חיוב שמירה באבידה ובפקדון | הרב חיים כץ | בית המדרש | אתר ישיבה

לימוד יומי אור למוצ"ש י"ג מרחשוון ה'תשפ"ז

הקדשת הלימוד באתר

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא מציעא

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
דיני ממונות וצדקה
השבת אבידה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

9 דק' קריאה • 56 דק' צפיה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יעקב בן חיה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מחלוקת רש"י והרמב"ם בדין המוצא ספרים
שנינו 1 "מצא ספרים קורא בהם אחת לשלושים יום" ומסביר רש"י שכדי למנוע את עיפוש הספרים יש לאוורר אותם. הגמרא מביאה מחלוקת תנאים ביחס למפקיד ספר תורה אצל חבירו – לדעת תנא קמא פותחו כל שנים עשר חודש, לדעת ר' אליעזר בן יעקב פותחו כל שלשים יום, וסומכוס מחלק: "בחדש שלשים יום בישן שנים עשר חודש". וכותב רש"י 2 שהמשנה שאמרה שקורא בהם אחת לשלושים יום ולא חילקה בין ספר ישן לחדש היא כשיטת ר' אליעזר בן יעקב. נשים לב שהברייתא בה מובאת דעת ר' אליעזר בן יעקב עוסקת בפיקדון, ולא במציאה; אולם רש"י הבין שאין הבדל ביניהם, שהרי גם במוצא אבידה יש דיני שמירה.

האחרונים העירו שהרמב"ם חולק על רש"י ומחלק בין אבידה לפיקדון: בהלכות גזילה ואבידה 3 הוא הביא את המשנה שהמוצא ספרים קורא בהם אחת לשלושים יום, ואילו בהלכות פיקדון 4 פסק הרמב"ם כדעת תנא קמא שגוללו כל שנים עשר חודש:

המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת לי"ב חדש... כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון וכן כל כיוצא בזה שזו חובה עליו משום השב אבידה לבעלים, במה דברים אמורים בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם היו עמו באותה הארץ הרי זה לא יגע בו אע"פ שהוא אבד".

הרמב"ם מחלק כאן בין אבידה לפיקדון. כך היא גם שיטת הרי"ף, וכך נראה גם בשיטת הרא"ש. הגמרא מביאה ברייתא "המוצא כלי עץ משתמש בהן בשביל שלא ירקבו... כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפיקדון". שואלת הגמרא "פיקדון מאי עבידתיה גביה?" ומתרצת "בפיקדון שהלכו בעליו למדינת הים". וכותב על כך הרא"ש 5 :

וכן הא דאמרינן המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חודש וקורא בו מיירי שהלכו בעליו למדינת הים, דאי ישנן בעיר אין הנפקד חייב לטפל בו, מאחר שהמפקיד יכול לשמור חפציו שלא יתקלקלו.

הרא"ש כותב שדוקא אם המפקיד הלך למדינת הים צריך הנפקד לגלול את ספר התורה כל שנים עשר חודש, ומבאר הפלפולא חריפתא שבמקרה זה דין הפיקדון כאבידה, אך הוא מקשה על כך – והרי באבידה שנינו במשנה שגולל כל שלשים יום! וממשיך הפלפולא חריפתא שקושיא זו קשה גם על הרי"ף והרמב"ם, שפסקו שבאבידה גולל כל שלשים יום, ואילו בפיקדון כל שנים עשר חודש. מהיכן נובע ההבדל בין אבידה לפיקדון?

מנין חובתו של שומר לדאוג שהחפץ לא יתקלקל?
המחנה אפרים דן בשאלה יסודית בדיני שומרים. כאמור, הגמרא מביאה ברייתא מפורשת שמי שהפקידו אצלו ספר תורה חייב לגוללו כדי שלא יתעפש. מהיכן נובעת חובה זו? אפשר לומר, שכשם ששומר צריך לדאוג שהפיקדון לא יגנב ויאבד, לפי רמות השמירה השונות של שומר חינם, שומר שכר ושואל, כך עליו גם לדאוג שהחפץ לא יתקלקל בצורה טבעית. אך אפשר לומר שחובת שמירה אינה כוללת חובה לעשות מאמץ שהחפץ לא יתקלקל בכילוי טבעי, והחובה לגלול את הספר היא מסיבה אחרת כפי שיובא להלן.

