ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְלִרְמֹז אֶל אַהֲבַת שְׁלֹשֶׁת הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה אֶל הש"י כְּפִי הִתְחַלְּקָם בְּחַיֵּי הָאָדָם, עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אָמַר מֹשֶׁה [שם]: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ" — אָמַר: "לְבָבְךָ", לִרְמֹז עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי; וְאָמַר "בְּכָל", לְהָעִיר שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת יְכֻוְּנוּ לָזֶה. וְ"נַפְשְׁךָ" — לִרְמֹז עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי; וּ"מְאֹדֶךָ" — עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה.
מיני האהבה בפסוק "ואהבת"
וּבֵאוּרוֹ עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: כִּי בָא לְהַזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיֹּאהַב אֶת הש"י תַּכְלִית*-הָאַהֲבָה, בְּכָל כֹּחוֹת גּוּפוֹ, בְּכָל הַזְּמַנִּים. אִם מִצַּד שֶׁהָאָהוּב טוֹב, שֶׁזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה שֶׁיִּגְזֹר אוֹתָהּ הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי — אָמַר: "בְּכָל-לְבָבְךָ". וְאִם מִצַּד-הַמּוֹעִיל — אָמַר "בְּכָל-נַפְשְׁךָ", כִּי הוּא, יִתְבָּרַךְ, הַנּוֹתֵן בָּאָדָם נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וּמְקַיְּמוֹ. כִּי "נַפְשְׁךָ" יִרְמֹז אֶל הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי, וּ"בְכָל" יִרְמֹז לְכָל הַכֹּחוֹת הַחִיּוּנִיִּים, כְּאָמְרָם זַ"ל [ברכות פ"ט מ"ה]: "בְּכָל-נַפְשְׁךָ" — אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וְאִם מִצַּד-הֶעָרֵב — אָמַר "בְּכָל-מְאֹדֶךָ", לִרְמֹז אֶל הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה וְהָאַהֲבָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ שֶׁהִיא מִינִים מִתְחַלְּפִים, כְּמוֹ אַהֲבַת הַמָּמוֹנוֹת וְהַקִּנְיָנִים וְהַתַּעֲנוּגִים. וְכָל-זֶה לְהוֹרוֹת כִּי הוּא הש"י הַטּוֹב הַגָּמוּר, וְהוּא הַמּוֹעִיל וְיוֹצֵר הָאָדָם וְחוֹנֵן וְנוֹתֵן נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, וְהוּא הַנּוֹתֵן הַמָּמוֹנוֹת וְהַקִּנְיָנִים וְהַמְעַנֵּג הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְלָזֶה רָאוּי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל הַזְּמַנִּים.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
112 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ד'
113 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ה'
114 - לימוד שבועי באמונה כח תשרי- ד חשוון תשע"ו
טען עוד
וּלְפִי שֶׁאַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, בְּכָל הַזְּמַנִּים — אִם בְּמַחֲשָׁבָה, אִם בְּדִבּוּר, וְאִם בְּמַעֲשֶׂה — הִמְשִׁיךְ אֶל-זֶה: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ", לִרְמֹז עַל הַמַּחֲשָׁבָה; "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם", לִרְמֹז עַל הַדִּבּוּר. וְזֶה — בְּכָל הַזְּמַנִּים: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וְרָאוּי שֶׁתִּהְיֶה גַם-כֵּן בְּמַעֲשֶׂה — "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ". וּלְפִי שֶׁהַמַּעֲשֶׁה, מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּעוֹד הָאָדָם קַיָּם וּמִמֶּנּוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר גַּם אַחֲרֵי מוֹת הָאָדָם — הִזְהִיר עַל שְׁנֵי מִינֵי הַמַּעֲשֶׂה. עַל מַה שֶּׁהוּא בְחַיֵּי הָאָדָם, אָמַר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת"; וְעַל הַנִּשְׁאָר אַחַר הַמָּוֶת, אָמַר "וּכְתַבְתָּם" וגו'. וְזֶה, לְהוֹרוֹת כִּי אַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל כֹּחוֹת הַגּוּף; וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר — בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה — וְזֶה, בְּכָל הַזְּמַנִּים.
____________________________________
תַּכְלִית – בשלמות.
