ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ואתחנן
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- שיעורי אמונה נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
בתחנונים רבים מתפלל משה רבינו לפני הקב"ה, תפילה שלא נענית.
ויכוחים מרים מנהלים משה ואחר כך רק נשמתו עם הקב"ה, כדי שלא יצאו מזה העולם בלא להיכנס לארץ ישראל, ויכוחים שחז"ל מאריכים ומרחיבים בתיאורם במדרש רבה כאן - אך הקב"ה 'אינו נכנע'. הפעם, הגם שהתפילה היא רק עבור משה רבינו, משה נכשל על אף שכשנלחם על העם כולו במעשה העגל הצליח, ושם אמרו חז"ל שכל כך היה משה רבינו צריך למאמץ עבורם עד שהקב"ה כביכול ביקש ממנו 'עזוב אותי כבר'!
"ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו' אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם". (ברכות דף לב)
- ובפרשת ואתחנן, 515 סיבות, סברות ותפילות מעתיר משה על מנת להכנס לארץ,
"ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" ואתחנן בגימטריא הכי הוי"
- והקדוש ברוך הוא לא זז מגזירתו!
מה באה ללמד אותנו כל אותה אריכות בתורה ובדברי חז"ל על כך שמשה לא מצליח בתפילתו? מדוע לחדד את העובדה הקשה שמשה רבינו! מתפלל ואינו נענה - ואנו מה נענה אחריו?
לא! אבל למה? ככה!
"אמר רבי יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים" ואף על פי כן לא נענה. (דברים רבה פרשה ב' אות א') את הביטוי הנוקב האמור בדברי חז"ל "שאין לבריה כלום אצל בוראו" פירש המתנות כהונה ואמר "שאין לבריה בדרך חוב כלום אצל הקב"ה אלא דרך חסד ורחמים"! בסלנג של ימינו היינו אומרים 'שהקדוש ברוך הוא לא עובד אצלנו'... מה שלא ממעיט מהעובדה שאנחנו עובדים אצלנו! - ובקיצור, אנחנו חייבים לו והוא לא חייב לנו! קשה לנו עם זה? אין יהדות אחרת! לולי היה ה' נשגב גדול ונורא מעל מחשבותינו היינו מתחרים בו על מקום ראשון בחכמה כפי שעושה כל מי שיוצר לו אלוקים או דת, שכיון שהוא יוצר הוא הקובע, אך אנו ברואיו של ה', הוא היוצר ורק הוא בחסדו יכול הכל אבל אנחנו לא מכתיבים לו יתב' כלום, כן, גם במקום שאנחנו ממש בטוחים 'שהוא לא יודע מה הוא עושה ואנחנו יודעים טוב ממנו...'
התפילות הרבות שהיו מנת חלקנו זה חדשים ארוכים, ומהן כאלו שממש מאז חורבן המקדש לא נראו למרגלות הבית החרב בכמות ובאיכות וברבגוניות הקהל - לא נענו על פי תוכניותינו! למה? ככה!
וכי מי יודע למה?
הורים נוהגים לומר לילדים 'ככה זו לא תשובה', אבל חסידים מסבירים ש'ככה' זו גם תשובה, שנאמר 'אשרי העם שככה לו'... וככ"ה זה ראשי תיבות - 'כתר כל הכתרים' ('תפארת שלמה' מראדומסק, סוף יתרו, סוף שלח) המקום שעל גבי כל מדרגות הקדושה, מקום טמיר ונעלם, עתיק וקדוש.
וה' אמר לנו לא, בלי למה - ככה!
אולי, אם נזכה, נחיה ונראה מה השתלשל לעולמנו לטובה מגזירה זו.
אבל סוגיה שחשוב לברר היא עמדתנו היסודית כלפי התפילה, עמדה שביסודה גם עמדתנו כלפי עבודת ה' בכללותה.
