ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב משה צבי נריה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב משה צבי נריה זצ"ל
הרב נריה זכה לכינוי אבי דור הכיפות הסרוגות. השבוע, במלאות עשרים שנה להסתלקותו, ראוי לנסות ולבחון מחדש את המשמעויות השונות שטמונות בתואר מוצלח זה.
קשה לתאר את דמותה של מערכת החינוך הציונית-דתית בלי תרומתו המכרעת של מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל. תחילה נבחן את המהפך שחולל בתנועת הנוער בני עקיבא. יחיאל אליאש ז"ל ייסד את התנועה ועמל על פיתוחה. אך עד מהרה התייצב לצדו הרב נריה, תלמיד ישיבת מרכז הרב ותלמידו המובהק של הראי"ה קוק זצ"ל, והלחין את המנגינה שעיצבה את פני התנועה כולה. לצד מנגינותיו ושיריו המיוחדים, הלחין וניגן בעיקר גישה חינוכית ותורנית חדשה. ברוח המיוחדת שהפיח בתוך תנועת בני עקיבא, זו שממשיכה לנשוב בה עד היום, מתגלה המשמעות הראשונה של היותו אב לדור הכיפות הסרוגות.
צריך לומר את האמת: חלק מראשי הציבור הדתי באותה תקופה חששו מהקמת תנועת נוער דתית. הם ראו בתנועות הנוער דאז גורם מרכזי במרידה בדרך ישראל סבא, ופחדו שכך תהיה גם דרכה של תנועת נוער דתית. והנה, באו הרב נריה ואחרים, ולא רק שלא הרחיקו את הנוער מדרכה של התורה, כי אם עשו מעשה שקשה למצוא לו תקדים. הם, חברי תנועת נוער (!), החליטו שצריך להקים ישיבה. החליטו ועשו.
גם כאן, חלק מראשי הציבור הדתי-לאומי חששו, וסירבו לסייע לכך, אך הרב נריה בשלו. חולם ועושה.
תורה חלוצית
ומכאן למהפכה השנייה, הנוספת על זו של תנועת הנוער בני עקיבא, בדמותה של ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ולאחריה כל שאר הישיבות – ומאוחר יותר גם האולפנות – שהקים. הרב נריה הקים ועיצב ישיבה חלוצית: ישיבה שבה לומדים תורה ברצינות, וממנה יוצאים כדי ליטול חלק בעשייה החלוצית למען המדינה שבדרך. בעיני בני דורנו זה פשוט שאין סתירה בין לימוד תורה ובין מסירות למען כלל ישראל ומדינת ישראל. אך את ההלחם הזה הוא יצר.
להבנת בשורתו צריך לזכור שבאותה תקופה מי שחפץ בחינוך תורני משמעותי, יכול היה לקבל אותו רק בישיבות חרדיות, בדמותו של היישוב הישן. הרב נריה הוא שהפיץ את התבנית החדשה, שנחשבת היום כה טבעית וראויה. חיבור זה – של ישיבה שבה מתחנכים לתורה גדולה, בצד חינוך גלוי ומכוון לחיים של שליחות וחלוציות, חיים של תרומה לציונות ולמדינה – נוצר על ידו, ובכך הוטבע פן נוסף בהיותו אבי דור הכיפות הסרוגות (וסורגותיהן) שחונך ומתחנך בדרכו.
באותה תקופה הכול היה חדש. בדור שלפניו כבר נאמר בקול ברור מפי רבנים גדולים כי תורה וציונות יכולים לדור יחדיו, וכי חובתנו התורנית היא לפעול באופן אישי למען שיבת ציון, בלי להמתין לנס. הם שלימדו כי עלינו להיענות לקריאה האלוקית להצטרף לתחיית האומה. בין השאר, הרימו את קולם ועטם הרבנים הבאים, שלא בכדי כונו מבשרי ציון: הרב קלישר, הרב אלקלעי, הרב הנצי"ב, הרב מוהליבר ועוד.
אך בדורו של הרב נריה הגיעה השעה לתרגם שלב נוסף של החלומות למציאות. הרב גורן זצ"ל הפשיל שרוולים וניגש למלאכה בכל הקשור לצבא. הרב נריה עשה כן בתחום החינוך, וגם בתחום שבו פועלו מוכר פחות: תורה ומדינה (בצד הרב הרצוג, הרב ישראלי ואחרים, זכר צדיקים לברכה). הוא שליווה את חטיבה 7 בקרבות תש"ח; הוא שהניח מסד לתפילות יום העצמאות מיד לאחר קום המדינה; הוא שהיה שותף מרכזי בדיונים על דמותה היהודית של המדינה. כעבור שנים אף כיהן בכנסת ישראל כנציגו של הציבור שהלך בנתיב זה. אף בכך הוא הפך, יחד עם אחרים, לאביו של דור שלם הפועל ברוח הציונות הדתית, דור הכיפות הסרוגות.
אך תרומתו לא התרכזה רק במפעליו, אלא באה לידי ביטוי באישיותו. הוא טיפח גישה חינוכית ייחודית, שידעה להציב רף גבוה של שאיפות, תוך הבנה שיש להתקדם לעברן יד ביד עם התלמיד וכן עם הציבור, בקצב שלהם. לא בכדי הוא כונה אבי דור הכיפות הסרוגות, ולא מנהל, מייסד או מפקד. הייתה בו ענווה ופשטות, בצד גישה אבהית שידעה להציב חזון וכיוון, ובה בעת ידעה להעצים את התלמיד ואת אמונו בעצמו, מתוך חום ואהבה אבהיים.
ראוי לסיים בדברים שהוא אמר בקשר לחנוכה ולגבורה, דברים שליחם לא נס: "ובשעה שאנו מדליקין את הנרות הללו, מחובתנו לחזור ולהדליק בלבנו את ניצוץ מסירות הנפש, ואז, 'הדלקה עושה מצווה'. מעשה ההדלקה שלנו הוא העושה את המצווה, הוא המצטרף לעשייה הראשונה של מלחמת מצווה שניצחונה האירה בזמנה ומאירה לדורות. ולא עוד אלא שכוונת המצווה מעלה את הנרות לדרגה גבוהה יותר, לדרגה של קדושה: 'הנרות הללו קודש הם'. יהי ה' עמנו להעלות את הנרות, לרומם את הלבבות, וכבימים ההם גם בזמן הזה, אור חדש על ציון יאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו" (מאורות נריה, חנוכה, עמ' 72).
בשורות קצרות אלו טמון לא מעט מתורתו: יניקה מנרות הקודש הטהורים; קריאה לגלות מסירות אישית כדי להמשיך ולהפיץ את האור; הבנה כי עלינו "לרומם את הלבבות" ורק מתוך כך לנצח במלחמות. כבימים ההם, גם בזמן הזה.
הרב נריה זכה לדברים רבים, אך בעיקר זכה לבנים ולבני בנים, לאו דווקא ביולוגיים, הסוללים דרך לאור נרו. הוא היה אבי דור הכיפות הסרוגות. עלינו להשכיל להיות בניו.
הכותב הוא מנהל חינוכי ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש המכון לחינוך ואמונה במכללת אורות ישראל
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
