ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נדרים ושבועות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
להתרת נדרים נוסח אשכנז לחץ כאן
פרשת מטות פותחת בדין נדרים. אדם שנדר נדר חייב לעמוד בו, והדבר נובע מכך שנדרים הם עניין חמור ביותר. מדוע? התורה אומרת (מטות) ביחס לנדרים "לא יחל דברו", כלומר לא יחלל את דיבורו. הספורנו (שם) מעיר שבפרשת קדושים כתובה לשון דומה: "לא תישבעו בשמי לשקר וחללת את שם א-להיך", ומכאן מסיק הספורנו שאדם שעובר על נדריו מחלל את השם.
אך למרות זאת, חז"ל לימדונו שבמקרים מסוימים ניתן להתיר נדר. כיצד ייתכן הדבר? כיצד ייתכן להתיר נדר שאדם התחייב בו?
בכדי לבחון את הדברים, ננסה לבחון מעט את מהותם של הנדרים. לכאורה, נדרים הם דבר גדול ובעל משמעות חשובה, שהרי אדם מקבל על עצמו איסורים נוספים.
אולם, יש בכך אמירה בעייתית: האם לאדם לא מספיקים הדינים של התורה, והוא צריך להוסיף מצוות אישיות משלו?!
בעיה נוספת שקיימת בנדרים היא התנתקות מן הכלל. המצוות מחברות את עם ישראל כולו אל הקב"ה, ולכן המצוות שייכות עקרונית לכל ישראל (אלא שיש קבוצות שיש להם שייכות ספציפית למצוות, כמו כהנים). כאשר אדם נודר ואוסר על עצמו דבר חדש, הרי שהוא מוציא את עצמו ממסגרת הכלל. כעת יש דבר שלכל ישראל מותר, ואילו לו אסור.
כיצד ניתן להתיר נדרים?
יש שני סוגים של התרת נדרים:
פתח: ישנם נתונים שאילו הנודר היה חושב עליהם בזמן שנדר – לא היה נודר. כשמוצאים נתון כזה, הנדר מוגדר כנדר טעות. למשל, הגמרא בנדרים מספרת על אדם שערך סעודה, ולפתע ראה אנשים מתקרבים אליו. הוא חשש שהם רוצים להשתתף בסעודתו, ולכן אמר שהוא מדיר אותם הנאה מהסעודה. כשהתקרבו, ראה שגם אביו נמצא בין האנשים הללו, ואמר: "אילו הייתי יודע שאבא עמהם, לא הייתי נודר".
חרטה: ישנם נתונים שהשתנו במציאות מאז הזמן שהנודר נָדַר, ואילו היו נתונים אלה קיימים מראש – לא היה נודר. כלומר, אדם נדר על דבר מסוים, ובשעה שנדר כל הנתונים היו ברורים, אלא שמאוחר יותר נתון מסוים השתנה. כעת הנודר מתחרט, אך אינו רוצהלעקור את הנדר מעיקרו אלא רוצה לבטל אותו מכאן ולהבא.
הרמב"ם (הלכות שבועות פ"ו ה"א) כותב שאחד מן המצבים המוגדרים כחרטה הוא גם אם "נהפכה דעתו לדעת אחרת". כלומר, כשהאדם חושב אחרת ממה שחשב בעבר, הרי שיכול להתחרט על הנדר ולבטל אותו מכאן ולהבא.
לכאורה, כל עניין התרת הנדרים תמוה. אם אדם נדר דבר מסוים – שיעמוד בדיבורו! ואפילו אם נבין את התרת נדרים על ידי פתח, מצב שבו הנתונים לא היו ידועים מראש, הרי שבמקרה של חרטה ובוודאי במקרה שנהפכה דעתו לדעת אחרת, צריך להבין כיצד ייתכן שנאפשר לאדם להתיר את נדרו ולא לעמוד בדיבורו!
דבר זה אף הביא לאנטישמיות רבה במהלך הדורות. בויכוח של ר' יחיאל מפריס (ה' אלפים א'. ובדומה לכך, בוויכוח הרמב"ן בשנת ה' אלפים כ"ג) נשמעה טענה כנגד היהודים על כך שאי אפשר להאמין להם, שהרי "יעמוד ביום הכיפורים ויאמר: 'כל נדרי' ". ולא עוד, אלא שטענה זו חזרה גם בתקופות הקרובות לנו. לפני כמאה ושישים שנה (תרי"ב) יצאו ברוסיה כנגד הנוסח של כל נדרי, והוא קיבל תיקון והבהרות שהודפסו בחיי אדם (כלל קמ"ד).