המחנה אפרים מביא ראיה ביחס לשאלה זו מדברי התוספות. שנינו 6 "מצא כסות שוטחה לצרכה אבל לא לכבודו" ודנה הגמרא 7 מה הדין כשמוצא האבידה שוטח את הכסות גם לצרכו וגם לצרכה. כותבים התוספות במקום שהספק הוא דוקא בכסות, שאז יש חשש שכיון שהוא שוטחה גם לצרכו הוא עלול לשטוח אותה יותר מכדי צרכה באופן שהיא תינזק מכך, אבל בחפצים אחרים בהם אין חשש זה, וכדי לשמור על הכלי יש צורך להשתמש בו, אין כל בעיה שהשתמשות זו תהיה גם לצרכו. ומביאים התוספות ראיה לדבריהם מקושיית הגמרא שהבאנו לעיל ביחס למוצא כלים "פיקדון מאי עבידתיה גביה"? אם נניח שמדובר בברייתא על שימוש גם לצרכו שלו שאלת הגמרא מובנת, שבפיקדון אין היתר להשתמש לצרכו; אבל אם היתר השימוש של מוצא אבידה הוא רק כשמשתמש לצורך הכלי בלבד, שאלת הגמרא אינה מובנת – הרי גם שומר פיקדון חייב בחובה זו, "כיון שהוא שומר יש לו לעיין שלא יתקלקל אע"פ שהבעלים אינם אומרים לו להשתמש!" מדיוק לשון התוספות " כיון שהוא שומר יש לו לעיין..." מבואר שחובה זו היא מדיני השמירה.

אולם, מדברי הרא"ש שהבאנו לעיל מבואר שהוא חולק על יסוד זה, שהרי הוא כותב שמה שלמדנו בברייתא שהמפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו היינו דוקא כשהלכו בעליו למדינת הים, שאז מקבל הפיקדון דין של אבידה, אבל אם הם בעיר "אין הנפקד חייב לטפל בו, מאחר שהמפקיד יכול לשמור חפציו שלא יתקלקלו". לפי התוספות אין זה נכון, כשם שהשומר צריך לשמור את ספר התורה מגנבים – עליו לשמור גם שספר התורה לא יתעפש!

המחנה אפרים מדייק גם מלשון הרמב"ם שהוא סובר כדעת הרא"ש. בהלכות פיקדון 8 כותב הרמב"ם:

המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו אחת לשנים עשר חודש... וכן כל כיוצא בהם, שזו חובה עליו משום השב אבידה לבעלים.

הרמב"ם כותב כאן במפורש שחיוב הטיפול בפיקדון הוא מטעם "השב אבידה לבעלים", ושלא כדברי התוספות שחובה זו היא "כיון שהוא שומר".

נפק"מ בין השיטות וביאור שיטת הרמב"ם
הנפקותא הפשוטה בין שיטות הראשונים היא ביחס לחיוב התשלומים, ונקדים תחילה לבאר את יסוד שיטת הרמב"ם. כיצד יתכן שבפיקדון שייך חיוב של השבת אבידה, הרי זהו פיקדון ולא אבידה?

נראה ששיטת הרמב"ם מבוססת על דברי רבא "לכל אבידת אחיך – לרבות אבידת קרקע", כגון שראה מים שעלולים להציף את שדהו של חבירו, עליו לגדור בפניהם 9 . הדין הפשוט של השבת אבידה הוא כאשר אדם רואה רכוש של השני שאבד ממנו ובעליו אינם יודעים היכן הוא, ובפסוק זה מתחדש שקיים חיוב נוסף, לעשות ככל שאני יכול כדי למנוע את הנזק שמגיע לרכוש של השני. בפיקדון אמנם לא שייך החיוב הרגיל של השבת אבידה, שהרי החפץ אינו אבוד מבעליו, אבל שייך כאן הריבוי 'כל אבידת אחיך – לרבות אבידת קרקע'.

מעתה נראה שכיון שהחיוב אינו מדיני "שומר אבידה", אלא מצד דין מיוחד "כל אבידת אחיך – לרבות אבידת קרקע", לא יהיה כאן חיוב תשלומים במקרה שאדם לא קיים חובה זו. לעומת זאת לפי התוספות, מסתבר שכשם ששומר שפושע בשמירה חייב לשלם, כך גם שומר שלא טיפל בחפץ וכך הוא התקלקל בצורה טבעית הריהו חייב בתשלומים.