חז"ל קבעו לנו כלל שתפילות במקום תמידים תקנום. התמידים, הקרבנות משמעותם שאנו מצידנו מקריבים לפני ה' את מה שהורנו להקריב - אבל רק מקריבים, לא מגיעים! כזו היא גם המנחה הנלוית - היא מונחת, לא מגיעה! את ההגעה המוגמרת רק ה' קובע, וכשירת ריה"ל "בצאתי לקראתך - לקראתי מצאתיך", אנו רק יוצאים לקראת, מתחילים, ולולי ה' גומר עלינו - או לא - אנו איננו יכולים לבדנו לסיים דבר רק מפני שכך עלה בדעתנו לגמור - מה שלעולם לא פוטר אותנו מלהישמע לצו האלוקי ולהמשיך להניח, להקריב, לנסות, לבקש ולהתחנן - ואולי, 'אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם'.
אבל תמיד יש לזכור: 'הקדוש ברוך הוא לא עובד אצלנו' והוא 'לא חייב לנו כלום', אך אמונתנו - שהקב"ה מגבה אותה במחסני הוכחות - היא שבדרך כלל הליכה בדרכיו ועשיית רצונו תממש את הטוב להיות מוחש - ויש מה שנראה לנו כיוצא מן הכלל.
אלא שלעומת הניחמים על הדרך שמא טעינו כיון שלא הושב לנו כרצוננו אנו יודעים ש'יחסינו' עם הקב"ה כה מסועפים, כה מסורגים בעלילות הצלחה, רחמים, השגחה, ניסים ונפלאות עד שאנו מבינים שיש לאכסן את המשבר הנוכחי במַבחנה של מעבדת ההיסטוריה לראות מה יופק מתוכה - אך אי אפשר להשליך את כל רקמות החיים, אברי האמונה וגופי ההשגחה רק כי בנקודה מסויימת 'משהו לא נראה לנו' הגם שהוא מוחץ מכאב.
כל זה על מנת לשים במקום את יחסינו עם הקב"ה, ומכאן ליחסינו לטעויותינו שגם אלו מושקפות ע"פ נוסחת התורה שאין בלתה.
איפה לא דייקנו?
זהות רבה יש בכמה ענייני יסוד בין פרשיות ואתחנן ועקב. עיקרי תורה יסודיים ביותר חוזרים בשתיהן, וכך גם שתי הפרשיות הראשונות שבקריאת שמע לקוחות מהן.
מה מלמדות אותנו פרשיות אלו, ומה מהן ניקח לתיקון?
נראה ששני מימדים חוזרים ונשנים בפרשיות אלו, שנים המתענפים מגזע אחד - גזע קדושת נשמת ישראל: ברית המצוות וברית הסגולה, שיסודן קדושתם של ישראל.
על קדושת ישראל בואתחנן נאמר –
"כִּי מִי גוי גָּדול אֲשֶׁר לו אלוקים קְרבִים אֵלָיו כַּה' אלוקינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיות לו לְעַם נַחֲלָה כַּיּום הַזֶּה".
ובפרשת עקב:
"רַק בַּאֲבתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אותָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּום הַזֶּה", "וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוצֵאתָ בְּכחֲךָ הַגָּדל וּבִזְרעֲךָ הַנְּטוּיָה".
קדושה זו של ישראל היא הטומנת בחובה את הסגולה, סגולה שאחת ממשמעויותיה המרכזיות היא קדושה עצמית, בלתי תלויה בחומר, בבחירה, ביצר ובעבירות - הסגולה לא זזה ממקומה, וממילא יהודי בקדושתו עומד, גם רשע:
על סגולת ישראל נאמר בואתחנן:
"כִּי אֵל רַחוּם ה' אלוקיךָ לא יַרְפְּךָ וְלא יַשְׁחִיתֶךָ וְלא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם", ו"לא אֶת אֲבתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פּה הַיּום כֻּלָּנוּ חַיִּים"
ובפרשת עקב:
"לא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם... וְיָדַעְתָּ כִּי לא בְצִדְקָתְךָ ה' אלוקיךָ נתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּובָה הַזּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה ערֶף אָתָּה".
