ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
גם האומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות, מודה שהעולם יושלם על פי הטבע
כְּבָר בֵּאַרְנוּ, כִּי אַף לְמַאן דַּאֲמַר אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר יוֹתֵר רַק שֶׁלֹּא נִהְיֶה אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים וְלֹא יוֹתֵר, כִּי דָּבָר זֶה אֵין לוֹמַר כְּלָל. אֲבָל לֹא יִהְיֶה הָעוֹלָם 1 מֻטְבָּע בֶּחֳמָרִים כַּאֲשֶׁר הוּא עַתָּה, וְיִסְתַּלֵּק הַיֵּצֶר הָרַע מִן הָאָדָם, וְיַטּוּ הַבְּרִיּוֹת לֵב אֶחָד לַעֲבֹד אֶת יוֹצֵר הַכֹּל. כִּי לְמַאן דַּאֲמַר אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ רַק שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, יִהְיֶה הָעוֹלָם נוֹהֵג עַל פִּי טִבְעוֹ וּמִנְהָגוֹ בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, וְלֹא יִהְיֶה נוֹהֵג שֶׁלֹּא עַל פִּי הַטֶּבַע, רַק יִהְיֶה נוֹהֵג בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם אֶפְשָׁר בַּטֶּבַע, רַק שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל צַדִּיקִים. וְכָךְ לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, אֵין סָפֵק שֶׁיִּהְיֶה בִּרְכַּת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בַּכֹּל, 2 שֶׁהִיא מוּכֶנֶת לִבְרָכָה בַּכֹּל, אִם לֹא שֶׁהַחֵטְא גּוֹרֵם. וּבְסִפְרֵי (ספרא בחוקותי פרשה א, א): וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת. אָמְרוּ בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, הָיוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִין מִלֵּילֵי שַׁבָּתוֹת (עַל) {לְ}לֵילֵי שַׁבָּתוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ 3 חִטִּים כִּכְלָיוֹת, וּשְׂעוֹרִים כְּגַרְעִינֵי זֵיתִים, וַעֲדָשִׁים כְּדִינְרֵי זָהָב. צָרְרוּ מֵהֶם חֲכָמִים וְהִנִּיחוּ דֻּגְמָא לְדוֹרוֹת, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם. וְכֵן אוֹמֵר (ירמיהו ה, כה): כִּי אִם עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם, עַד כָּאן. הֲרֵי הַבְּרָכָה מוּכֶנֶת לָהּ הָאָרֶץ, אִם לֹא הָיָה הַחֵטְא. וְאִם כֵּן בִּזְמַן הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה הַבְּרָכָה בָּאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר הָאָרֶץ מוּכֶנֶת בְּעַצְמָהּ.
________________________________
בפרק מו בארנו, שגם לדעה כי אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, אין הכוונה שההבדל היחיד בין העולם הזה לימות המשיח, רק שלא נהיה אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים. אלא גם לשיטה זו בימות המשיח 1 העולם לא יהיה חומרי כמו שהוא עתה, ובתקופה זו היצר הרע לא ישלוט באדם וכל הבריות יחדיו יעבדו את הקב"ה. כוונת האומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, שבצדדים החומריים העולם יתנהל על פי טבעו, ואף שדברים אלו אינם נוהגים עתה. ההבדל המשמעותי הוא שיהיו כולם צדיקים. וכן לענין הברכה שתהיה בעתיד, אין ספק שגם לדעתו יתקיימו כל ברכות הארץ הקדושה, 2 שכן הארץ מצד טבעה ראויה לברכה זו, אלא שהחטא גרם שלא תצא ברכתה אל הפועל. כן שנינו בספרא על הפסוק: ונתתי גשמכם בעיתם, בלילי שבתות. אמרו בימי שמעון בן שטח, היו הגשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שהיו 3 החיטים בגודל כליות, ושעורים כגרעיני זיתים, ועדשים כדינרי זהב, ולקחו מהם חכמים והניחום לדוגמא לדורות עתידים, להודיע שאין הדברים עתה כן מפני שהחטא גורם לכך. וכן נאמר: עוונותיכם הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם. למדנו שהברכה ראויה היא לארץ, ואין הדברים כך בפועל, כי החטא גורם. אם כן בזמן המשיח תהיה הברכה בארץ, כי ראויה לכך הארץ.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
115 - פרק ל"ו חלק ה'
116 - פרק נ' חלק א'
117 - פרק נ' חלק ב'
טען עוד
הקדמה
הפרק שבו נעסוק בימים הקרובים מבאר את משמעות ימות המשיח ומהם ציפיותינו לשינוי בימים ההם, שאנו כל כך מייחלים שיבואו.
