ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
התורה מעניקה לעולם ולחיים כולם את המימד האלוקי, את דבר ה', שבהשתלשלותו הוא מתגבש למעשים. מעשים אלוקיים אלו, המצוות, מעצם טבעם הינם מרוּממים משאלות הזמן והמקום וסיבוכיהם - 'ודברך אמת וקיים לעד', ובכך גדולתם, בהשראת מימד של קביעות, אוירה של יציבות על פני מי החיים הסוערים, המטלטלים.
אפילו במקום כמו מדבר התורה רוצה להעניק יציבות וקביעות לחיי עם ישראל.
ספר במדבר שאנו בראשו, רובו הוא פרשת ההתייחסות של התורה לחיים במימד העל טבעי, הלא רגיל - המדבר. זהו מקום שאינו אלא מעבר. אין בו לא נטיעה והשתרשות, לא בניין והתאקלמות ולא יציבות וקביעות. לכך, סייעתא מיוחדת צריך במקום בו אין קביעות לאדם, אין שכינת קדוּשה והופעת צלם אלוקים. כזה הוא המדבר, הוא מסוכן, חסר יציבות ובעל השפעות מרחיקות לכת על עובריו.
לכך מקדימה התורה רפואה: סדר! בכך גדולתה של תורה, שיש לה יחס גם למציאות חיים שאינה סדירה, שהיא זמנית, לא יציבה, נודדת כחולות המדבר, ולמקום כזה, למצב כזה של אי סדר - יש תמיד להקדים תפילה - תפילת הדרך, ומעשה - סדר מדוייק.
יהיה בסדר
הצבת ראשים לשבטים, ספירת כל בני השבט 'למשפחתם לבית אבותם', הצבת שלושה שבטים לכל פאה בסדר המחנה, דגל עליהם ומוביל לשלושתם - והכל ממוספר ומפורט - זו תחילת שלילת הכאוס האפשרי במקום כה קשה. ובהמשך, שבט לוי, מחולק למשפחות, לכל אחת מנותב משא על כתפיה, חוק ולא יעבור, מיקום מדוייק סביב למשכן, ומספר מדוייק. שוב מספר, שוב ארגון ותחושת יציבות.
כל אלו דברים חשובים ביותר. מקרים רבים בחיינו קורים וגורמים לצער ולא מעט פעמים לו היה סדר נכון היה נמנע הכאב. פעמים רבות חוסר משמעת, אי הטלת מרות, פריקת סדרי החיים המתוקנים המונחלים מאז מנחילים מרורות רבים.
זמר ילדים עליז יודע לספר ש'הכל בגלל מסמר קטן' ואגדה היסטורית מלמדת על קרב שהוכרע עקב פרסה שנפלה לסוס שמסמר לא הודק אליה כראוי. בעומס הלחצים שנתון בהם האדם עליו להשתדל למנוע מיקרים כאלו שבהם זלזול בקטנות יביא לאבדן כלכלי או אף לנזקים קשים מכך.
התיקון הוא בהפעלת סדרים, בציות לתקנות, בקביעת מסגרות וחלוקת מטלות נכונה ליחידים ולציבור לחלקיו.
הסדר מסוגל לברכה רבה לכלל ולפרט, וקשה להמעיט בחשיבותו. אמנם חשיבות יש לסדר, אך אין הכוונה לסדר של 'ראש קטן'. אותה פרסה אליה לא הודק המסמר, לא היתה מבטיחה את הנצחון לו שכן המסמר לבטח במקומו. שעבוד לסדר כאילו הוא הוא מרכז החיים יכול להטעות, כיון שהשאלה המרכזית היא, האם עכשיו כשהסוס מוכן ויציב - ברור לחלוטין לאן הולכים? מה המטרה, כיצד להשיגה, מה עיקר ומה טפל?
עם כל חשיבות הסדר אין להפריז במרכזיותו, היינו, להופכו מכלי, מאמצעי - לתכלית. והפיתוי הוא רב, ורב עמו הזיוף ועמם ההתפכחות.
סדר וחופש
אחד המקומות הייחודיים למאבק הכוחות בין ה'מסודרים' למבקשי החירות הוא במגרש בו מתעמתים היחיד והכלל.