הסגולה היא אכן ענף חשוב היוצא מגזע קדושת ישראל וישנם עשרות מקורות מהתורה והנ"ך, מחז"ל, מראשונים ואחרונים, מפשט ומסוד העוסקים בסגולת ישראל, אך כל אלו הינם החידוש, המיידע אותנו שהבחירה היא לא הכל, וגם בלא מצוה לא פגה קדושת ישראל.
אבל יסוד הבחירה והמצוה אינו פחות בקדושתו ובעוצמתו מיסוד הסגולה מפני שמשמעותה של הנשמה היהודית היא פעולתה והשפעתה ממעשי המצוות בעולם החומרי על מבנהו ושכלולו של העולם הרוחני, העולמות העליונים. זוהי משמעות סגולת ישראל, שהקב"ה חקק טבע של השפעה ואף תלות בין מעשינו בתפילה, בתורה, במידות, בתורה, בשמירה מעבירה להתקיימות העולמות כולם.
נכון, תלות זו 'מועמדת בפינה' בעת הגאולה, במציאות שבה הסגולה גוברת, והקב"ה מנהיג את ישראל למרות מעשיהם הרעים - וכזו היא 'ראשית צמיחת גאולתנו' - 'גאולה שאינה תלויה בתשובה'. אכן, בפנימיות ההבנה, זהו מצב משפיל מבחינה רוחנית לעם ישראל, שכביכול הקב"ה אומר לנו - 'עיזבו את ההגה, אני לא סומך עליכם. כנסו לתא המטען ואני אוביל את המסע בלא שיתופכם, למרות מעשיכם, במקום בזכות מעשיכם'.
אמנם הטוען כי הסגולה היא עיקר התורה, עיקר גדול יותר מן הענף השני המסתעף מגזע הקדושה היהודית, המצוה והבחירה, משבש עלינו את המקראות, מעוות את הכתובים ומניח את החידוש תחת הפשט ועוקרו מן התורה: כשם שאין המצוות השמעיות נדחות מפני השכליות, כשם שאין איש דוחה אשה אלא כל כלל מתקיים ליד רעהו ולא במקומו - גם הסגולה אינה מבטלת את השפעת המעשים של ישראל, וכשהם לא תקינים על פי ברית ה' עמנו, גזירת הסגולה היא שהם משפיעים עלינו לרעה
יהודי, מצוה וארץ
והנה, 'ראשית צמיחת גאולתנו' כבר לא ילדה קטנה. כילדה רכה, ה' הזין אותה בכל טוב - בחינם, 'חינם מן המצוות' - קיבוץ הגלויות הנבואי, כיבוש הארץ ויישובה, הפרחת השממה, מלחמות ניסיות, הצלות מופלאות, כלכלה ומשק טכנולוגיות וקידמה וכו'. כל זה באשראי, 'בלי לשלם' בהשתנות לטובה.
אך מהמשברים האחרונים האופפים אותנו מאז מלחמת יום הכיפורים הנוראה נראה שלא עוד! פשוט הגענו לגיל מצוות, והקב"ה רוצה להוציא אותנו ממעמד נוסע פאסיבי בשיירת הגאולה חזרה אל מעמד של שותף בהנהגת המרכבה הקדושה.
מכאן הסגולה שוב אינה שחקן יחיד, כאן המצוה הולכת ומתבקשת, וצמיחת האופי היהודי חוזרת להיות תלויית מעשים, מצוות, מידות טובות - שבלעדיהן מתקיים בנו 'ונטמתם בם' כדרשת חז"ל לשון טמטום, החלטות שטותיות, שערוריתיות, מבישות ומביסות את גדולת ישראל.
על ברית המצוה והבחירה נאמרו בתורה כל כך הרבה מקורות שיכלה המקום להביאם, ומה שיובא לקמן הוא ההיבט הלאומי של המצוות, משמעות קיומן לגבי הישיבה בארץ, ומשמעות העבירות שיהודי עושה, גרמתה של החילוניות לאבדן הארץ מתחתינו.