ואכן, ישנם גאונים וראשונים (רב האי גאון, שערי תשובה סימן ל"ח; רב נטרונאי גאון, הלכות פסוקות מן הגאונים סימן קכ"ב; מאירי, חיבור התשובה עמ' 815; שו"ת הריב"ש שצ"ד בשם הרי"ט) שאף התנגדו לאמירת כל נדרי, וזאת בדיוק מהכיוון ההפוך: אין כאן התרת נדרים כלל אלא הטעיה, והציבור מגיע על ידי כך לזלזול בנדרים ולהערמה בהם. המשנה (בחגיגה י ע"א) אומרת שהיתר נדרים הוא דבר שפורח באוויר, ואינו מפורש ממש בתורה. הרמב"ן (בתחילת מטות) ביאר שאולי פרשת היתר נדרים לא נאמרה במפורש אלא רק לראשי המטות, כי צריך להעלים היתר נדרים מעם ישראל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
זו כנראה הסיבה שבגללה התנגדו חלק מן הגאונים לאמירת כל נדרי. בתקופת הגאונים חששו מאוד שאנשים יידרו נדרים בקלות, ולכן נמנעו מלהתעסק בהלכות נדרים. בימי מר רב יהודאי גאון לא נשנית נדרים בבית המדרש יותר ממאה שנה, ואין מי שיודע לדקדק בה כראוי (תשובה המובאת ברי"ף, סוף מסכת נדרים). וכתבו הראשונים שזו גם הסיבה לכך ש"לשון נדרים משונה" (רא"ש נדרים ב ע"ב, תוספות שם ז ע"א), ושאין המסכת מסודרת ומתוקנת כשאר המסכתות.
למרות זאת, חז"ל כאמור התירו במקרים מסוימים להתיר נדר. ומה באמת משמעות העניין של התרת נדרים? כנראה שאמנם יש חשיבות אדירה לכך שאדם יעמוד בדיבורו ויעשה את אשר התחייב. לכן, באופן כללי חכמים היו נגד נדרים. אולם, דבר שחשוב אף יותר לאדם מאשר לעמוד בדיבורו, הוא להודות בטעותו! להודות שההחלטה והאמירה הקודמת היו שגויות, וש"נהפכה דעתו לדעת אחרת"! (ע"פ מו"ח הרב בלומנצויג).
אנשים ממשיכים בדרכם הקודמת כי הם לא מסוגלים לומר לעצמם: טעינו, אנו צריכים להשתנות (קשה מאוד לשמוע מישהו אומר "טעיתי"!).
מצד אחד, צריכים אנו לדבוק בדברים שהתחייבנו עליהם. צריכים לקיים את ההבטחות, הרצונות, השאיפות וכדומה. אולם אם טעינו – צריך להיות מספיק ישרים כדי לומר שטעינו. צריכים להיות עם תעוזה מספקת כדי לשנות דברים שאינם נכונים, לעלות ולהתרומם, לעלות ולהתקדש.
לכן, בדרך כלל "לא יחל דברו" – יש לעמוד בקיום הנדר כפשוטו (ולכן צריך להיזהר בדרך כלל ולא לנדור נדרים). אולם, ישנם מקרים שבהם מותר ואף מצווה להתיר את הנדר. וכך, כאמור, לא רק בעולם הנדרים. צריך לדעת לדבוק במשימות שלנו, במחשבות שלנו, בחלומות שלנו; אבל צריך גם לדעת לבחון מִדי פעם את הדברים, לעצור ולחשוב האם אנחנו בדרך הנכונה, ולהיות אמיץ מספיק כדי ללכת בדרך אחרת אם אנו מרגישים שטעינו.
יהי רצון שנזכה לעשות רצון ה' בעולם, לשנות רצוננו מפני רצונו, ולהיות נכונים לקבל על עצמנו עול מלכות שמים בצורה מלאה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
