ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
כש'הגדולים' בשטח
כאשר מנהיגי העם נמצאים עמו בשטח קשה לאיים על האחיזה בארץ, שהרי מנהיגות עברית שורשית היא מופת רוחני בבתי המדרש כמו בשדה החינוך, ומופת ממשי בשדות המעש השונים של העם והארץ.
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
היהדות צמחה לתפארה כפופה למנהיגיה. כפיפות זו המשדרת אמנם קורטוב של חוסר נחת לאדם המודרני, הגאה, מצויידת בקבלות לא מעטות על הצלחותיה.
נר החופש שהאיר בעידן המודרני, זה שמחייב את החשיבה המדעית אקדמית המשוחררת מכל מחוייבות - לא היה די בו על מנת להחזיק את ספינת היהודים המשייטת בין סערות הגלות הרוחניות והממשיות. ודאי לא היה בו בנר זה של חופש, בכדי לחמם לבבות אמולים בחשכת הגלות הצוננת. מי שהצליח במשימה היו אותם להם אנו כפופים - משה רבנו, חז"ל ותלמידי החכמים. מנהיגותם ותכונות הנפש שלהם הביאונו הלום למרות קשיים, נפילות ומשגים, ועשו זאת בסופו של דבר טוב יותר מכל אלטרנטיבה משוחררת מכפיפויות.
זהו פן אחד של מנהיגות יהודית שורשית - מנהיגות רוחנית, המזינה את בניה להיות גיבורי רוח, חסיני גלות, עמידי כל אתגר.
מנהיגות כמופת
את המנהיג אנו מכירים גם באירועי לחימה, במצבי משבר ושכמותם. לא מזמן 'פגשנו' באברם העברי, מוליך את חניכיו בלילה ארוך אל היעד, אחריו, למשימת חילוץ של בן המשפחה. תרבות המפקד הקורא 'אחרי' מקורה בתורה ולא בכדי מעטרת קריאתו של גדעון 'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשוּ' את אורכו של הקיר במגרש המסדרים בבית הספר לקצינים. גם יעקב אבינו, המסדר את אשר לו במחנות מאחוריו לקראת המפגש עם עשו - 'והוא עָבר לפניהם', עושה זאת מתוך דוקטרינה האומרת 'אם יבוא אותו רשע להילחם - ילחם בי תחילה' (רש"י וישלח). ומלכנו דוד היה כה קבוע בחוד החנית עד שסגל הפיקוד חשש לחייו וביקשו לסגת מעט 'וְלא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל'.
המנהיגות העברית ואויבי ישראל - מקרה הבארות
בדרך כלל נתפסת האפקטיביות של המנהיג בעיקר כלפי ההולכים עמו, הכפופים אליו.
בפרשתנו מתגלה פן נוסף של המנהיגות העברית - הפן המשפיע כלפי חוץ, על יושבי הארץ. האבות חופרים בארות, מעמיקים את אחיזתנו בארץ - ונתקלים במאבקים עם גויי הארץ: 'וְכָל הַבְּאֵרת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר'. המלחמה על הבארות מפורטת כדי כך שמתבקש לשאול מה יש כאן להאריך? ועוד, מדוע על חלק מן הבארות רבו עד כדי 'שטנה' ועל חלק לא, מה קובע את תגובת האויב?
עיון בפשטי המקראות מלמד על הקוד הקובע את המציאות בשטח - המנהיגות!
הבארות הראשונות, עליהן מסופר בפסוק דלעיל נחפרו על ידי עבדי אברהם. לאחר שהפלשתים סתמו את הבארות שחפרו העבדים יצחק לא מרפה:
'וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפּר אֶת בְּאֵרת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים... וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו'.
לאחר ששורר שקט עם חפירת יצחק את הבאר מגיעים גם עבדיו לשטח: 'וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים'. תגובתם של יושבי הארץ על שליחת הדרג הזוטר לשטח לא מאחרת לבא: 'וַיָּרִיבוּ רעֵי גְרָר עִם רעֵי יִצְחָק לֵאמר לָנוּ הַמָּיִם' - כי הם 'חכמים על חלשים', כי כשיצחק חפר - הוא רק קרא לבארות שמות, בנחת, לא מדוּוח לנו על שום תקרית.
עיקרון זהה חוזר על עצמו גם בסיבוב הבא: 'וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה' - ויחפרו היינו העבדים. לעומת תגובתם הלוחמנית של האויבים כלפי עבדי יצחק, מפליאה העובדה שהם מקבלים בשקט את חפירת הבאר הבאה: 'וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלא רָבוּ עָלֶיהָ'! זאת מפני שהפעם הם לא פוגשים מולם את ה'דרג הזוטר' - הפעם יצחק עצמו הוא הפועל בשטח. ואכן תוצאת האיכות המתקבלת מתוארת על ידי יצחק האומר 'עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ'.
כעת, כשהמסר נקלט לעומקו על ידי יושבי הארץ - הם הפכו למבקשי שלום כי ראו איך שם ה' נקרא על ההתיישבות: 'רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנּאמֶר.... נִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ'.
וכעת, לאחר שכבר נפרצה הדרך על ידי המנהיגות המופיעה בשטח, כשהמסר נצרב בארץ וביושביה הקודמים, יכולים העבדים לעסוק בהרחבת החריש הראשון הזה, ואוירה שמחה זאת התורה מתארת באומרה 'וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם'. כעת, ה'גדולים' יכולים להתפנות לנושא ההנהגה הבא.
כך אז וכך מאז - עד היום הזה. כשמנהיגי העם עמו בשטח קשה לאיים על האחיזה בארץ, שהרי מנהיגות עברית שורשית היא מופת רוחני בבתי המדרש כמו בשדה החינוך, ומופת ממשי בשדות המעש השונים של העם והארץ.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
שם משמואל על הפרשה אש התורה וזיכוך מידת הדין
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"ג)
השיעור מבאר על פי תורת ה"שם משמואל" כיצד ניתן לטהר חלקי רע המושרשים באדם, אם על ידי הארה אלוקית ואם באמצעות "אש התורה" ולימוד בהתלהבות השורפים את הרע במקומו, בדומה להכשרת כלים בליבון. בהמשך מוסבר מדוע נושאי מידת הדין, כיצחק ורבקה, נדרשים לשמירה יתרה מפני כעס ודינים, וכיצד התאמצות יתרה בתפילה פותחת שערי שמיים למעלה מן הטבע.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - תולדות (תרע"א, תרע"ג)
השיעור מבאר את משמעות הקשר שבין עיקר וטפל בעולם, ומסביר כיצד דווקא ההיטפלות אל הקדושה והצדיק מעניקה ערך ושלמות גם לדברים הטפלים, בניגוד לגסות הרוח של עשו שסירב להיכנע ליעקב. בהמשך נבחן ההבדל שבין לידת אברהם ללידת יצחק, ומוסבר מדוע בלידת יצחק, שנולד צדיק בן צדיק בקדושה מלאה, האירה השמחה בכל העולמות הרוחניים והגשמיים כאחד.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