בואתחנן נאמר:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂות לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקי אֲבתֵיכֶם נתֵן לָכֶם",
וכן:
"כִּי תולִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנושַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אלוקיךָ לְהַכְעִיסו: הַעִידתִי בָכֶם הַיּום אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבד תּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן",
וכן:
"וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְותָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אלוקיךָ נתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים",
וכן:
"וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂות כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אלוקיכֶם אֶתְכֶם לא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמאל: בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אלוקיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן"
וכן:
"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֶיךָ: לַהֲדף אֶת כָּל איְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'"
ובפרשת עקב:
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם וְשָׁמַר ה' אלוקיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרת צאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ":
וכן:
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
וכן:
"כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂות לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם":
וכן:
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ":
וכן, כמוזכר בכל יום:
"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם... וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם... וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר ה' נתֵן לָכֶם":
כל אלו אינם באים למעט כהוא זה מאמיתת ענין הסגולה כשם שענין הסגולה לא ממעט כלום מיסודיותו של קשר
התורה המצוה וירושת הארץ, ומאידך קשר עזיבת התורה, חילול השבת, אכילת איסורים - ועזיבת הארץ.כל אלו אינם באים למעט כהוא זה מאמיתת ענין הסגולה כשם שענין הסגולה לא ממעט כלום מיסודיותו של קשר
בלא מעבר חזרה אל הבנתה היסודית של בריתנו עם ה' נמשיך לחפש את מקור הבעיות ב... תוכנו, כאילו האנשים ההולכים בדרך השולחן ערוך הם האשמים: בכך ש'לא התחברו', 'לא יצאו אל העם', 'לא התנחלו בלבבות' ולא ולא ולא... הלקאה עצמית זו, הגם שניצוץ אמת יש בה הרי שמלבד שהיא חולנית משהו, היא בעלת מוטת כנפי הרס חינוכי שאין כדוגמתו כיון שהנוער מבין שגם אם אתה הצדיק - אתה אשם, והוא, פלוני המשקץ נפשו בפיגולים, מחלל שבתותיו, מזהם נפשו באלף מיני זימה וזוהמה, ההוא הרחוק מתורה ומצוות, הוא דוקא בסדר, שהרי המון סגולה יש בו, שהרי 'עומרי בנה כרך בשומרון וזכה למלכות', שהרי 'צבאות אחאב הרשע נוצחים כי אין בינהם לשון הרע', שהרי פרשת פילגש בגבעה קרתה כתוצאה מכך שזקנים שבאותו דור לא יצאו אל העם, שהרי 'אף על פי כן קרויים בנים' וכו' וכו' וכו'.
כל אלו הינם דברי אמת וצדק ויושר - אך הם חידוש, חידוש שמחדד את העובדה שלא הכל מעשים, והבחירה אינה הערך היחיד, אך כמעמדו של כל חידוש, 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו', וברית התורה והמצוה שבזכותה מתבססים בארץ לא תופר! כי גם הסגולה אינה הערך היחיד ואין ברית חדשה! אין פרשת 'והיה אם שמוע תשמעו' חדשה, ולא פרשת 'והיה עקב תשמעון' חדשה ולא פרשת 'אם בחוקותי תלכו' חדשה ולא פרשת הברית בתוכחת כי תבוא חדשה ולא הברית שבפרשת ניצבים נמחקת או מעודכנת או מתחדשת!!! אולי רק אנשים שסבלו בנעוריהם מחוסר קישור לעולמה העתיק של תורה, לעולם הישיבות המסורתי, אולי כתוצאה מהשפעות של נעורים בחוץ לארץ או מחוסר קבלת מסורת מבית אבא והליכים של חזרה בתשובה אולי סוג כזה של בני תורה יקנו בהתלהבות את תורת החידוש שבסגולה בלא הזהירות שמא יופר האיזון בין הסגולה והבחירה, וכך הביאו לבלבול תורני יסודי ביותר של דור שלם, שיודע על פה מקורות של חידוש ושוכח תורה שלמה שבכתב. אך כל בן תורה אמיתי יודע שכל תורתו הנבואית של מרן הרב קוק זצ"ל אינה אלא המשך ישיר לכל בתי המדרש שמאז ומעולם, ורק מה שנשכח בחשכת הגלות הרב צחצח והעמיד במקום - ליד כל הקודם, לא במקום כל הקודם.
