ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מסעי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
רשימה ארוכה של מקומות עלומים במדבר מופיעה בתחילת פרשתנו. ארבעים ושנים מסעות נמנים כאן, ומפרשים רבים מתייחסים למצוקה הפרשנית אליה מטילה אותנו התורה - איזה לקח מוסרי או אמוני ניתן להפיק מרשימת מקומות אלו?
רבינו האוה"ח הקדוש למשל פירש את הענין בכלליות על דרך הסוד ואמר, שבכל מקום בו חנו נצרכו תיקונים ובירורים רוחניים ואורך החניה נמדד על פי מידת אותו מקום בתיקון ועילוי.
הרמב"ן המביא את רש"י ואת הרמב"ם שגם הם עסקו בסוגיה, וקריאה בתשומת לב של דברי רבינו הגדול הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג' פרק נ') אותם הביא הרמב"ן מגלה כי לקב"ה ישנם 'שיקולי עריכה' מיוחדים בכתיבת התורה. מגמת העריכה היא ביסוס האמונה באופן מציאותי מאד, רציונאלי ומפוכח.
'תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבוּר על אופניו' קבע הרמב"ם את דבר שלמה במשלי בתחילת מורה הנבוכים, שעל פי זאת דברי התורה שהם יפים בחיצוניותם, ברובד הפשט שלהם, יקרים ומבהיקים עוד יותר עם חשיפת העומק המוסתר תחתם, כיופיו של הזהב הטמון תחת סבכה של חוטי כסף עדינים, שדוקא חזות ההסתר שעל ידי השבכה החיצונה רק מעצימה את היופי הגנוז תחתם - כן יחסי פשט הפסוקים ופנימיותם.
גם כאן בפרשת המסעות הנראית כרשימה סתמית ישנם עומק ומשמעות גדולים לכתוב על אף הראותו כגזור מהמפתחות שבסוף ספר בגיאוגרפיה.
אריכות יתירה או שיקולי עריכה בתורה?
אז לְמה אם כן נועדה רשימת כל המקומות הללו? על איזה ערך מדברים רבותינו?
ככלל יש לדעת כי הבשורה האמונית של העם היהודי לעולם אינה קלה כלל ועיקר. אנו טוענים טענה שעבורנו היא לב חיינו, ואכן לבני ברית ושומרי מורשת המסורת הקדושה היא ברִירה לחלוטין, אך מכל מקום מבחינת העולם או האדם הנאור היא נשמעת תמוהה - הן לליבם העב והן לאוזניהם הרחוקות מעדינות אמונית: אלוקים איתנו! לא רק בשמים אלא אף כאן בארץ, דרך כל קורותינו תמיד בתוככי ועם העם הזה, ממצרים, בסיני ובמדבר, מסלול מונחה על ידי אלוקים, בהשגחה קפדנית ובתכנון לעתיד עשיר, דרך הסטוריה עמוסת עליות וירידות אך מושגחת באופן מעורר פליאה (ולא פחות מכך, מעוררת אנטישמיות...) לעיני העולם כולו.
לאדם הרגיל, הסבוך בחיי המודרנה ושביבי פירורי איטלקטואליזם, טענה זו לא קלה לעיכול כלל ועיקר.
וכיון שהשגחת ה' על ישראל אינה עניננו שלנו לבדנו, יש בתורתנו מענה לגויים על מנת להוביל את האמונה למרחבי הבריאה והברואים כולם.
ועוד. הקשר המיוחד שבין ישראל לקדוש ברוך הוא לא יכול להיות מבוסס רק על המימד הרוחני המופשט שלנו פנימה, על המימד האמוני בתוכנו שכמו אומר 'אנו צריכים להאמין ומה אכפת לנו מהכופרים'?
