ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
חז"ל לימדונו שפרה אדומה חוק היא, כפי שרש"י מביא כבר בתחילת הפרשה: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חוקה. גזירה היא מלפניי ואין לך רשות להרהר אחריה".
לאמור, המסקנה מהעובדה שמצוות פרה אדומה היא חוקה, היא שאין לעסוק בטעמה. על אף קביעה זו, רבים ניסו להבינה ולתת לה פשר. בדברינו לא תהיה מטרתנו להיות שותפים לניסיונות אלה. אולם היבט אחד במסר של הפרה האדומה נרצה להבין: היחס בינה לבין המוות.
המוות מזוהה אצלנו עם הטומאה. המת הוא אבי הטומאה, השרץ והנבלה המתים מטמאים. אפילו טומאת הנידה מופיעה במקום שבו הוחמצה ההזדמנות ליצירת חיים. אולם מה המסר של טומאה זו בשבילנו, החיים? מה מלמדת אותנו טומאת המוות? ואולי נוסיף: מה אנו מרגישים כלפי המוות?
הרש"ר הירש מתייחס לפסוק אחד בפרשה ולשני קשיים לשוניים בו: "כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טימא ונכרתה הנפש ההִוא מישראל". מדוע, שואל הרב הירש בפירושו, מתארת התורה שהנטמא נוגע "בנפש האדם"? צריך היה להיות נוגע "בנפש אדם", לא במת מסוים או מיודע שיש להקדים לו ה"א הידיעה?! ועוד, הוא מוסיף, למה "אשר ימות"? הלא מדובר באדם שכבר מת, לא באדם שעתיד למות.
וזוהי תשובתו: "נפש אדם" היא נפשו של אדם יחיד. כנגד זה "נפש האדם" היא נשמת האדם בדרך כלל (באופן כללי), היא נפשו של האדם באשר הוא אדם. "האדם אשר ימות" איננו אדם שמת אלא האדם שסופו למות, האדם באשר הוא בן תמותה. ולפי זה, "נפש האדם אשר ימות" היא נפש האדם שסופו למות, שהמוות שולט בו.
האדם העומד אל מול גופתו של מת בודד נטמא. הטומאה זאת היא תחושת החידלון, הסופיות. תחושה שגורמת לאיבוד החיות שבו, איבוד חדוות החיים ואהבתם. מה משמעות יש להם לחיים אם הם ארעיים, ובשלב מסוים הולך האדם לבית עולמו?! האדם עלול להרגיש כי מה יתרון לו לכל עמלו שהוא עמל תחת השמש?
זו תחושתו של מי שעומד אל מול "נפש האדם אשר ימות".
לנצח את תחושת החידלון
תפקידה של הפרה האדומה הוא לסמל את העובדה שאנחנו יכולים לטהר את טומאת המוות. שניתן גם ניתן להתגבר עליו.
כך גם הסביר הרב הירש את הקשר שבין פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים המתוארת מיד לאחריה: "והנה אמרו חכמים: 'למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מועד קטן כח ע"א); ולמדנו מכאן גם אמת גדולה זו: כדרך שמצות פרה אדומה מורה שהאדם הוא בן אל-מוות ובעל חירות מוסרית, כן מיתת הצדיקים מורה על שני אלה. אכן רק עיוור לא יראה שגופת הצדיק היא רק לבושו של אדם שנסתלק לעולמו - והשליך מעליו את אדרתו".
כולנו יודעים שמיתת הצדיק לא סיימה את השפעתו בעולם. אברהם אבינו, משה רבנו, הלל ושמאי, אביי ורבא, הרמב"ם ורש"י לא סיימו את השפעתם עם מיתתם. הם חיים וקיימים.
לא מכבר חשבתי לעצמי כמה פעמים בכל יום מזכירים יהודים בכל רחבי העולם את שמו של רש"י. אין לי ספק שהוא מוזכר למעלה ממיליון פעם בכל יום! הרי אם נכפיל את מספר לומדי התנ"ך והגמרא בכל יום וכמה פעמים הם מזכירים את רש"י בכל יום, נגיע למספר מדהים זה, המתייחס לאדם שחי לפני קרוב לאלף שנה! את המסר הזה מלמדת אותנו גם הפרה האדומה, זו שנשרפת וגופה כלה, אך אחרי מותה היא מטהרת מטומאת המוות.
את המסר הזה מלמד אותנו אחד מעשרת הרוגי מלכות, ר' חנינא בן תרדיון (עבודה זרה יח ע"ב). בזמן שהרומאים מעלים אותו באש ביחד עם ספר התורה. וכשתלמידיו שואלים אותו: "מה אתה רואה?" כשכוונתם: מהו המסר שאתה רואה, מה יש לך לומר לנו בשעה קשה זו? הוא עונה להם: "גוילין נשרפים ואותיות פורחות באויר". כלומר את המעטפת החיצונית, את הגוף, אפשר לשרוף. אך הרוח נצחית היא, פורחת באוויר, ואותה אי אפשר להכחיד.
מאותה גמרא לומד הרמב"ם את ערכה של מצווה אחת. אם מקיים אדם אפילו מצווה אחת בכל דקדוקיה ובכוונה מלאה, זוכה הוא לעולם הבא. שכן כאשר ר' חנינא מספר לר' יוסי בן קסמא על מקרה אחד שבו הידר במצוות צדקה, אומר לו ר' יוסי: מכאן שאתה בן העולם הבא. הגוף כלה אך הרוח, האותיות, המצוות שהאדם צובר בעולם הזה, פורחות באוויר ומתגברות על החידלון של המוות. את המסר הזה מלמדת אותנו גם הפרה האדומה.
הכותב הוא ראש בית המדרש ב'שערי משפט'
ורב קהילות 'עדת בני ישראל' ו'עלומים' ברעננה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
