ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נדרים ושבועות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
להתרת נדרים נוסח אשכנז לחץ כאן
פרשת מטות פותחת בדין נדרים. אדם שנדר נדר חייב לעמוד בו, והדבר נובע מכך שנדרים הם עניין חמור ביותר. מדוע? התורה אומרת (מטות) ביחס לנדרים "לא יחל דברו", כלומר לא יחלל את דיבורו. הספורנו (שם) מעיר שבפרשת קדושים כתובה לשון דומה: "לא תישבעו בשמי לשקר וחללת את שם א-להיך", ומכאן מסיק הספורנו שאדם שעובר על נדריו מחלל את השם.
אך למרות זאת, חז"ל לימדונו שבמקרים מסוימים ניתן להתיר נדר. כיצד ייתכן הדבר? כיצד ייתכן להתיר נדר שאדם התחייב בו?
בכדי לבחון את הדברים, ננסה לבחון מעט את מהותם של הנדרים. לכאורה, נדרים הם דבר גדול ובעל משמעות חשובה, שהרי אדם מקבל על עצמו איסורים נוספים.
אולם, יש בכך אמירה בעייתית: האם לאדם לא מספיקים הדינים של התורה, והוא צריך להוסיף מצוות אישיות משלו?!
בעיה נוספת שקיימת בנדרים היא התנתקות מן הכלל. המצוות מחברות את עם ישראל כולו אל הקב"ה, ולכן המצוות שייכות עקרונית לכל ישראל (אלא שיש קבוצות שיש להם שייכות ספציפית למצוות, כמו כהנים). כאשר אדם נודר ואוסר על עצמו דבר חדש, הרי שהוא מוציא את עצמו ממסגרת הכלל. כעת יש דבר שלכל ישראל מותר, ואילו לו אסור.
כיצד ניתן להתיר נדרים?
יש שני סוגים של התרת נדרים:
פתח: ישנם נתונים שאילו הנודר היה חושב עליהם בזמן שנדר – לא היה נודר. כשמוצאים נתון כזה, הנדר מוגדר כנדר טעות. למשל, הגמרא בנדרים מספרת על אדם שערך סעודה, ולפתע ראה אנשים מתקרבים אליו. הוא חשש שהם רוצים להשתתף בסעודתו, ולכן אמר שהוא מדיר אותם הנאה מהסעודה. כשהתקרבו, ראה שגם אביו נמצא בין האנשים הללו, ואמר: "אילו הייתי יודע שאבא עמהם, לא הייתי נודר".
חרטה: ישנם נתונים שהשתנו במציאות מאז הזמן שהנודר נָדַר, ואילו היו נתונים אלה קיימים מראש – לא היה נודר. כלומר, אדם נדר על דבר מסוים, ובשעה שנדר כל הנתונים היו ברורים, אלא שמאוחר יותר נתון מסוים השתנה. כעת הנודר מתחרט, אך אינו רוצהלעקור את הנדר מעיקרו אלא רוצה לבטל אותו מכאן ולהבא.
הרמב"ם (הלכות שבועות פ"ו ה"א) כותב שאחד מן המצבים המוגדרים כחרטה הוא גם אם "נהפכה דעתו לדעת אחרת". כלומר, כשהאדם חושב אחרת ממה שחשב בעבר, הרי שיכול להתחרט על הנדר ולבטל אותו מכאן ולהבא.
לכאורה, כל עניין התרת הנדרים תמוה. אם אדם נדר דבר מסוים – שיעמוד בדיבורו! ואפילו אם נבין את התרת נדרים על ידי פתח, מצב שבו הנתונים לא היו ידועים מראש, הרי שבמקרה של חרטה ובוודאי במקרה שנהפכה דעתו לדעת אחרת, צריך להבין כיצד ייתכן שנאפשר לאדם להתיר את נדרו ולא לעמוד בדיבורו!
דבר זה אף הביא לאנטישמיות רבה במהלך הדורות. בויכוח של ר' יחיאל מפריס (ה' אלפים א'. ובדומה לכך, בוויכוח הרמב"ן בשנת ה' אלפים כ"ג) נשמעה טענה כנגד היהודים על כך שאי אפשר להאמין להם, שהרי "יעמוד ביום הכיפורים ויאמר: 'כל נדרי' ". ולא עוד, אלא שטענה זו חזרה גם בתקופות הקרובות לנו. לפני כמאה ושישים שנה (תרי"ב) יצאו ברוסיה כנגד הנוסח של כל נדרי, והוא קיבל תיקון והבהרות שהודפסו בחיי אדם (כלל קמ"ד).
