ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נדרים ושבועות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עזרא בן צפריר
"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'", וכתב הרשב"ם - נשאלתי, לפי הפשט היכן מצינו שום פרשה שמתחלת כן - שלא נאמר למעלה וידבר ד' אל משה לאמר איש כי ידור וכו' והאיך מתחלת הפרשה בדיבורו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה? עיין שם מה שתירץ, שנרמז עניין הנדרים בפרשת המועדות, בפסוק : "מלבד מנדריכם ונדבותיכם".
והנה רש"י בפרשתנו מביא מהסיפרי –
"משה נתנבא בכה אמר ד' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר ד', מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון 'זה הדבר'".
וצריך ביאור, למה הודגש כח הנבואה הברורה של משה דווקא בפרשת נדרים, מכל שאר פרשיות התורה (והרי הלשון "זה הדבר" נאמר גם בפרשות נוספות), והסבר הדבר הוא כי בכל הנבואות, נאמרה הנבואה אל הנביא ולאחר מכן אמרה הוא אל ישראל, אולם הביטוי "זה הדבר" משמעותו שהנביא אומרה בשעה שנאמרת לו, כפי שאמרו חז"ל - "שכינה מדברת מתוך גרונו", והיא דרגתו של משה רבינו. ומשום כך אין כאן את הצורך להדגיש קודם לדבריו את הלשון שבשאר מקומות "וידבר ד' אל משה לאמר", כיוון שלשון "זה הדבר" מבטא את השכינה המדברת, שהיא בזמן האמירה.
והודגש הדבר ביותר בפרשת נדרים, כיוון שכאן התורה נותנת את כח הדיבור, "לאסור איסר על נפשו", ולא רק בנדרי הקודש הכתובים בסוף ספר ויקרא אלא גם בענייני היתר, להחיל איסור על דבר המותר. והוא כח דיבור מיוחד שגם בהלכותיו נשתנו דיני נדרים של ישראל ואומות העולם. ועל כן כאן הודגש במקביל כח דיבורו של משה רבינו, שפרשה זו של עוצמת הדיבור, מתבטאת בכוחו המיוחד של משה - "זה הדבר".
"לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר י"ב), "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו", הנאמנות של משה נאמרה בכדי לבטא את ההבדל בין נבואת אהרון ומרים לנבואת משה, נאמן הוא ואינו צריך לומר "כה אמר ד'", אלא מתבטא גם בלשון "זה הדבר", וברמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ז) מונה את ההבדלים שבין משה לנביאים, ואילו את דברי הספרי הנ"ל אינו מביא, ונראה לי, כיוון שהבדל זה אינו רק בצורת קבלת הנבואה, אלא ביטוי להיותו - "עבדי משה" שאין לו משלו כלום, "זכרו תורת משה עבדי" . ובמכילתא (פרשת בשלח) נאמר כי משה מסר נפשו על התורה ועל כן נקראת על שמו, בהיותו ארבעים יום בהר, (ועיין ב'משך חכמה' סוף פרשת תרומה דבר נפלא בזה). ומכח זה ניתנה לו הנבואה בדרגא עילאית "זה הדבר", וממילא אין החילוק רק בנבואה, אלא בעצם אישיותו של משה.
וכתב הרמב"ם ראוי שימחל אדם על דבורו יותר מחמלתו על ממונו, ובספר חסידים מבואר כי מי שנזהר ב"לא יחל דברו", אזי זוכה ל"ככל היוצא מפיו יעשה".
הרחמן יזכנו לשמור פינו ולשוננו "פתח ליבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
