ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
שתי נשים יהודיות הינן בבחינת 'האבות המייסדים' של החוצפה היהודית. אם נרצה נוכל גם לומר שהן מתוות הדרך של ההיסטוריה הארוכה שעתידה לעמן, דרך של סרבנות עיקשת וגאה, גם מול שליטי הגדולות שבאימפריות: 'וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדת אֶת הָאֱלקִים וְלא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים'. נכון, התנאים קשים: המקום אינו מקומן, השלטון אינו בידן, כּח, שררה או צבא אינם לרשותן ובכל זאת, 'לא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים'.
זהו ה'נרטיב' היהודי, סיפור הרקע ההיסטורי, המפעם בעורקיהן של מרים ושבעת בניה מול הקיסר, של יהודית באוהל הולופרניס בנס חנוכה, של נשות שפיירא במסעי הצלב ועד ימינו אלו כשנשים ואנשים עבריים מוצאים עצמם לא יכולים לעקם את דרכיהם ואת הליכות ישראל ההיסטוריות בשל נסיבות זמניות עקומות. 'וגם נצח ישראל לא ישקר'.
שורשי החוצפה הקדוֹשה
'אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, חוּצְפָּא - מַלְכוּתָא בְּלָא תָּאגָא הִיא' (מסכת סנהדרין דף ק"ה) פירוש הדברים הוא שכח הפעולה העזה יונק את הגושפנקא שלו מן הכתר שעל ראש המלך. לעומת הכח הלגיטימי הזה, החוצפה גרועה מפני שהיא מתחזה לְעושה את דבר המלך, אלא שאין מלך על גבי האדם עז הנפש. והבירור הוא עדִין. על פי רוב אין חצוף או עז פנים פועל בשם ה'. אך 'ישראל עזין שבאומות' כשהם מכוונים דעתם לכתר מלכות ה' בעולמו מקבלים לחוצפה היהודית תוקף ומזרימים תעצומות לעזות דקדושה. זהו הכח שעמד לישראל בגלויות מול איתני העולם ורשעי האומות - 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו'.
כך גם שפרה ופועה. הן רואות את ברכת ה'. מי כמותן יודעים את שטף ברכת החיים של בני ישראל ש'פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאד מְאד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם'. ברכות ה' לאבות המתקיימות מול עיני הבנים, מעצימות, מגבשות ומחזקות את תודעת הצדק האלוקי המתגלה דרכנו. לכן אך טבעי הוא שהעוז מתגבר מול כל החולשות של החול, בין של ישראל ובין של גויים. ברכת ה' המתרחשת עלינו היא הכתר המונח על ראשנו, ומכוחו אין פה חוצפה נטולת תוקף אלוקי.
לכן גם במצבים של ריקנות יהודים מנטל החול החינוכי-תרבותי-רוחני, מצב של 'אָכֵן חָצִיר הָעָם' בכל אופן הנאמנים לדבר ה' המתגלה עלינו יודעים: 'יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם'.
גם ה'?
בהמשך הפרשה מתגלות עוד וריאציות רבות של חוצפה יהודית, לעיתים אף מתובלת בהומור של חלשים הבזים למציאות הקשה בה הם חיים ואף 'לשים' אותה לכיוון הרצוי להם. אֵם משה, לא די לה שהיא 'עבריינית' בכך שאינה משליכה את בנה ליאור, היא אף טומנת אותו במסתרי הסוּף להשגחה. כשמתגלה הדבר ובת המלך רואה את הילד, הנשים היהודיות הגולות הללו מסובבות את הענינים כך שלא רק שהילד לא יומת, לא רק שיגדל בארמון המלך, לא רק שאמו שלו תניק אותו, אלא היא אף תקבל שכר על כך מקופת מצרים.
התנהגות גאה זו שה' כתר לה ממשיכה כשמשה יוצא מארמון המלך שגידלו. למרות המחוייבות המוסרית, הוא אינו חש שהוא חייב משהו לממלכתיות המצרית ברגע שהוא רואה עוול שנעשה לאיש יהודי, על אף שעוול זה נעשה על ידי 'נציג החוק': 'ויך את המצרי'. במה הרגו? ר' אביתר אמר הכהו באגרוף וי"א מגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו!' (שמות רבה, כאן)
אבל האם גם הקב"ה עצמו אינו מתנהג ב'תקינות פוליטית', ב'נימוסים ראויים'? פשט הכתוב, עליו עמלו מפרשים להסבירו הוא, שכבר במעמד הסנה ה' שולח את משה 'לעבוד' על המצרים ולאמר להם שישראל ייצאו 'רק' לשלושה ימים'. אחד המפרשים אף מצדיק את הדבר בחינניות שובבה כשהוא אומר שנכון הדבר, שהרי גם מסע בן ארבעים שנה מתחיל בשלושה ימים...
תורת חיים
ההתנהלות עם החיים ובתוכם אינה באה במקום קיום הייעוד היהודי. אדרבא, החיים הם המצע לתוכו מושרש ומואר אור ה'. לכן איסור לשכוח את יעודנו גם כשהחיים אינם מתנהלים בנתיבות עדינות ונועם אלא כשהם דורשים מעט עוז או קצת חוצפה. מדינת ישראל וקורותיה הינם ההוכחה לכך שגם כשנוקטים בחוצפה יהודית מופלגת מול העולם כולו – האומות יעברו לדום! כך במאבק בבריטים, כך בהכרזת הקמת המדינה, כך בחטיפת הספינות משרבורג, בפעולות חיסול או חילוץ נועזות בעורף אוייב, בתקיפת הכור בעיראק ועוד ועוד.
רק חיבור מתמיד לתורה ולמצווה, לתפילה ולתיקון המידות יכולים להוליד רוח גאה, עמוד שדרה מפלדה, שיכל היה לכל רוחות הגלות, שהוביל את ספינת ישראל אל חופי הארץ הטובה, שהביא לזרוע את שטחי ארץ התנ"ך בהתיישבות חסינה המנגנת קול תורה, שמול מלחמות ואינתיפאדות – מוסיפה לפרות ולרבות ולהתעצם במאד מאד.
לציבור כזה איש לא יוכל. החוצפה הקדושה ועוז הרוח יעמדו לו לרווח והצלה - כי ה' דיבר טוב על עמו,
ובמקום להיות 'חציר יבש' נקיים את המשך הנבואה של ישעיהו בפרק מ':
'עַל הַר גָּבהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם... כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ... הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתּהוּ עָשָׂה. נתֵן לַיָּעֵף כּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה. וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלא יִיעָפוּ'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
