שמע רק את יהושע וכלב המצהירים – "טובה הארץ מאד מאד").
ובדורנו, דור פלאי הטכנולוגיה המחנכים את האדם למבט שטחי וקופצני, דור 'אתרי' האינטרנט, בהם תרים כל היום, עלינו לחדש את מידת 'הראיה', הראיה המעמיקה. ראיית איש את אשתו, עם את ארצו, וכולנו ביחד – ראיית פני משיח ופני ה' המשיב שכינתו לציון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
