מידת 'שמאל דוחה' נהג אברהם בשילוח בני הפילגשים מעליו, אם כי היתה בכך גם מידת ימין מקרבת. שילוחם 'ניסר' מעל אברהם תורות זרות לנשמתו ממה שנחל בבית אביו העכו"ם.
הקריאות בשם ה' בבאר שבע לפני העקידה יחד עם הקריאה בהר המוריה לאחר עקידת האיל 'מחבקות' את הניסיון הנורא לפניו ולאחריו. כשאתה מהודק אל השורש-המרכז של הכל שממנו בא הכל הרי באמת אתה חי את הידיעה ש'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'.
דווקא מתוך ההסתגרות בתיבה וכליון הרשעה - ניתן להצמיח, לא בלי כישלונות, את ההמשך, את עשרת הדורות הבאים, את אברהם אבינו שלאט, מתוך תוכחה וקריאה מתמדת בשם ה' - ימליכו את ה' למלך על כל הארץ.
בין שני קצוות באישיות האדם, בין החלק הנמוך שבו לעליון מיטלטלת רוחו; מה זה להיות אלוקי? מנין באה יכולתו של האדם, 'קרוץ חומר' להתעלות למימד אלוקי בחייו על צדדיהם כולם, איך זה באמת עובד?
ערבות יהודית; המדגישים את המצוה וההלכה על פני כללות האומה שוגים ומטעים; לימוד התנ"ך והאמונה בישיבות; להיות רק חלק; חסרונותינו ממולאים על ידי רעינו שאף אנו את חסרונם שלהם ממלאים.
המלחמה מכניסה את האדם למצבי נפש סוערים. להט הקרב, סערת הדם הגועש במתח ובלחצים גדולים והחשש המקנן בלב, מי יחיה ומי ימות; כל מה שבא לי טוב לי? על רגשות והלכות; האמונה ושלום הבית בין כוחות הנפש.
תמיד יש לזכור: 'הקדוש ברוך הוא לא עובד אצלנו' והוא 'לא חייב לנו כלום'; יסוד הבחירה והמצוה אינו פחות בקדושתו ובעוצמתו מיסוד הסגולה; נחמו נחמו עמי; מעתה, אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל ולקיחת אחריות על מדינת ישראל מחייבת לשלבם עם אהבת ה' התובע מאתנו לילך בדרכיו.
על מנת להצליח מבחינה לאומית מול 'המחבלין', אי אפשר לנתק את הקשר הישן והבטוח המתחיל בקריאת שמע, בהמלכת ה' על העולם, בהזרמת העוצמות של התורה והמצוות המיוחדות לעם המיוחד הזה, עם ישראל בטח בה'.
מנהיג צריך להנהיג את העם המיוחד הזה באופן שיביא לידי ביטוי את העובדה שלכל אחד מהם יש כיוון ייחודי, מצבי רוח מגוונים, נשמות שונות. המנהיג הזה לא יוכל להסתפק בפקודה בנוסח גדעון 'ממני תראו וכן תעשו', כיון שעל כל אחד מהעם הזה מוטלת משורש נשמתו שליחות משלו, שאין לה תחליף.
הנפילה עם בנות מואב באה באופן ישיר מ'עבודתו' הרוחנית של בלעם הרשע; המודל של החטא-השפעתו-ועונשו הוא בדגם מוקטן הנוסחה של הברית בין ישראל לאביהם שבשמים על פי התורה; העונש על החטא הוא המוביל את התיקון, ותשומת הלב לקשר הקדוש בין ישראל לאביהם שבשמים מחייבת הקשבה לתגובות ה' עקב מעשינו.
מאחורי טענתו של קרח על כך ש'כל העדה כולם קדושים' מסתתר פגם במידות, שכרגיל הוא קודם כל פגם בדעות; קרח נתון לבולמוס החקיינות, ולא מתוך אמביציה ומוטיבציה הוא מבקש גדולות אלא מתוך קנאה; והדרך אל מציאת נתיב הפריחה האישי מלווה בהרבה ניסוי וטעייה, השתדלות ותפילה, ובכוונת הלב - בסופם הצלחה.