חובתו של שומר אבידה לטפל בחפץ שלא יתקלקל
ויש מקום להסתפק בשיטת הרמב"ם, ביחס לאדם שהגביה אבידה ברחוב וכך חל עליו חיוב התורה לשמור עליה. האם חובתו לטפל בחפץ שלא יתקלקל היא ככל שומר, שחייב לטפל בו "לכל אבידת אחיך", או שכאן – כיון שהוא הפך להיות שומר לא מצד הפקדת הבעלים אלא מצד חיוב התורה, הטיפול באבידה הוא חלק מדיני השמירה, ואז יהיה גם חיוב תשלומים? מדברי הרמב"ם נראה כאפשרות השניה. הרמב"ם כותב 10 :

וצריך לבקר את האבידה ולבודקה כדי שלא תיפסד ותאבד מאליה שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו, כיצד? מצא כסות של צמר מנערה אחת לשלשים יום..."

הרמב"ם לומד מהפסוק "והשבותו לו" שיש חיוב על מוצא האבידה לדאוג שלא תכלה מאליה. הפסוק שמביא הרמב"ם הוא אותו מקור לעצם הדין שמוצא האבידה צריך להיות שומר, כדברי המשנה 11 "כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר, שנאמר והשבותו לו - ראה היאך תשיבנו לו". משנה זו מלמדת שהמוצא צריך לדאוג שכל מה שמצא יוחזר לבעלים, וחלק מהחובה היא לדאוג שהרכוש לא ייפסד. אם כן, נראה שלדעת הרמב"ם קיים הבדל יסודי בין חובת השמירה שמוטלת על מוצא אבידה לבין חובת השמירה שמוטלת בפיקדון רגיל. בפיקדון רגיל, החיוב לטפל ברכוש שלא יפסד מעצמו אינו מדיני שמירה, אלא מצד הדין המיוחד "לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע". לעומת זאת, באבידה חיוב זה הוא מדין שמירת האבידה היסודי, "והשבותו לו" - כשמוצאים אבידה צריך לדאוג שהיא תגיע לבעלים. וכאמור קיימת נפקותא בדבר ביחס לחיוב התשלומים, כשם שהמוצא אבידה ולא נעל אותה כראוי ברפת עליו לשלם, כך יש מקום לומר שיתחייב לשלם מי שלא יטפל בה. מה שאין כן בפיקדון, מי שלא טיפל אמנם לא קיים מצוה, אבל אין עליו חובת תשלומים.

ביאור ההבדל בין אבידה לפיקדון בשיטת הרמב"ם
לאור עיקרון זה תירצו האחרונים את שאלתו של הפלפולא חריפתא על שיטת הרמב"ם, מדוע ביחס למוצא ספרים פסק הרמב"ם שגוללם כל שלושים יום, ואילו ביחס למי שהפקידו אצלו ספרים הוא פסק שגוללם כל שנים עשר חודש, הרי גם מוצא אבידה הריהו שומר? התשובה היא שחיוב הטיפול הוא שונה במהותו, ולא רק במקורו. כאמור, התנאים נחלקו האם מי שהפקידו אצלו ספר תורה חייב לגוללו כל שלושים יום או כל שנים עשר חודש. נראה שאין כאן ויכוח במציאות, שודאי אם יגלול כל שלושים יום הרי זה עדיף; המחלוקת היא מהי רמת החיוב. לדעת ר' אליעזר בן יעקב צריך לגלול כל שלושים יום, כמו באבידה, משום שבשניהם גדר הדין הוא לדאוג שהחפץ יגיע לבעלים בצורה המיטבית. לעומת זאת, תנא קמא – שכמותו פסק הרמב"ם – סובר שיש לחלק: אמנם באבידה גדר החיוב הוא להתנהג עם החפץ באופן שהוא ודאי יגיע לבעלים, אבל בפיקדון, ששם חובת השמירה היא מדין 'כל אבידת אחיך – לרבות אבידת קרקע', אין חובה לעשות עכשיו פעולות מניעה לנזקים עתידיים, אלא רק כשיש לפני נזק ודאי עלי לסלק אותו. כך היא גם לשון הברייתא "ראה מים ששוטפים ובאים הרי זה גודר בפניהם", דוקא אם המים באים עכשיו עליו לגדור בפניהם, ולא אם הם יבואו בעוד חודש. לכן אין צורך לגלול את ספר התורה כל שלושים יום אלא כל שנים עשר חודש, כי אז הנזק הוא ודאי.