ביאורים
בימים האחרונים למדנו על חלקי הנפש העולים לשלטון, כל אחד בתורו, ובדרך כלל דוחקים באחרים ומבטלים אותם: המשיכה להנאות – ששולטת בתחילת ימיו, דחף ההצלחה – ששולט על האדם בגיל העמידה, והנפש האלוהית-שכלית – שמאירה באדם בזקנותו. במקרים רבים האדם מתפזר בחיפושו אחר הגורם המביא אל האושר האמתי, ונטייתו היא לבחור באחד ולדכא את האחרים. אולם, ההדרכה הראויה היא בניית מערכת אחת שבה הכוחות יסייעו זה לזה ולא יתחרו זה בזה. שילוב זה אפשרי רק סביב אהבת ה', ואליו מכוונת התורה בציווי "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" [דברים ו, ה]. כל חלקי הנפש יכולים וצריכים להיות כלולים בחיבור אל ה' ובאהבתו. איחוד זה סביב אהבת ה' הוא חובה עלינו ומצוה שניתנה לנו, וכשמבינים חובה זו מגיעים גם להבין את הנפש שלנו ואת ייעודה לתפקוד בריא. אהבתנו הטבעית אל הטוב והחיובי תפנה כולה אל ה', אל הא-ל הטוב ואביו של כל הטוּב העולמי. השאפתנות הטבעית של הנפש תכוּון גם היא לשאיפות אישיות חיוביות וקדושות. הרי בסופו-של-דבר גדול ההבדל בין מעשים חיוביים קטנים, טובים ולבביים ככל שיהיו, לבין פרויקט חיים שלם, מורכב ובעל סיכונים, אך מאפשר גם כבישת יעדים גדולים וסוחף את כל אישיות האדם. ובאשר למשיכה להנאות – אם ישתלבו הן בתוך חיי קודש מפוארים הרי שתבוא מהן ברכה וטובה. אפילו ההנאה תגדל פי כמה וכמה, שהרי הנאה חומרית מגיעה לשיאה כאשר היא 'טעונת משמעות'. הנאה 'טעונת משמעות' יכולה לבוא לידי ביטוי במתנה הקטנה והסימבולית ביותר שתקבל נערה מאורסה מחתנה-אהובה, או בתכשיט ישן ופשוט שתקבל אישה בעת פרידתה מאִמה שבעת-הימים.
ביטויי האהבה ממחישים אותה, משרישים אותה ומעצימים אותה. בהתאם לכך ממשיכים הפסוקים ומצווים אותנו לבטא את אהבתנו בכל מישורי האישיות: במחשבה בדיבור ובמעשה. מחשבות האהבה יהיו תדיר "על לבבך". דיבורינו ושיחותינו הרבות גם יתרכזו רק בה, בכל מקום – "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", ובכל זמן – "בשכבך ובקומך". גם בעולם המעשה תתבטא האהבה, להראות שאינה נשכחת בתת-מודע. ציווי התפילין מסמל את העשייה הפעילה היומיומית, וכנגד העשייה המקבעת ומותירה חותם גם לאחר הסתלקותו של האדם – באה המזוזה שבפתח ביתו של האדם.
הרחבות
• אהבה ועבודת ה'
לְהוֹרוֹת כִּי אַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל כֹּחוֹת הַגּוּף; וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר — בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה — וְזֶה, בְּכָל הַזְּמַנִּים. רבי יוסף אלבו מבאר שעבודת ה' היא תוצאה מתבקשת לאהבתנו את ה'. הדבר נכון גם ביחס של הקב"ה אלינו – הקב"ה בחר בנו לעובדו מתוך אהבתו אותנו.
הרמח"ל מסביר את הזכות הגדולה שיש בעבודת ה': "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו... על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו ... וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא, בערך שאפשר להם ליהנות בה" [דרך ה' א ב, א]. אהבתו הגדולה של הקב"ה לעם ישראל היא הסיבה לכך שנתן לנו את היכולת להיות קשורים אליו באמצעות קיום מצוות ולימוד תורה. ניתן להעמיק בהסבר זה. האהבה של הקב"ה לעם ישראל מבטאת שייכות וקשר שיש בין עם ישראל לקב"ה. השייכות שלנו לבורא עולם הופכת אותנו לעם אלוהי, ולכן הקב"ה נתן לנו את מצוותיו. כך מסביר הרב צבי יהודה קוק, כי עבודת ה' שנצטווינו בה היא תוצאה של אהבת ה' אותנו: ""אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת" ומתוך כך "תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לִמדת" [תפילת ערבית, ברכת אהבת עולם]" [שיחות הרצי"ה, תרומה עמ' 284].
קשר נוסף שיש בין עבודת ה' לרגש האהבה (באופן כללי) מופיע בדברי הרב קוק : "כל חטא, אפילו הקל שבחטאים מטביע בקרב האדם, שנאה לאיזו בריאה, ועל ידי התשובה חוזרת האהבה להאיר" [אורות התשובה יב, ד]. עבודת ה' היא הדרך הבריאה והנכונה לחיות בעולם הזה. לכן מי שחי בדרך זו מרגיש שהקשר שלו אל העולם הוא טוב ונעים, וממילא יותר קל לו לחוש אהבה כלפי כל העולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
