ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
כמה סיבות, ביניהן שבינינו לבין עצמנו וביניהן שבינינו לבין שאר העולם הביאו את היהדות התורנית לרתיעה ואף להתרחקות מהחשבת ערכי היופי והנוי כשלעצמם.
התרבות המערבית ההולכת ולובשת מחלצות מרצדות ומנצנצות מסמאת את עיני הדעת והבשר במקסמי שוא ופעלולים וירטואליים חלולים שמותירים נפש ריקה מאותו יופי מובטח. אף האומנות המודרנית אינה בונה את ערכיה על ערכים מוחלטים בשפטה אותם למצומצמים היא מבקשת את היופי בכיעור את היצירתיות בעכור ואת החדשני במוזר, בוולגארי ובמקרה הטוב בציני. שוב נותרה הנפש קרה וצמאה.
עוד מאז העולם העתיק של התרבות ההלניסטית נרתעו חכמים ממיצוב יופיו של יפת כערך בלבדי בפני עצמו והציבוהו כמתווסף למעמקי אוהלו של שם, ממשיך דרכו של אברהם אבינו עליו השלום. ובאוהלו כבר אמרו, יש ערך לאשה נאה וכלים נאים המרחיבים דעתו של אדם.
גם בתוכנו, עם התגברות הרדיפות הרוחניות במאות השנים האחרונות ותורות אלטרנטיביות המשדרות ליהדות את היותה כביכול חריגה או מיותרת במשפחת הרוח, הצטצטמצה היהדות התורנית והתכנסה מפני העולם החיצוני לתוככי בית המדרש, ובתוכו התמקדה במחשבת הההלכה שבה התמקצעה רבות בהבדלי הגודל שבין נפח שיעור ביצה לשיטת החזון איש ולשיטת רבי חיים נאה.
כך נמצא כי נויו של עולם שלם לא נחדר על ידי אורה של תורה ואוהלו של שם מפוחד מנויו של עולם.
מצות הביכורים מפנה את תשומת הלב המתרחב בתיאור הבאתם לירושלים לערכי הנוי של היהדות שאולי עומדים הכן עם כל העם להתחדש כמקדם בבית המקדש - נויו של עולם.
המשנה שענינה בשורשי ההלכה מפארת בתיאוריה את מצות הביכורים, תיאורים שנקבעו כהלכות לדורות יבואו במהרה בימינו:
כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? כָּל הַעֲיָרות שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסות לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחובָהּ שֶׁל עִיר, וְלא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אומֵר, קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּון אֶל בֵּית ה' אֱלהֵינוּ: הַקְּרובִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוקִים מְבִיאִים גְּרוגְרות וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁור הולֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּות זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּראשׁו. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוב לְירוּשָׁלַיִם. הִגִּיעוּ קָרוב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּות שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עומְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁואֲלִין בִּשְׁלומָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקום פְּלונִי, בָּאתֶם לְשָׁלום? הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפו וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, "אֲרומִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלא שִׂמַּחְתָּ איְבַי לִי": (משנה מסכת בכורים פרק ג')
העובדה שהרמב"ם הביא להלכה את ענין ייפוי הביכורים בפרק ד' מהלכות ביכורים מבהירה שאין כאן רק אופציה מדרשית של חז"ל אלא מהות המובנית במצוה זו. כך מצאנו הלכה המפרטת במצוה מן התורה את האופן החזותי אסטתי של התקיימותה. כמובן שמצות הביכורים אינה לבדה, יש את קישוטי הסוכה בחג הסוכות כמו גם את מצות לקיחת פרי הדר וקישוט בתי הכנסת בשבועות אך להדגשתם של חז"ל את קרני השור המצופות זהב כיון שהם נושאי הביכורים יש בהחלט היבט מודגש.
גם בית המקדש שהינו 'נויו של עולם' ממולא היה ויהיה בכלי זהב ובנינו של הורדוס היה בנין יפה באופן יוצא דופן, ועם כל זה הוא שונה כי יופיו וקדושתו באים כאחד.
במצות הביכורים יש פתח לראות את הנוי והיופי כערך עצמאי כיון שהמצוה כתיקונה על פי צו התורה יכולה היתה להתקיים גם בלי הזהב על קרני השור.
יופי, בדיעבד או לכתחילה?