התורה מבקשת לאורך פרשיותיה לבסס ולעגן את ה'סיפור' של עם ישראל בקרקע המציאות, בקונקרטיוּת גיאוגראפית, בודאויות שכל בעל מחשבה מעמיקה יוכל לכבד ולהעריך, להקשיב ואף להתרשם. לא בכדי התורה טורחת ומציינת באריכות כה רבה את המימדים האקסיסטנציאליסטיים, הקיומיים והמציאותיים בסיפורו של עם ישראל, ברשימת מקומות כמצרים, ים סוף, המדבר, הר סיני, נהר הירדן, יריחו, ירושלים, שכם ועוד ועוד. היא גם לא היתה טורחת לפרט - ברמה שאין קרוב לה כלל בשום טקסט של שום דת או תרבות בעולם - שמות רבים: של אנשים, שושלות משפחתיות, גילאים, מקומות לידה ומגורים, מלאכות ועיסוקים, התרחשויות, מעשים ותגובות - נעימים ליהודים ושאינם מחמיאים להם, ברמת פירוט ובמספר איזכורים שכל מי שייחס את הדבר לתעלול ספרותי מהזן של 'עורך מקראי מתוצרת ביקורת המקרא' חייב לשאול את עצמו בכנות, איך, אם באמת כל כך קל 'לזרוק' אלפי שמות של אנשים ומקומות, עיסוקים ושנות חיים, בנים ונכדים ונינים לאורך עשרות דורות - אם זה כה קל לרמות את כולם איך זה שהכותבים לנצרות ולאיסלאם לא השתמשו בכלי כל כך משכנע וכה קל ליישום ספרותי, 'הרי אין קל מזה, פשוט לשקר'?
כך כותב על כל הדברים הללו הרמב"ם במורה הנבוכים (ג' נ'):
"כאשר היתה פינת התורה - שהעולם מחודש, ואשר נברא תחילה היה איש אחד ממין האדם, והוא אדם הראשון... ואילו בא להם זה הסיפור לבד, היה האדם מסופק בדבר - כי נמצאו אז בני האדם מפוזרים בקצוות הארץ כולה, ומשפחות חלוקות ולשונות חלוקות רחוקות מאד; והוסר הספק הזה ביחסם כולם וזיכרון הסתעפם, וזכור שמות המפורסמים מהם, פלוני בן פלוני, ושנותיהם, ולהגיד מקום שכנם, והטעם המביא להתפזרם בקצות הארץ, והטעם המביא להחלק ללשונותם".
כל היסטוריון יודע להבחין בין טקסט שמבטא הליכים אוטנטיים בחיי אומה, לבין כתבים 'מטעם' ששוכתבו 'בהוראה מגבוה' של השליט או המושל שרתם את הסופר לסיפורי עלילותיו המופלאים.
מבחינה זו טרחתה של התורה, בין השאר גם בפירוט המסעות בפרשתנו, לציין בהרחבה ובדקדקנות את הריאליה של האמונה היהודית, היא המסר לעולם ולאדם, אף היהודי, בכדי להאיר ולהעמיק איך דבר אלוקינו אינו מרחף במופשטות מנותקת מהקרקע אלא הוא מעוגן במציאותיות, כמוסבר ב'מורה הנבוכים'.
אלא מה, ישאלו, והרי טיעון זה איננו משכנע את האפיקורסים?
שתי תשובות בדבר:
א. אפיקורוס, באמת לא רוצה להשתכנע, ו'קושיותיו' עלינו הן עבורו שכפ"ץ וקסדה + אטמי אוזניים מפני האמונה. כפי שאמר סטודנט משכיל לתואר שני, 'אפיקורס מקצועי' מבטן וממשפחה לחברתו הדתית: 'האמיני לי שאני יודע שאני צריך לחפש יותר טוב את האמת, ואני ממש לא נרדם בלילות מפני כך. אבל אני פוחד. תביני אותי'.
ב. אף אפיקורוס אקדמאי או חובבן לא יכול להצביע על שום מסמך היסטורי שמתאר חיי עם, חיי ציבור, המונה סך של מיליונים, לאורך תקופה של כל כך הרבה מאות שנים.
לא לחינם מבוססות הדתות על יחידים, בעלי כשרון או לא ככל שיהיו. אין להם יכולת להציע מימד רחב מזה. ביהדות לעומת זאת, היחיד, גדול ככל שיהיה, אינו מהווה מבסס אמונה, חוץ מאשר אצל משובשים 'חדשים מקרוב באו' שמבקשים להנחיל ביסוסי אמונה על סמך היות היחיד, רב זה או אחר - צדיק או בעל מופת.
לא! ולא!! ולא!!!
עם כל קדושתם של צדיקי הדור, בעלי מופתים ורועי ישראל הנאמנים והמופלאים - את יסודות האמונה אין מבססים ביהדות על היחיד! אותם רועים נאמנים בהחלט מגבים את האמונה, מחזקים ומאמתים את 'סוד ה' ליראיו' ומראים איך 'שומר ה' את כל אוהביו' - אבל מימד הכלל בהבניית האמונה הוא כה עקרוני שאפילו משה רבינו אינו נקרא בתפילותינו בשבת אלא 'עבד נאמן'.