בגמרא במסכת סנהדרין נחלקו האמוראים, רב ושמואל, איך ייראו ימות המשיח. רב סובר שבימות המשיח יתנהל העולם באופן ניסי, וכדברי הנביא ישעיה: "והריחו ביראת ה'... והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע...וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... ושעשע יונק על חור פתן" [ישעיה יא].לעומת זאת, שמואל סובר שאף שימות המשיח הם פסגת ימי העולם הזה, בכל זאת: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד". בימות המשיח הטבע ינהג כמנהגו אלא שאומות העולם לא ישלטו בישראל אלא ינהגו בהם בכבוד. הרמב"ם מסביר [הלכות מלכים פרק יב] שלדעת שמואל הפסוקים בספר ישעיה נאמרו כמשל למצב שבו יהיה העולם שלם ויסור ממנו יצר הרע, כמאמר הכתוב "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך". וכמו שאמרו חז"ל שבימות המשיח האנושות כולה תסור מהתאוות ומהאגואיזם, ועל ידי כך יהיה שלום בין האומות. בזמן שאומות העולם תהיינה פנויות ממלחמות – העולם ישוב להיות דבק בתכלית, דהיינו ידיעת ה'.
דווקא דעתו של שמואל, המתבררת בפרק זה, חושפת בפנינו את המדרגות הגבוהות שאליהם העולם יכול להגיע בתוך גבולות הטבע.
ביאורים
ימות המשיח הם תכלית העולם הזה. בתקופה זו העולם יגיע לשיאו, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. השינוי בעולם לא יהיה רק בתחום המדיני, בו עם ישראל יזכה לעצמאות, יתר על כן, העולם יהיה זך יותר – גם הטבע עצמו יהיה זך יותר, וממילא יהיו לו יכולות שלא היו קיימות בו במצב הרגיל. המהר"ל מחדש שאין זה שינוי שחורג מגבולות הטבע, אלא הטבע עצמו יתעלה ויושפע מהמדרגה הרוחנית של העולם.
אנו רגילים לחשוב שהטבע אותו אנו מכירים כיום הוא טבעו הרגיל של העולם. חכמים מלמדים אותנו שאין זה מדויק. בימי שמעון בן שטח, שהיה הדור טהור, הטבע גידל פירות ענקיים. חכמי אותו דור שמרו מפירות אלה לדורות כדי להודיע שזהו הטבע הרגיל. הטבע שברא ה' מיועד לייצר פירות מבורכים, עסיסיים וגדולים – אלא שהחטא גרם. הטבע מושפע מהמצב הרוחני. כאשר ישנה ירידה רוחנית גדולה – הברכה המיועדת לטבע אינה חלה, והטבע מייצר פירות קטנים, מה שלנו ייראה כיום פירות 'רגילים'. כך אירע בחטא אדם הראשון, שהושפע הטבע (לרעה) וקוללה האדמה "וקוץ ודרדר תצמיח לך". זוהי התוצאה של החטא, שירד העולם מדרגתו ונתערבו בו סיגים, ועל כן אין הארץ יכולה להצמיח פירותיה בעין יפה. גם בהמשך ההיסטוריה אנו רואים זאת: "משחרב בית המקדש לא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות " [סוטה ט יב]. הטבע הופיע בצורה מצומקת כיוון שהשכינה נתרחקה והטבע לא התברך.
לעתיד לבוא, יגיע העולם למדרגה הגבוהה ביותר שלו – מצב שבו יסור יצר הרע ותמלא הארץ דעה את ה'. העולם יהיה זך וטהור יותר וה' ישרה שכינתו בו. כשיש השראת שכינה יש ברכה, וכל החסמים שמנעו את הברכה מלחול יסורו והטבע יהיה מבורך כפלי כפליים ממה שאנחנו מכירים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