מקור שיטת הרמב"ם
מנין למד הרמב"ם את שיטתו זו, שיש הבדל בין אבידה לפיקדון ביחס להגדרת חובת השמירה? אפשר להציע שתי אפשרויות.

האפשרות הראשונה היא לומר שמקורו של הרמב"ם הוא השאלה שעמדה לפני רש"י. המשנה אמרה שגולל אחת לשלושים יום, ואילו בברייתא מובאת מחלוקת תנאים בדבר. רש"י הסביר שהמשנה היא כאחת הדעות, אבל הרמב"ם ביאר ששורש ההבדל בין המשנה לברייתא הוא הבדל בין פיקדון לאבידה.

אפשרות שניה למקורו של הרמב"ם עולה מדבריו, שהמוצא פירות והם התחילו להרקיב – מוכרן בבית דין 12 . הרב המגיד ביאר שהרמב"ם למד דין זה מהסוגיא בפרק המפקיד 13 , העוסקת במי שהפקידו אצלו פירות, ושם מובאת במשנה מחלוקת תנאים: "המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודים לא יגע בהם, רבן שמעון בן גמליאל אומר מוכרן בבית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים". הגמרא אומרת שמחלוקת התנאים היא רק אם חסרו הפירות "בכדי חסרונן", אבל ביתר מכדי חסרונן כולם מסכימים שמוכרן בבית דין. וביאר הרב במגיד שהמחלוקת היא דוקא בפיקדון, שהבעלים מניחים אותו מדעת, אבל לא באבידה, וסיים "ופשוט".

ויש לשאול, מנין לרמב"ם לחלק מסברתו חילוק שאינו מוזכר בגמרא? ועוד, אם בפיקדון לא היתה כלל מציאות של מכירת הפירות היתה סברת החילוק מובנת, שדוקא בפיקדון אין לשומר היתר למכור כי הבעלים לא הורה לו על כך אבל באבידה הרי החפץ אבוד מרשות הבעלים, אבל הרי גם בפיקדון יש מציאות שבה השומר צריך למכור את הפירות, כאשר הם הרקיבו ביותר מכדי חסרונן, ואם כן מהי הסברא שבאבידה יהיה חיוב זה בזמן מוקדם יותר?

על פי מה שביארנו ניתן להבין את שיטת הרמב"ם, ותחילה נקדים גם את דברי המחנה אפרים, ששאל – כיצד ניתן לומר שחובת הטיפול בפיקדון שלא יתקלקל היא מדיני השמירה (כשיטת התוספות), הרי מפורש בדברי רשב"ג לגבי פירות שהשומר צריך למוכרם "מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים?" עונה המחנה אפרים שטענת רשב"ג מכוונת כלפי תנא קמא, שגם אם הם סוברים שבכדי חסרונן אין חיוב מדיני השמירה – לכל הפחות יהיה חיוב מדין השבת אבידה. אבל יש בתשובה זו דוחק, וניתן לענות באופן אחר – שאמנם השומר צריך לדאוג שהחפץ לא יתקלקל, אך כל זאת כאשר הוא מטפל בחפץ עצמו, אבל למכור – לא שמענו.

הסבר זה נכון לשיטת התוספות, אבל נראה שהרמב"ם למד אחרת, ולפיו היסוד אותו מלמדת המשנה הוא שחיוב הטיפול בחפץ שלא יתקלקל אינו מדיני שמירה אלא מדין השבת אבידה, וגדרו של חיוב זה הוא למנוע נזק מהרכוש של השני. כל זה בפיקדון, אבל באבידה הגדר הוא אחר לגמרי, חיוב השמירה הוא מדין 'והשבותו' לו, כמו עצם החיוב לשמור מפני גנבים, לדאוג שהחפץ יחזור בצורה הטובה ביותר לבעלים. לכן בפיקדון כולם מודים שב'כדי חסרונן' צריך למכור כי הנזק ודאי, ולעומת זאת באבידה צריך למכור קודם לכן, כדי שהחפץ יחזור לבעלים בצורה הטובה ביותר. לכן מדייק הרמב"ם בלשונו 'וכן פירות שהתחילו להרקיב", אין צורך ב'כדי חסרונן'. משנה זו מהווה גם מקור נוסף לעצם שיטת הרמב"ם, המחלקת בין החיוב לטפל בפיקדון לבין החיוב לטפל באבידה.

