ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
הבטחת כל הארץ לאברהם - ימה וקדמה וצפונה ונגבה נאמרה בפרשת לך לך לאברהם אבינו רק אחרי שהתנתק מן החברה הרעה שנדבקה אליו:
"וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוט מֵעִמּו שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה ראֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עולָם"
כדברי רש"י:
"אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו".
מאז ואילך, מייד לאחר התנקות / התנתקות זו מאירה השכינה את פניה לאברהם. מאז, ה' עמו. מאז, אברהם השתחרר מתפיסה של 'לחוץ להחזיר את העולם כולו בתשובה' - כי הוא מבין שלהיות רדוף בשאלה 'כמה כבר יש אתי' זה פחות נכון ואמיתי מהתביעה העצמית המתמדת 'כמה אמת כבר יש בתוכי'. כי כשיש אתך את האמת טוב לך עם עצמך כי ה' עמך. מעתה הם יחזרו אליו בגלל מה שהוא כי הבריות רוצות טוב והן ידעו בעצמם את הסוד של 'טעמו וראו כי טוב ה' '. אברהם מקרין את זה מתוך השקט הפנימי בו הוא הולך וקורא בשם ה', שכבר זה לבד מלקט אליו את הזקוקים לקרבתו.
אם היה משדר שהוא צריך אותם - לא היו מבקשים את קרבתו.
מרכז העולם
בהמשך אותו פסוק מסביר רבי מאיר שמחה ה'משך חכמה' על פי דברי הזוהר הקדוש את מרכזיותו של אברהם אבינו ומרכזיותה של ארץ ישראל, שנאמר: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם" - מן המקום הזה רואים הכל - כי הוא המרכז, מן המקום " מִן הַמָּקום אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם" רואים הכל - כי אתה במרכז: "כי מן ארץ הקדושה נבראו כל גבולות הארץ וזה מרכז העולם ולכן נתנה לאברהם מרכז היצורים ותכלית הנבראים" (המשך חכמה).
מרכז במרכז נגע - ומשם כל השאר הוא כבר התפשטות והתענפות.
דברי הזוהר אותם מביא המשך חכמה -
"כד מטא לגו נקודא דאמציעותא דישובא... וידע דהא כמה דמההיא נקודא אמציעותא דישובא מיניה אשתיל כולי עלמא לכל סטרוי הכא נמי ידע דהא חילא דשרי עלה מתמן נפקו כל שאר חילין דממנן על כל סטרי עלמא"-
(כשהגיע לנקודת המרכז של הארץ וידע שכמו שמאותה נקודת מרכז נשתל כל העולם כך גם ידע שאותה עוצמה ששורה עליו משם נובעים שרשי הכוחות של המופקדים על מרחבי העולם) - דברי הזוהר הללו על מרכזיות אברהם נראים כאילו האירו גם לרמב"ם בביטויו הידוע על אברהם כשהוא מתאר את העולם שלפני אברהם:
"ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו" (היד החזקה, ריש הלכות עבודה זרה)
הפסיכולוגיה של ה'מרכזניק'
אברהם אבינו זה, מה שמאפיין אותו הוא המיקוד, הדיוק, ההתכוונות אל דבר אחד, אל מרכז אחד שממנו כל שאר המעשים, אל עמוד אחד שכל הדעות המעשים והדיבורים הם רק התענפויות ממנו. זה לא דבר קל. זה מצריך הכרעה אסטרגית! אברהם אבינו, הגם שהוא עמודו של עולם, אינו מתיימר להקיף את כל המציאות, לכלול את הכל, לדעת את הכל. הוא ויתר, כביכול על מקסם הקפת הכל. לכל זה הוא יכול להגיע, בשלוה, בנחת, ואולי בכלל לא - נראה, איך ה' ירצה. אבל על דבר אחד אברהם לא מתפשר, לטעות אחת הוא לא יתמכר - לכוללניות רדודה, לפוסטמודרניזם חלול, עקר, קר ומנוכר כזה שאומר בנונשלאנטיות כמו אינטלגנטית - 'אין מרכז, הכל במרכז, הכל נכון, בכל דבר יש משהו'.
כל זה יכול להיות נכון טוען אברהם אבינו, אבל זה יהיה באמת נכון רק אם במרכז כל מסת הידע, במרכז היקום, בלב כל התובנות תעמוד תובנת היסוד, 'עמוד העולם' - לכן הוא לא מוותר, ולא מתפזר ולא מהמר הוא ממורכז בתובנה ובעשייה שהיא מייצרת שעל כן הוא הולך והולך וקורא בשם ה', וזו לא תובנה תלויית מסורת דתית או פחד קמאי, זהו יסוד ראציונאלי הכרחי, כדברי הרמב"ם בראש ספרו: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" - וזהו יסודה של החכמה!
הכח לעמוד בניסיון- ולנצח!
כך יובן מאין שאב אברהם את הכח לעמוד בניסיון שהיווה את פסגת חייו הרוחניים - העקידה.
הקריאות בשם ה' בבאר שבע לפני העקידה יחד עם הקריאה בשם ה' בהר המוריה מייד לאחר עקידת האיל 'מחבקות' את הניסיון הנורא לפניו ולאחריו. ככה אברהם ניצח את הסיגים הנשרכים על הענפים, כי כשאתה מהודק אל השורש, אל המרכז של הכל שממנו בא הכל הרי באמת באמת אתה חי את הידיעה ש'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'.
ומכאן גם להיפוך. כי סחור סחור לכל רוח ילך כל עם, תצעד כל תרבות, תאבד כל אומה - באין לנשמתה מרכז ממנו היא מפריטה את כל תולדותיה, החלטותיה, עקרונותיה, ערכיה ודרכי חינוכה את בניה. לכן, שמע ישראל: ה' אלוקינו - ה' אחד! זהו היסוד, מכאן השאר הוא פירוט, מכאן לשאר יש מקור עמוק, מכאן יש תוכן לכל, מכאן יש נצח למעשים, מכאן יש ניצחון לבורא כל הברואים!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