סגולתו של יהודי כשם שהיא משמרת את קדושתו בה בעת היא ממשיכה את הקשר של מליוני הנימין שבין הנפש לתורה, בין הבחירה ברע להנהגת ה' עם היחיד ועם הכלל - 'ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה'!
נחמו נחמו עמי
אכן, כואבת המכה שניחתה עלינו מידי בני עמנו שלבשו ארשת אטימות 'מקצועית' גויית על פניהם ושפכו את דמו של הבן הבכור לאומה באונס ציבורי ברוטאלי.
הן במעשה, הן במחשבות של הוגיו והן אופן ביצועו מלמדים על התנתקות יסודית מעדינותה של תורה. הפרצופים הריקים מולם עמדנו והתחננו לחשוב, לעמוד ולתת דין וחשבון, לבדוק שוב, להפעיל את הראש, הפרצופים הללו הסתכלו במתחננים כאילו היו נקודות על מסך המחשב: הטיעונים היו ריקים וזרים ללבם, קדושת הארץ כבר רחקה מהם, הרחמים לא התגלו כראוי לבני ישראל הרחמנים אך הידיים החסונות דחפו ודחפו והיכו שוב ושוב.
אבוי! דורות של ריחוק מתורה השרישו זמורת זר גויית בנשמה. עשרות אלפי שעות שטיפת מח מילדות בתוכניות בידור ריקניות מקודש ומלאות בטמטום וטינופת פעלו לרעה על נפש יהודי, ששוב אינה כה הומיה לציון.
ומהי נחמתנו, דוקא ממציאות זו הנוראה?
נחמת המכָּה - "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי",גם השבט החובט מלמד על קשר אב לבנו, גם עצמת הנקמה שנחתה עלינו מנחמת - "... אֵל נשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנקֵם עַל עֲלִילוֹתָם" כי היא מסבירה באופן החודר ביותר שהנוסחה לא צריכה לימוד מחדש, ציר שכר ועונש פועל, וחוקיו בידינו.
מעתה, אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל ולקיחת אחריות על מדינת ישראל מחייבת לשלבם עם אהבת ה' התובע מאתנו לילך בדרכיו, בלא להמיר את בריתו במילים יפות נקיות מדרישות הברית האלוקית של ישראל, ברית שהפרתה חלילה מביאה לאבדן הארץ.
כשמישהו רוצה להתקרב ליהדות אמור לו מעתה את האמת:
'אחי, ה' אוהב אותך, אני אוהב אותך - אבל אחי: האמת? בלי מצוות זה לא ילך לנו! בלי שבת, בלי תפילין הנשמה שלנו מאבדת את הדרך. אתה יודע את האמת אחי, שהמדינה מיתדרדרת רחוק מדרך התורה וככל שזה יותר קורה יש יותר שחיתות, יותר אלימות בכבישים ובמשפחות, יותר סכינים במועדונים ויותר אונס וזימה - צריך להשתנות, אחי!'
האמת של התורה והברית הכרותה שהארץ מקיאה את יושביה מחמת העבירות לא משתנה, וככל שאנו מתבגרים בארץ אשר ה' אלוקינו נותן לנו כן יותר ויותר נדרשת מאתנו בשלות יהודית, בגרות נשמתית המתרחקת מן הכיעור, מקדשת את הנפש, מאמצת את החברה ובונה את המדינה.
ומכאן, רק מכאן, הדרך העולה לקידוש ה' לעיני כל גוי וממלכה, כדבר ה' בסוף פרשת עקב - ההיפך מאשר התרחש עלינו בגללנו ממחרת תשעה באב:
"כִּי אִם שָׁמר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אלוקיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בו: וְהורִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּויִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּויִם גְּדלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם: כָּל הַמָּקום אֲשֶׁר תִּדְרךְ כַּף רַגְלְכֶם בּו לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנון מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרון יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם: לא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמורַאֲכֶם יִתֵּן ה' אלוקיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