דין "שם דמיהן ומניחם"
לפי זה נוכל להבין עניין נוסף. למדנו בגמרא 14 "כל דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן עד שנים עשר חדש, מכאן ואילך - שם דמיהן ומניחן", ופירש רש"י "מוכרן ומניח הדמים אצלו". הרא"ש 15 דייק מדברי רש"י "ומשמע לפירושו שצריך למכרן בבית דין, שאם לא כן מה לו להזכיר שום? הוי ליה למימר מוכרן ומניח הדמים". רש"י סובר שצריך למכור בבית דין, אבל הרא"ש כותב "ולישנא דשם דמיהם לא משמע כפירושו", ומביא הרא"ש את פירוש התוספות שאף לעצמו הוא יכול להניח, ואין דינו דומה לדינם של גבאי צדקה שאינם יכולים למכור לעצמם, שכיון שהוא משיב אבידה לא חושדים אותו. ויש לשאול, הרי לגבי שומר על פירות והרקיבו אמר רשב"ג "מוכרן בבית דין מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים", הרי מפורש שגם משיב אבידה צריך למכור בבית דין! התשובה צריכה להיות על פי אותו יסוד 16 , שכל דברי הרא"ש שאין צורך לשום בבית דין אמורים דוקא כשאדם הרים אבידה ודאג וטרח בשבילה, עשה את כל המאמצים שהאבדה תחזור לבעליה, ולכן לא חושדים אותו. אבל בפיקדון לא שייכת סברא זו, ולכן למרות שהחיוב שלו לדאוג לפירות שלא יתקלקל הוא מדין 'כל אבידת אחיך' – אם ימכור את הפירות לעצמו הדבר יעורר עליו חשד.

הבדל הלכתי זה בין שומר אבידה לשומר פיקדון היה מתאים מאוד לשיטת הרמב"ם, אבל המעיין ברמב"ם יראה שהרמב"ם עצמו לא חילק אותו, ולפיו בכל מקרה צריך למכור בבי"ד.

^ 1 כט ע"ב.
^ 2 ד"ה 'אימא'.
^ 3 פרק י"ג, הלכה י"ג.
^ 4 פרק ז, הלכה ד.
^ 5 סוף סימן כ'.
^ 6 במשנה שם.
^ 7 ל ע"א.
^ 8 פרק ז, הלכה ד.
^ 9 לא ע"א.
^ 10 הלכות גזילה ואבידה יג, יא.
^ 11 כח ע"ב.
^ 12 גזילה ואבידה יג, טז.
^ 13 לח ע"א.
^ 14 כח ע"ב.
^ 15 סימן ט"ז.
^ 16 אם כי תשובה זו תיצור סתירה ברא"ש.

הרב חיים כץ

ר"מ בישיבה הגבוהה בית אל ומעביר שיעורים בישיבת מרכז הרב. לשעבר ראש ישיבת הכותל

30 דק'
קרח
חטאו של קרח
שפת אמת לפרשת קרח
א' תמוז התשע"ב
32 דק'
חיי שרה
העמק דבר לפרשת חיי שרה חלק ב'
כ"ג חשון תשפ"ג
33 דק'
שלח לך
העמק דבר פרשת שלח-לך חלק א'
י"ח סיוון תשפ"ג
30 דק'
יתרו
תורה וחכמה
שפת אמת לפרשת יתרו
ט"ו שבט תשע"ב

בבא מציעא

1:06
בבא מציעא
הבנת רש"י בדין "יחלוקו"
הרב נתנאל איל | י"ב חשון התשע"ה
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
סימנים דאורייתא או דרבנן?
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
49 דק'
בבא מציעא
יאוש שלא מדעת
מסכת בבא מציעא - דף כא' ע"ב
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ה שבט התשס"ג

בבא מציעא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

מגד ירחים
רחל מבכה על בניה
עלון מס' 170
הרב בניהו ברונר | מרחשוון תשע"ד
לך לך
פרשת לך לך
ספר בראשית פרקים יב - יז
רבנים שונים
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
לך לך
רעיונות לפרשת לך-לך
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ו-תשס"ב

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליקים לבנון
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב דוד דודקביץ'
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב ש. יוסף וייצן
הרב שבתי סבתו
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרה"ג חיים שטיינר

40 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' חשוון תשפ"ז
36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
48 דק'
אור התנ"ך
מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
הרב נפתלי בר-און | י"א חשוון תשפ"ז
28 דק'
לך לך
הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
הרב חיים בן שושן | י"ב חשוון תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
27 דק'
שם משמואל על הפרשה
היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
30 דק'
שם משמואל על הפרשה
יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il