ואכן, ישנם גאונים וראשונים (רב האי גאון, שערי תשובה סימן ל"ח; רב נטרונאי גאון, הלכות פסוקות מן הגאונים סימן קכ"ב; מאירי, חיבור התשובה עמ' 815; שו"ת הריב"ש שצ"ד בשם הרי"ט) שאף התנגדו לאמירת כל נדרי, וזאת בדיוק מהכיוון ההפוך: אין כאן התרת נדרים כלל אלא הטעיה, והציבור מגיע על ידי כך לזלזול בנדרים ולהערמה בהם. המשנה (בחגיגה י ע"א) אומרת שהיתר נדרים הוא דבר שפורח באוויר, ואינו מפורש ממש בתורה. הרמב"ן (בתחילת מטות) ביאר שאולי פרשת היתר נדרים לא נאמרה במפורש אלא רק לראשי המטות, כי צריך להעלים היתר נדרים מעם ישראל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
זו כנראה הסיבה שבגללה התנגדו חלק מן הגאונים לאמירת כל נדרי. בתקופת הגאונים חששו מאוד שאנשים יידרו נדרים בקלות, ולכן נמנעו מלהתעסק בהלכות נדרים. בימי מר רב יהודאי גאון לא נשנית נדרים בבית המדרש יותר ממאה שנה, ואין מי שיודע לדקדק בה כראוי (תשובה המובאת ברי"ף, סוף מסכת נדרים). וכתבו הראשונים שזו גם הסיבה לכך ש"לשון נדרים משונה" (רא"ש נדרים ב ע"ב, תוספות שם ז ע"א), ושאין המסכת מסודרת ומתוקנת כשאר המסכתות.
למרות זאת, חז"ל כאמור התירו במקרים מסוימים להתיר נדר. ומה באמת משמעות העניין של התרת נדרים? כנראה שאמנם יש חשיבות אדירה לכך שאדם יעמוד בדיבורו ויעשה את אשר התחייב. לכן, באופן כללי חכמים היו נגד נדרים. אולם, דבר שחשוב אף יותר לאדם מאשר לעמוד בדיבורו, הוא להודות בטעותו! להודות שההחלטה והאמירה הקודמת היו שגויות, וש"נהפכה דעתו לדעת אחרת"! (ע"פ מו"ח הרב בלומנצויג).
אנשים ממשיכים בדרכם הקודמת כי הם לא מסוגלים לומר לעצמם: טעינו, אנו צריכים להשתנות (קשה מאוד לשמוע מישהו אומר "טעיתי"!).
מצד אחד, צריכים אנו לדבוק בדברים שהתחייבנו עליהם. צריכים לקיים את ההבטחות, הרצונות, השאיפות וכדומה. אולם אם טעינו – צריך להיות מספיק ישרים כדי לומר שטעינו. צריכים להיות עם תעוזה מספקת כדי לשנות דברים שאינם נכונים, לעלות ולהתרומם, לעלות ולהתקדש.
לכן, בדרך כלל "לא יחל דברו" – יש לעמוד בקיום הנדר כפשוטו (ולכן צריך להיזהר בדרך כלל ולא לנדור נדרים). אולם, ישנם מקרים שבהם מותר ואף מצווה להתיר את הנדר. וכך, כאמור, לא רק בעולם הנדרים. צריך לדעת לדבוק במשימות שלנו, במחשבות שלנו, בחלומות שלנו; אבל צריך גם לדעת לבחון מִדי פעם את הדברים, לעצור ולחשוב האם אנחנו בדרך הנכונה, ולהיות אמיץ מספיק כדי ללכת בדרך אחרת אם אנו מרגישים שטעינו.
יהי רצון שנזכה לעשות רצון ה' בעולם, לשנות רצוננו מפני רצונו, ולהיות נכונים לקבל על עצמנו עול מלכות שמים בצורה מלאה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