חזונה של 'כל אם עבריה' הוא שבנה יהיה לה 'ילד טוב ירושלים'. כי ילד טוב אמור להיות גם איש טוב, וילד רע חלילה, יכול שיהיה איש רע - כך גורסת התפיסה האמהית האינסטנקטיבית, ה'מרובעת' משהו.
והנה, לא יעקב אבינו, לא משה רבינו, לא דוד מלכנו, לא רבי עקיבא ולא רבים וטובים אצלנו ובאומות העולם זכו לחיים'חלקים', 'מסודרים', בורגניים. לאלו ולעוד רבים מהם היו חיי נדודים ועימותים, נפילות ותיקונים - אך זה לא מנע מהם להיות המתקנים הגדולים ביותר של עם ישראל ושל נתחים נכבדים מההיסטוריה.
ובסוד, בשקט בשקט, נאמר שאולי, אולי... לא רק שחייהם הנפתלים לא מנעו מהם להיות משפיעים גדולים, אלא, לו חיו חיים 'מסודרים', 'מרובעים', סביר מאד שלא היו נהפכים למושיעים כל כך גדולים. כי ההמון ה'עדרי' נוטה ליחס לסדר את חזות הכל, והוא הרי אינו אלא המסגרת, התשתית, הזקוקים לתוך - אך לעולם הוא אינו המטרה, התכלית.
אמנם שילוב נכון של הבנה זו קשה להשגה על ידי מחנכים והורים רבים - אך אין בלתו. כשם שאין לחנך רק לחופש, יש למחנך להיזהר מלהסתפק רק בסדר. וביתר הרחבה. נשמות ישראל רבות ומגוונות הנה, ולכל אחת מהנה 'אות שלה בספר התורה'. דעותיהן אין שוות, ומטרת ישראל הגוי כולו אינה ללבוש תלבושת אחידה לכל איש ישראל.
וכך, כשבפרשת פנחס משה מבקש מה' 'אלקי הרוחות' למנות לישראל 'איש על העדה', המיועד צריך שיהיה מנהיג המסוגל להלוך כנגד רוחו של כל אחד מישראל, כי לכל אחד רוח ייחודית, עצמית לו בלבד.
רוח זו, אות זו בספר התורה של כולם, שהיא רק אות, אך זו, היא רק שלו - אותה הוא נקרא לפענח, ועל פיה לפעול.
ועל ביצוע משימה זו יתן האדם את הדין בבא יומו:
"העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד, כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות"(מרן הרב קוק, אורות הקדש חלק ג' עמוד קל"ט)
דרישת הייחודיות העצמית של כל אחד, עם כל תוקף חשיבותה - מחייבת את הוקרת הסדרים הכלליים. אותו חוק, אותה משמעת שבהפיכתה למטרה ובקידושה יש מימד של החנקת הפרט, בכל זאת נזקה פחוּת מנזק המתנתק מכל סדר עקב בקשתו 'לשיר סולו' את שירת חייו, במנותק ובמהופך מסדרי רשות הרבים.
וכבכל קונפליקט, כבכל שאלה משמעותית, גם שאלת הכלל או הפרט, החופש או הסדר - מה חשוב ממה - תשובה אחת לאלו תמיד: "גם זה וגם זה".
אלא, שהסדר הוא הכלי, וכלים אין לשבור. מציאת האור האישי, החופשי, העצמי, היא מטרה נעלה, אך בלא סדרים ובלא כלים, אורות בלבד, היא תדמה לנשמה בלא גוף, וזו הרי מציאות השמורה בעיקר לשדים...
לכן התשובה 'גם זה וגם זה' מציבה גם זה מעל זה: קודם הכלל והסדר, לאחריו הפרט והחופש, ובשמירת המבנה הנכון של התנועה ניתן גם להגיע בשלום לכל היעדים.
ובפתיחת ספר במדבר, בתחילת ההליכה הארוכה במקום שרף ועקרב, שמירת הסדר היא תנאי פתיחה הכרחי למסע הגדול להכנסת אורו של מקום למדבר(ר' אוה"ח הק' בתחילת פרשת מסעי), בדרך הארוכה לנווה ה', לארץ ישראל, להר ציון וירושלים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