דמותו של רבי יוחנן (בן נפחא) במסכת בבא מציעא (דף פ"ה) מבטאת את היחס לאסטתיקה האישית באופן מובלט ביותר. בכמה צדדים של אותה אגדה מפורסמת ובמה שקודם לה על חברותם הטראגית של רבי יוחנן וריש לקיש הגמרא טורחת להעצים את צדדי היופי בדמותו כמי שהיה חריג בנושא. מתחילה מתארת הגמרא את רבי יוחנן המודע לכך שהוא שריד לבחורים היפים של ירושלים שטרם החורבן "בני ציון המסולאים בפז". גם מודעותו העצמית של רבי יוחנן ליופיו מלמדת על ערך היופי, והדבר נעשה מבולט עוד יותר כשרבי יוחנן מתמיה את חבריו ביושבו בדרכים המובילות למקוואות על מנת שהטובלות יצפו ביופיו ודמותו תקרין על יופיים של בניהן. אותו ראש ישיבת טבריה, עורכו של התלמוד הירושלמי לא נמנע גם מהנאה משכיות הטבע באיזור מגוריו וירד לטבול בירדן שם פגש והחזיר בתשובה את העבריין, גיסו לעתיד ומגדולי האומה - ריש לקיש.
אך מלבד היופי האישי, היופי העולמי אותו מדגישה התורה הוא הערך המרכזי שממנו נגזרות להתיחסותנו ליופי האסטתי והפרטי. תיאוריה של התורה אודות גן עדן מלמדות על כך שקדם לתורה רף גבוה, אלוקי, של 'רמת גימור' הדורשת גם תביעות מתחום הנוי המרהיב ומרחיב את דעת האדם בעולמו של ה':
ושם "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן, אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, שָׁם הַבְּדלַח וְאֶבֶן הַשּׁהַם"
גם לימים רבים קדימה, כששלמה המלך מסיים את בניית הבית מתוארת בהרחבה מסכת ארוכה של שכיות חמדה החל ממתכות עבור בצמחים וכלה בבעלי חיים המפארים את מלכותו - 'וכל ישראל אוכלים ושותים ושמחים'.
הרחבת הלב הזו ניצבת בדמות ייעוד ולא רק כתיאור אגדי, שעד להשגת היעוד הזה אותו יופי נברא הקיים בעולם ממתין להתאכלסותו במערכת הקודש באופן מתוקן.
יש יופי של תורה?
והנה, מעבר להיות האדם ועולמו ניצבים לבדם, התורה בחייהם והיופי סביבם לקשטם, יש לדעת שמקור כל האור הנכסף, ריבונו של עולם עצמו 'כתר טהור פז דמות ראשו' הוא, - גם תורה שנתן אף היא שייכת לתחומי היפעה והחן.
גם סיפורי התורה, כמו גם דמותה הספרותית של האגדה ואף עולמן המדוייק של ההלכות כל אלו חתומים גם כן בתביעה פנימית של הדר מיוחד.
מקום זה סתום וחתום מלהתפרש ורק מתוך התבוננות כוללת והבנה חודרת יכול בעל האמונה המזדהה עם תכניה של תורה 'לגעת' מגע רוחני באסטתיקה המיוחדת של התורה והמצוות. לא דוגמאות נדרשות כאן כי אם חוש, תפיסה רחבה והבנה אמונית שבורא עולם המתגלה בעולמו ובתורתו אינו מניחם להיות פחותים מאותם סטנדרטים אלוקיים של הנוי והנצח לחי עולמים - גם בקודש הכתוב והמחייב בהלכה.
ואדרבא, כאן, במקום הקודש של התורה, בין הכתובה ובין המתבצעת ניתן לעמוד על צומת העצבים מלאת המפגשים בין אדם תורה ועולמו יתברך.
בעולם שמתרחק מהקשבה ומרגישות לנפש ולסביבה כמו גם מקודש ומצוה נחמסת גם מן המאמין תחושת היופי החדור באורחותיה של תורה ובנתיבות עולם בכללו. רגישות ומודעות לערכים אלו מרוממים את יחסו של האדם לחייו ולתורת ה' ומכניפים תחת כנפי התורה גם את כל יפי הבריאה.
בכך יש מימד משמעותי של תשובה עתידית שאולי עליה שר מרן הרב את שירתו הידועה:
"תלחש לי סוד ההויה כולה:
חיים לי יש קח נא קח,
אם יש לך לב
ובלב דם
שרעל יאוש לא זהמהו.
אם כל צפצוף עדין,
כל יופי חי,
לא הדר שירת קדש
אך זרם אש זרה בך יעוררו,
סורה מני סורה הריני לך אסורה.
ודור יקום וחי
ישיר ליופי וחיים,
ועדנה בלי די
יינק מטל שמים .
ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה
תקשיב אזן עם חי,
ומעדן שירה ויפי חיים אור קדש ימלא,
וההויה כלה לו תדובב: בחירי הריני לך מותרת".
חיים לי יש קח נא קח,
אם יש לך לב
ובלב דם
שרעל יאוש לא זהמהו.
אם כל צפצוף עדין,
כל יופי חי,
לא הדר שירת קדש
אך זרם אש זרה בך יעוררו,
סורה מני סורה הריני לך אסורה.
ודור יקום וחי
ישיר ליופי וחיים,
ועדנה בלי די
יינק מטל שמים .
ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה
תקשיב אזן עם חי,
ומעדן שירה ויפי חיים אור קדש ימלא,
וההויה כלה לו תדובב: בחירי הריני לך מותרת".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
