ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
דוד שלום בן סיגל
אולם, לכאורה זהו דבר תמוה. הרי זה פסוק שאמר בלעם הרשע מתוך מגמה לקלל את ישראל. אם כן, כיצד אנו משתמשים בדבריו, ולא עוד אלא שפותחים בהם את התפילה?!
המהרש"ל (שו"ת המהרש"ל סימן ס"ד) אכן לא אמר "מה טֹבו" מסיבה זו:
ובבוקר כשאני בא לבית הכנסת מתחיל אני בפסוק 'ואני ברֹב חסדך' ומדלג הפסוק הראשון 'מה טֹבו אֹהליך', שאמרו בלעם ואף הוא אומרו לקללה.
ואכן, בכמה מן הסידורים הראשונים נוסח זה של "מה טֹבו" אינו נמצא (אבודרהם בתחילת התפילה ובשער השמיני; כלבו). מאידך, מצאנו כבר בסידור רב עמרם גאון את הנוסח של "מה טֹבו" (וכן במחזור ויטרי):
הנכנס לבית הכנסת אומר 'מה טֹבו אֹהליך יעקב משכנֹתיך ישראל. ואני ברֹב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך'.
טעם הדבר מצוי בגמרא בסנהדרין (שם), האומרת שמתוך ברכותיו של בלעם הרשע ניתן ללמוד מה התכוון לקלל. מדברי הגמרא עולה שכמעט בכל הברכות בלעם הצליח בכוונתו לקלל. אמנם באותו דור לא התקיימו קללותיו, אך במהלך הדורות הן באו לידי מימוש. וכאמור, בלעם הצליח כמעט בכולן – פרט לאחת: "מה טֹבו אֹהליך יעקב, משכנֹתיך ישראל":
אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות (במדבר כ"ד) – 'מה טֹבו אֹהליך יעקב', לא תשרה שכינה עליהם – 'ומשכנֹתיך ישראל', לא תהא מלכותן נמשכת – 'כנחלים נטיו', לא יהא להם זיתים וכרמים – 'כגנֹת עלי נהר', לא יהא ריחן נודף – 'כאהלים נטע ה' ', לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – 'כארזים עלי מים', לא יהיה להם מלך בן מלך – 'יזל מים מדליו', לא תהא מלכותן שולטת באומות – 'וזרעו במים רבים', לא תהא עזה מלכותן – 'וירֹם מאגג מלכו', לא תהא אימת מלכותן – 'ותנשא מלכותו'. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר 'ויהפֹך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א-להיך' (דברים כ"ג) – קללה ולא קללות.
רק הברכה של "מה טֹבו אֹהליך יעקב" נשארה לדורות. כאמור, ברכה זו מכוונת בפשטה לאוהליהם של עם ישראל, אולם חז"ל הבינו שהברכה מתייחסת לבתי כנסת ובתי מדרש. ביחס אליהם אומרת הגמרא שקללתו לא התקיימה. בכל דור ודור היו קיימים בעם ישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות; גם בתקופות קשות ביותר.
מסתבר שמסיבה זו אנו אומרים את תפילת "מה טֹבו", כי זו תפילה שבלעם לא הצליח להפוך לרעה אפילו לאחר זמן (ועיין בסידור 'צלותא דאברהם').
ייתכן עוד שפסוק זה בא לחזקנו בכניסתנו לבית הכנסת: אף אדם לא יוכל לפגוע בנצחיות עם ישראל. גם מי שינסה לפגוע ולקלל לא יצליח, כי ה' יהפוך את הברכה לקללה: "ויהפֹך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א-להיך'" (דברים כ"ג). הקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו.
ואולי הדבר אמור לחזק גם אצלנו את הראייה הטובה. עלינו לדעת שרצון ה' לברך ולא לקלל. גם בלעם שחפץ מאוד לקלל, נאלץ להפוך את מבטו ולהתבונן בראייה טובה: "מה טֹבו". וכך אנו פותחים את התפילה ומחדירים ללבנו מבט של ראייה טובה: "מה טֹבו".
לסיכום: עם ישראל נוהג לומר את הפסוק "מה טֹבו" למרות שבלעם הרשע אמרו, כי הוא לא הצליח ברצונו. באמירת פסוק זה אנו מבטאים את אהבת ה' אלינו בכך שהופך לנו את הקללה לברכה, ואנו מלמדים את עצמנו להפוך את כל ראייתנו לראייה טובה: "מה טֹבו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