כי היהדות מבוססת על 'מסעי בני ישראל' - כולם.
על 'ישראל שעמדו בהר סיני' - העם.
על יציאת מצרים - הגוי כולו.
על הכניסה לארץ - כל איש ישראל.
והרי אין לנו ולו חג אחד במהלך השנה מדאורייתא או מדרבנן, שעוסק בענינו של יחיד (ואל נאמר 'צום גדליה'... שהרי זה מסמל את עזיבת הקישור האחרון של העם לארצו. וגם ל"ג בעומר אינו ממש מדרבנן...)
לכן גם רשימות מסעינו במדבר כמפורט בפרשתינו באו על מנת להעמיד על יסודות קיומיים וריאליים את פירוט דרכנו אל הארץ, וכדברי הרמב"ם שם:
"הצורך להזכיר המסעים גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה (כי העדים הרואים אינם, ומראייה עברנו לעדות המסורת, לשמיעה) ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, וכל אלה אותות הם במעשה נס נראות לעין. וכאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים לא יאמינו השומעים בהם, ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם, כמו המדברות אשר ישכנו שם בני ערב היום, או מקומות אשר יהיה שם חריש וקציר, או יש שם עשבים וצמחים למאכל בני אדם ושיהיה במקומות ההם בורות מים - על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחיזק אלה האותות כולם בזיכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה"
העולם שוה התיחסות?
דברי רבינו הגדול הרמב"ם על כך ש"כאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים, לא יאמינו השומעים בהם... על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה", דורשים התיחסות לפן מיוחד אצל גדולי ישראל הראשונים, והוא הפן שהם מציגים ביחס לקושיות העולם.
רבותינו אלו מיישרים מבט המבקש דיאלוג, דו שיח ולעיתים מתקפה נחושה מול הקמים נגד אמונותינו. הרמב"ם כאמור מיחס זאת בראשונה לא לגדולי ישראל אלא לקדוש ברוך הוא בעצמו, שהוא המעצב את התורה גם, כמובן לא רק, כמענה לתהיות ולרצונות האנושות לביסוסה של קרבת אלוקים.
גם רבינו הגדול, רבי יהודה הלוי בספר 'הטענות להגנת הדת המושפלת' / ספר 'הכוזרי', לא התחבא בבונקר מבוצר מפני רוחות העולם בתוך בית המדרש הקדוש, אלא יצא, שמע הקשיב - וחידד את אמונת ישראל הקדושה באופן שאין עמוק ממנו, מבוסס ממנו, בונה ממנו ואף מודרני ועדכני עד ימינו.
גישתם של הראשונים, כגישתו של הקב"ה, אינה מתייחסת אל העולם על משגיו ומשוגותיו כמוקצים מחמת מיאוס. יחס כזה עלול לגרום ליהדות להיראות ככת חשוכה שכל 'כוחה' בהצטנפות מפוחדת בין תנור לסטנדר. הם לא נסגרו אלא יצאו ולחמו במאבק אמוני כזה, 'באומץ ובמנוחה' כהגדרתו המדייקת של מרן הרב קוק זצ"ל את הראשונים הללו, שעד ימינו ניזונים הוגים משמעותיים במאות האחרונות מדרכם הקדושה, ואף למדו מביקורתם הנוקבת על הנצרות או על האיסלאם פרקים חשובים מאד למען ישראל ותורתו.
לכן, לאור מימדיה הכמו גיאוגראפיים של פרשת מסעי בני ישראל, גם אנו צריכים להרכין אוזן לריאליה, ולצד האמונה והחסידות הצדקות והקדושה לעסוק גם במציאותי בו נושקים מימדי הקודש והחול, וזאת בכדי לבסס ולהשריש את גבהי המרומים במעמקי החיים, כי "בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים" (תנחומא נשא פרק ט"ז)
וכיון שישראל 'לב באברים' - עליו לפעול עם כלל הגוף, כלל האומות, מתוך ידיעה גאה שאחריות זו אינה מנמיכה אותו אלא אדרבא מחוייבת ממעמדו כ'בני בכורי ישראל' - על מנת לאחד את כל בניו של ה' יתברך תחת התגלותו על עולמו בקרוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
